כל מלך צריך מטוס ||| על כלי טיס וכלי תחבורה בשמיים ובדרכי הדרום

Air_Force_Oneלמה זה כל-כך צורם לנו כשראש הממשלה שלנו רוצה מטוס משלו?
הרי לפי הסקירה המפורטת שראיתי ב"הארץ" לכל מנהיג בעולם ובאיזור יש מטוס צמוד שמסיע אותו לפגישות עם בעלי-מטוסים אחרים. והתקציב למטוס הממלכתי שלנו הוא ממש צנוע באופן יחסי, ואפילו חסכוני ביחס לאלטרנטיבות האחרות: טיסות במחלקה ראשונה או חכירת מטוס עבור כל נסיעה מתוכננת. בכתבה מספרים לנו שזה יהיה "ככל הנראה בואינג 757 (המטוס שבו טס בין השאר סגן נשיא ארה"ב) או 767 (כמו נשיאי אזרבייג'אן, בלרוס ואוזבקיסטאן)."

לי נדמה, כאיש כוחות-הקרקע שטס אולי פחות מהממוצע המקובל, שהטיסה במרומים מסמלת באופן קצת נוגע ללב את שאיפת האדם – כל אדם, לא רק מלכים וראשי-ממשלות – להתרומם קצת מעל קרקע המציאות הקשה, המייגעת והמלאה בבעיות בלתי-ניתנות-לפתרון. מהשמיים, כפי שראינו בהרבה סרטים הוליוודיים, העולם נראה אחרת. ממבט-על אפשר לקבל פרופורציות ולחוש לרגע, גם אם זו רק אשליה מרחפת ומטעה, שאתה מלך העולם.

שלט ירוק

[חשבון (נפש) שלא שייך ממש לנושא: הכרזה "שלט ישראלי", שווריאציה שלה מוצגת כאן – נעשתה לפני שנים רבות והודפסה כפוסטר וכגלויה. היא מופיעה בגירסה הישנה בפוסט על תמרורי חיינו. שם ביקשתי מהקוראים שלא לנסות לפתור את התרגיל החשבוני – שכן התוצאה תהיה בלתי מדויקת וסתמית. הפעם חקרתי קצת בנושא וגיליתי שבתהליך ההכנה לדפוס הישן, לפני עידן המחשבים, נפלה הספרה 1 בציון מספר הק"מ של לוד (במקום 114 הודפס 14) וכך השתבשה הנוסחה. אני שמח להציג סוף-סוף את השלט הנכון עם החשבון הנכון. הוא שאמרנו: לכל בעיה יש בסוף פתרון ועכשיו כל המטוסים יכולים להמריא בביטחון מלא]

ואם לאנשים מן השורה מותר לטוס לאן שהם רוצים, מתי שהם רוצים – מה אנחנו רוצים מ"המלך" ו"המלכה" שלנו, הרי יש עשרות פגישות שצריך לקיים, ויש צורך להגיע מהר, כדי שאפשר יהיה לחזור מהר ולכבות כל-מיני תבערות, לעצור שיטפונות ולמנוע (או לתכנן) מלחמות. להיות מנהיג או מלך בימינו זה לא דבר כזה קל (וראו גם את המעשה במלך פרדיננד פדהצור, שכבר סיפרנו את סיפורו בפוסט קודם). עובדה שאף אחד מהאנשים שאני מכיר לא רץ לתפקיד הזה.
לכן כדאי לנו להיות פחות ביקורתיים, ואם אומרים לנו שצריך מטוס חדש לרה"מ, כי הקודמים התיישנו או הוסבו למטוסי-תידלוק-לצרכים-אסטרטגיים, בואו לא נחסוך דווקא כאן. אם לעבדאללה המלך השכן (וגם למלך מוחמד ממרוקו) יש שני מטוסים ואפילו לנשיא תימן יש איזה ג'מבו קטן – למה שלא נרכוש איזה מטוס-יד-שנייה מרודן-שפרש או הודח, עבור ה"מלך" שלנו?

מטוס-נייר-ממריאבדקתי את רוב הדגמים המוצעים בשוק, ובסוף הבדיקה הקפדנית אני ממליץ על מטוס שמחירו לא יקר במיוחד, ויכול להטיס אותו אפילו ילד קטן. הדגם שאני מציע לרכוש בנוי אמנם לטיסות קצרות של 1-1.5 מ' במרחבי הבית או על הדשא של השכן, אבל התחזוקה שלו זולה ופשוטה וניתן להחליפו במהירות במקרה של תקלה. נכון שהוא לא כל-כך מהיר וגם לא יכול לשאת הרבה נוסעים (בעצם אפילו לא נוסע אחד), אבל מצד שני, הוא מאוד חסכוני ואסתטי. ואת הפגישות החשובות עם מנהיגי העולם ועם הלובי היהודי באמריקה אפשר לקיים (כפי שהציעו טוקבקיסטים מביני-עניין וטובי-לב) גם בסקייפ או ב-facetime.
לא תמיד חייבים לטוס כשלא מוכרחים, ואת הכסף שנחסוך אפשר בהחלט להשקיע בבית חדש, מתאים יותר לרה"מ ולאנשים שלו. לצערי, בשכונה החדשה המתוכננת אצלנו על חלק ממטע החוחובה – כבר כל המקומות תפוסים. אבל אפשר לבנות את המעון החדש בירושלים, כשיגמרו, בינואר, לפנות את כל השלג-דאשתקד.

כרגיל אצלנו, העיסוק בנושא התחבורה הממלכתית העסיק את כל הרשתות החברתיות והתחבורתיות, והיחצ"ן הלאומי כבר מנה 10 סיבות לכדאיות העיסקה עבור עם ישראל, מה שאיפשר לרחלי רוטנר המצחיקה לאייר בצורה משעשעת את הנימוקים כבדי-המשקל לרכישת המטוס כפי שמנה אותם מר רהב (מי שלא ראה מוזמן להציץ בקישור כאן).

רחלי מטוס

כאילו כדי לאזן את התמונה, מודיעים לנו השבוע ששר התחבורה (גם הוא מראשי מפלגת השלטון) מכריז על נסיעה חופשית ברכבת החדשה שתצא בשבוע הבא מהתחנה בשדרות. ההטבה תינתן לתושבי שדרות והדרום. אל תגידו שלא חושבים גם על העם הפשוט, זה שבדרך כלל רואה מטוסים בעיקר מן הקרקע. אומנם המתנה הזאת היא לשלושה חודשים בלבד, ועדיין זה מעשה יפה המיטיב עם העם ולא צריך לזלזל בו. השאלה היחידה היא אם האזרחים שייסעו ברכבת של שדרות יוכלו לראות מחלונותיה כשיביטו לשמים – בנוסף לקסאמים הקבועים המשייטים בשמי הדרום לעיתים מזומנות – גם את המטוס הממלכתי, או שהמצב הביטחוני בדרום יחייב לשלוח קרונות ממוגנים, ללא חלונות בכלל, ואז המחזה המרנין של המטוס החדש יימנע מתושבי הדרום הנאמנים.

רכבת צעצוע

***
לגמרי במקרה, נזדמן לשולחני היום עותק ישן נושן של "דבר השבוע", מלפני 60 שנה בדיוק. ושם, בסוף שנת 1953, מופיעות כמה כתבות על המעבר של דוד בן-גוריון לצריף המפורסם בשדה בוקר. כולל תצלומים שהצהיבו מזמן של הצריף עצמו, וגם של פולה הפעלתנית "המאווררת את השמיכות". אני מביא חלק קטן מהכתבה לידיעת הציבור, בלי שום קשר לדברים למעלה, סתם כי בא לי לספר (אם תרצו תגדילו ותקראו).

צריף בן גוריון בשדה בוקר 1953

בן גוריון מגיע לשדה בוקר 24-12-1953

_______

לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, עם כל כותרות העמודים וגם את "שיחה ממתינה", ובה נושאים לפוסטים עתידיים, תוכלו למצוא שם.

 קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.

Advertisements
פוסט זה פורסם בקטגוריה אינפוגרפיקה, גלויות, היסטוריה, ישראל, שילוט, תחבורה, עם התגים , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

4 תגובות על כל מלך צריך מטוס ||| על כלי טיס וכלי תחבורה בשמיים ובדרכי הדרום

  1. נמרוד חפץ הגיב:

    הנה באה הרכבת בואו ילדים לשבת… מהשכונה בחוחובה כנראה תקימו גם רכבת פנימית לנוחיות התושבים שם.

  2. סמדר הגיב:

    "לגמרי במקרה בלי שום קשר לדברים למעלה", וואלה. כל העושה השוואה בין מנהיג למנהיג, בין מטוס לצריף, או בין הימים ההם לזמן הזה – עושה זאת על אחריותו בלבד. המערכת לא תישא באחריות לכל נזק שייגרם מהשוואה זו…

    • נמרוד חפץ הגיב:

      שבוע טוב, לפי ניתוחי כלכלנים שונים זה בכלל לא יוצא זול יותר. גם אם צריך מטוס מיוחד לכל טיסה ולא בטיסה מסחרית רגילה .

  3. ארנון אבני הגיב:

    אני הייתי נותן לו יותר ממטוס אחד. שייסע, הרבה, עם שרה והשרים, רחוק, רחוק-רחוק…

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s