הרבה בעיות יש בעולם: התחממות גלובלית, ניצול עובדים, קפיטליזם חזירי, אי-שוויון כלכלי ואי-שוויון בחלוקת הנטל, הטרדות מיניות, חוסר תרבות ועודף משקל ועוד כמה תופעות מקומיות וגלובליות. אבל התופעה המטרידה ביותר (לדעתי) היא תופעת המרכאות (או הגרשיים) ההפוכים. זוהי תופעה אופטית חמורה שיכולה לגרום לכאב עיניים חזק, ובמקרים קשים גם לפזילה מסוימת.
כידוע (או לא-ידוע) בלועזית יש הרבה מרכאות וגרשיים: מרכאות כפולות, מרכאות הפוכות, מרכאות שהראשונה למטה והשנייה למעלה, מרכאות (או שזה גרשיים כפולים) לראשי תיבות (ר"ת). ויש גרשיים לציטוט, גרש לקיצור (גב', פרופ' וכו'), גרש לאותיות לועזיות שלא נמצאו להן מקבילות בעברית (ג', ז', צ'). בקיצור, עולם מלא של סימנים קטנים עם תפקידים חשובים שקשה להסתדר בלעדיהם.
כל מי שהסתכל פעם בקרביים של פונט כלשהו (בתוכנת עריכת פונטים או אפילו ב"הוספת סימן" ב"וורד") וראה את כל הסמטוחה שבאה לפני ואחרי האותיות הלועזיות – יצא מבולבל משפע האפשרויות. מה הם צריכים כל-כך הרבה סוגי מרכאות וגרשיים, הגויים האלה? [ובסוגריים מרובעים אוסיף שבספרדית יש גם סימני-שאלה וסימני-קריאה הפוכים. דבר די חכם כשלעצמו, שממשיך את התפיסה הלשונית של המרכאות והסוגריים, ומאפשר לקורא לדעת כבר בתחילת המשפט, אם מדובר בשאלה או קריאה או במשפט נייטרלי. ¿הבנתם את זה?, ¡הרי זה כל-כך פשוט!].
נהוג בעברית של ימינו (עד כמה שאני יודע, וכמה שהצלחתי לברר אצל גוגל ובאקדמיה ללשון עברית) שיש מרכאות בודדות ומרכאות כפולות, כשהראשונות באות כ"ציטוט בתוך ציטוט". מצאתי כמה מקומות שמסבירים את הכללים הפשוטים האלה בצורה יותר מסודרת – תוכלו להציץ כאן (במגזין "אנטייטלד") וכאן – בנושא "דיני הקיצור", באתר האקדמיה ללשון העברית (שמחתי לראות שהם יודעים מה זה צמ"פ).
והגרש הוא אותו גרש גם כשצריך אותו לאותיות שאין להן מקבילה בעברית – כמו בפינת ז'בוטינסקי-המלך ג'ורג' (¡ ואם אין פינה כזאת – תבנו !) או בלהקת הצ'רצ'ילים. אם יש הטיה בגרש או במרכאה – בעברית תמיד היא הטייה אחורה, בצורה הזו: צ′ או צ' אבל אף פעם לא צ`. ודבר נוסף: החלק העבה של המרכאה או הגרש (בפונטים שיש חלק כזה) בעברית יהיה תמיד למעלה ולא למטה!
אבל מסתבר שפרט כזה פעוט, שכל-כך פשוט ליישם אותו (לכאורה) כמו העניין הזה של המרכאות והגרשיים ההפוכים – הוא לא כזה פשוט. בתוכנות הגרפיות המתקדמות – אלה שבאמצעותן מפיקים את רוב החומרים הגרפיים – מסתתרת אי-שם פונקציה נעלמת של "Use Typographer's Quotes" ומי שלא זוכר להיכנס להעדפות של התוכנה ולשנות את ההעדפות המקוריות (כמודגם בתמונה למעלה), קורה שהוא מייצר עבודות גרפיות נאות, אבל עם מרכאות הפוכות.
כשזה קורה בכל מיני מודעות ופליירים חצי-חובבניים הדבר עוד יכול להיות נסלח (אם כי בקושי רב, אנחנו – דקדקני המרכאות וקטנוני-הטיפוגרפיה – לא כאלה סלחניים), אבל כשראיתי בבצלאל, אקדמיה(!) לאמנות ועיצוב(¡¡) ירושלים(!!!), באחד הביקורים שעשיתי באקדמיה (שאת הערכתי אליה כבר הבעתי כאן הרבה פעמים) את השלט המוטבע ישירות על הקיר, בפונט הדסה ובגודל אות של עשרות ס"מ: "פרופ` בוריס שץ מייסד בצלאל", באולם הכניסה מול מדרגות הקפטריה! – הייתי "המום" ו"מוטרד". ¿איך קורה דבר כזה? ואם כבר קרה – איך זה לא מפריע למנוחת הסטודנטים והמורים? תמהני, כנראה שכמו תמיד יש להם "הגשה חשובה" מחר ולא היה להם זמן (במשך 20 שנה) להסתכל למעלה. ויכול גם להיות שמאז שצולמה התמונה באוגוסט 2012 – השלט כבר תוקן ואני מתפרץ לדלת פתוחה ומתוקנת. וכרגיל – יכול להיות שאני טועה (ילש"ט).
ועוד לא אמרתי שום דבר על מקומם של הפסיקים והנקודות (והקווים). על כך נדבר בשיחה הבאה, אחרי שיתהפכו כל המרכאות והגרשיים וישובו למקומם הנכון.
עוד פוסטים בנושא "קטנוניות גרפית" ו"סימני קריאה":
8 הפוך ||| על התעללות טיפוגרפית בלתי-מכוונת ועל תיסכולי הטיפוגרף בבואו לקחת רכב
גובה אות וגובה דשא ||| על הרגל של ה-ק' והדגל של ה-ל' (וגם על התוספת הקטנה)
קוצו של יוד ||| כוחה של האות הקטנה באלף-בית העברי
בתוך הסוגריים ||| על אפשרות השליטה בסוגר(י)ים
גם לפונטים יש רגשות ||| מה הם עשו לדויד שלי?!
סימני דרך ||| זוטות טיפוגרפיות מהשטח: 6 תמונות של שלטים, כתובות וגרפיטי
"אז מה אתה מציע?!" ||| למה כל הזמן להתלונן?: קווי עזר ונקודות-משען לטיפוגרפיית-שטח
_______
לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, עם כל כותרות העמודים וגם את "שיחה ממתינה", ובה נושאים לפוסטים עתידיים, תוכלו למצוא שם.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.
קווים ונקודות 
פוסט חשוב ואמת מטרידה עד מאוד. וטוב שאתה מקפיד על קלה כחמורה, כי מי שמתעלם מבעיות קטנות כמרכאות הפוכות – סופו שיתעלם מבעיות שברומו של עולם, כמו אלה שמנית בפתיח.
בקרוב סימני הפיסוק ייכחדו לגמרי, ולו רק מכיוון שהם נמצאים במסך אחר ממסך האותיות במקלדת הסמארטפון, ולכן נעשים פחות ופחות שימושיים. תכלס, למי יש כוח להחליף מסך בימינו, ובשביל מה בכלל?! פיענוח האינטונציה של מה שאתה כותב ממילא מוטלת על הקורא, שמצידו מסתדר יפה מאוד בלעדיה. וסימני פיסוק שנועדו לאפשר נשימה באמצע המשפט – הם מיותרים לגמרי. למי יש זמן לנשום? תנשום אחר כך, בינך לבינך ובזמנך החופשי, ורצוי רדוד, מהר ובלי מרכאות, הפוכות או תקינות.
אם צמ"פ יודעים, השאלה לגבי "תג בצצת" ו"פזצטא" גם
איזה עונג לעסוק בגרשיים בימים של גרוש ועוד גרוש (או פחות גרוש), בימים של התמרכולית.(יותר או פחות, או פחות או יותר).
מפינת הזוטות לזוטולוגים מסורים נמסר: מֵירְכָה-מֵירְכָאוֹת.
תגובה מנוקדת־חלקית זו נכתבה במקלדת לאנדרואיד, שבה אפשר להוסיף גרש בכיוון הנכון בלחיצה ממושכת מעט על האות ב'.
תודה. פנדה על התיקון. אשתדל להשתמש מעכשיו במירכאות ולא מרכאות. באייפון שלי לא הצלחתי לשחזר את הב׳ שסיפרת עליה.
היי יגאל,
חיפשתי איך להתמודד עם 'מרכאות טיפוגרפים' באתר שלי בוורדפרס.
שמחתי כשהגעתי אורגנית – חיפש בגוגל, לאתר שלך.
קראתי את הפוסט ואת ההפנייה לאנטייטלד.
[אנחנו עמיתים לתת קבוצת 'קוצו של יוד', וחברי הסתדרות כפייתיי מתהפי המרכאות.]
אתחיל בסוגיה שאתה העלית:
ב"פרופ'", נראה לי שבצלאל צודקים, כשהפנו את הגרש מצפון מערב לדרום מזרח, הפוך מאשר באנגלית/ לטינית, שהיו ממקמים אותו כשחלקו העליון בצפון מזרח, והתחתון מוטה לדרום מערב.
הטעם לכך, שבדומה ל'פסיק', שמשמש כמאיט הקריאה של הטקסט שלפניו, כסוגריים המתהפכים בעברית, להיות תואמים את תפקיד אלה שבלטינית. לכן ההיפוך ההוריזונטלי.
ולשאלתי,
באתר שלי אני רוצה להשתמש במרכאות של פלוצרים. וורדפרס, מתמודד איתם הפוך.
אני יכול, כמובן, להשתמש במרכאות נייטרליות זקופות, ואז אאבד את ארומת הפלוצריאדה.
יש לך רעיון איך?
אצרף קובץ מדגים במייל.
ברכות
שלום יאיר,
לא לגמרי זוכר איזו הוכחה הייתה לי כשכתבתי את הפוסט על המירכאות והגרשיים (עברו כבר איזה חמש וחצי שנים). עדיין השימוש בגרש ״סוגר״ – המופנה נגד כיוון התנועה – נראה לי מוטעה. ברוב השימושים בספרים ובעיתונות משתמשים בגרש הסטנדרטי. הפוך ממה שכתבת: ״כשחלקו העליון בצפון מזרח, והתחתון מוטה לדרום מערב״. וגם השימוש במירכאות טיפוגרפיות עם כיוון משתנה – לא ממש מקובל. אבל תמיד יכול להיות שאני טועה (מזמן עשיתי לזה חותמת ילש״ט).
לגבי שימוש בגרש/מרכאה אחרים מברירת המחדל של וורדפרס, ניתן להשתמש בסימן Ω של ״תווים מיוחדים״ ולבחור מה שמתאים לך, אם כי זה מסרבל את ההקלדה (תמיד ניתן להקליד ולערוך בוורד ולהעתיק ולהדביק בוורדפרס). הנה כמה סימנים שלקחתי משם:
„” ‘ ’ " ′ ″ .
היי יגאל, תודה על תשובתך המושקעת, רהוטה ומנומקת היטב.
האח! איננו מסכימים, וטוב שכך; מרכאת פרופ' שץ בבצלאל, לטעמי, הושמה במקומה הראוי, תואמת סגירת חצי המילה.
ברשותך אמשיך לחפור, ו-אתה כבר ילד גדול, תוכל לעצור בכל עת?
[מה סך הכל ביקשתי? להימנע ממרכאות מעטרות טקסט בשלומיאליות קוקר ספניאלית, המנפנף באברי שמיעתו כאברות עוף פזורות לכל עבר?]
"לא לגמרי זוכר איזו הוכחה הייתה לי כשכתבתי את הפוסט על המירכאות והגרשיים (עברו כבר איזה חמש וחצי שנים)."
אוה, אם תזכר ב'הוכחה' אשמח להתעדכן. זה המעניין. הרציונל.
אני רואה בסוגיה זוטא זו, כטיפת מים משקפת יקום – איך סוגיה נבחנת, החל מכיוון קצה הגרש וכלה בסוגיות פרט – חברה- ריבון.
אני חובב את מתודת דג הזהב, שתודעתו, כך סוברים, מתחדשת מדי כמה דקות, נקייה מפרדיגמות קונסרבטיביות, הטיות מוטמעות או סנטימנטים בלתי מתומללים, בהתגלגל לתודעה סוגיה חדשה –
לאן תופנה המרכאה.
– אפשר להתייחס לכיוון המרכאות כ- wtf, להמשיך בבחינת 'המצב טוב', אין סוגיה ולא חשדות, לא יהיה כלום כי לא הייתה סוגיה.
– כן ניתן לפסוח על שתי המרכאות, להשתמש במרכאות פושטיות, נייטרליות, היברידיות, גם וגם, כחולבנבנות, לערבב צ'ולענט גֶרמנשֶלח עם הנדלהאוזר, ללכת עם להרגיש בלי, להסביר ש'אסטרגית קידמתי ת'נושא', להתחכם, להשאיר את כולם בחיים, להשתמש במרכאות זקופות, נוטות לשני צדדים ובו זמנית – לא לאף צד.
– אפשר גם לפנות לסימנים באנגלית, להופכם ראי-הוריזונטלית, ולחשוב שכחלון אביר בית המשפט, וליברמן מחליפו, מקדמים פרוגרסיביות נאורה.
– וכן, ניתן לפנות לסמכויות הוריות, גדולי התורה: לבחון מה ברוך, נרקיס, פרידלנדר, פרנק, קורן, שפיצר, לצפות בעבודתם, לראות מה התכוונו אבות האומה, הכצנלסון, החזן, היערי והעובדיה של הטיפוגרפיה.
– החלופה אליה אני חותר: לאלה שנחשפו לסוגיה והתחילו את העניין, המרקס והאנגלס, היוהן והגוטנברג, מוחמד וישו, אפלטון אריסטו סוקרטס ומשה. בוחן את תוצרי הנזירים האיטל[ק]יים, הישבן ממנו צמחו הרגליים הטיפוגרפיות. אלה, כשהניחו את היסודות, עצבו את זרימת הקריאה;
האם המייסדים התייחסו לסימני פיסוק כפסיק מאט את רצף זירמת הטקסט? למרכאות פותחות וסוגרות ציטוטים כביטויים גרפיים אינטואיטיבים פותחים וסוגרים? אם אכן כן וכך, הייתי [לא משמר] מיישם ומחיל פרקטית, מתוך בחינה מחודשת, עניינית, על טקסט עברי.
לאבות מייסדים אלה אני פונה, לא בהתרפקות על מתיישבי נחביר, לסוציאליזם בן גוריוני, להדר הז'בוטניסקאי או לטרלול הרב קוקי. אלא, לרציונליות בסיסית פרקטית, של יישום רתימת הגרפיקה לקידום קריאוּת.
כך, יגאל, בכל האמור בטיפוגרפיה, אתה הסמכות, האורים התומים, ארז המנור של המדוושים, הרמי גולד של לוחכי האש – אוטוריטות פֶּרסו-פרופסיונליות, שאני, בבורותי מול האושיות, מתלבט האם לחטוף רגשי אשם, או ללקות ברגש נחיתות.
ולכן, אני שואייל לדעתך, אנה תפנינה המרכאות?
[ואיך הטכנולוגיה, וורדפרס, נרתמת לסיוע אוטומטי.]
ברכות תודות ושמחות
יאיר, כתבת פוסט מעניין בפני עצמו. לעצם עניין הגרש והמירכאות הבאת אילנות גדולים כמו: ברוך (פרנצסקה בוודאי), נרקיס, פרידלנדר, פרנק, קורן, שפיצר. אנסה למצוא בכתבים שלהם שחלקם נמצאים במדפיי את הפתרון לסוגית הגרש ההפוך / לא הפוך. תודה על ההרחבה.
יגאל, העונג שלי, כמובן, אם שרדת את תגובתי – אספירין עלי. לטעמי "פרופ' שור" כנכתב בבצלאל הוא הדבר אליו אני שואף, שלא לומר ה'נכון'. הסוגיה השניה – איך אני מחנך את וורדפרס הסורר, מניח שכבר הגזמתי.
https://webdesign.tutsplus.com/articles/start-using-quotation-marks-the-correct-way–webdesign-16905