אות הספורט ||| פעם זה היה ככה: "ספורט לאלפים ולא לאלופים"

סיכת אות הספורטקורה לפעמים שבין כל אלבומי התמונות הנוסטלגיים של הכפר, שרובם די בנאליים ושבלוניים: עוד חג, עוד תהלוכת טרקטורים או עוד טיול-משק, אתה יכול למצוא פתאום תמונות נדירות, פנינים של ממש בשחור-לבן. למשל כמו האלבום הזה של "תמונות אות הספורט" מ-1963 (לפני למעלה מחמישים שנה!).
האירועים הספורטיביים שמדובר בהם הפעם התרחשו על השטח של מה שהיה "מגרש הספורט". המגרש הזה, החולי והחשוף עמד בקצה "המחנה", כשברקע שלו ניתן לראות מצד אחד את "המקפצה הגבוהה" של בריכת השחיה, ומהצד השני את מבני הכיתות של "סופי טאקר".
[כאן חייב לבוא מאמר מוסגר עם הסבר קצרצר: סופי טאקר הייתה בתחילת המאה הקודמת זמרת יהודיה אמריקאית מפורסמת מאוד. היא התפרסמה בעיקר בביצוע הידוע שלה ל"א יידישע מאמע". בראשית שנות השישים היא תרמה לכפר את מבני בית הספר הראשונים: בית כיתות ושני מבנים עם כמה חדרים. בכפר זכור בעיקר הביקור החד-פעמי בו הגיעה הזמרת, שכבר לא הייתה ממש צעירה, מאמריקה עד לכפר הרחוק כדי לחנוך את המבנים ולחבק כמה ילדי-חלוצים ארץ-ישראליים, חלקם עולים חדשים. היום היו עושים מזה סרט: "ביקור הגברת הזקנה" – ואולי באמת אעשה מזה פעם פוסט עם תמונות צבעוניות!].
אבל זה לא הסיפור של היום. הסיפור הפעם הוא על "אות הספורט". פעם היה דבר כזה. אני לא מתכוון לפעילות הספורטיבית לילדים. הסיפור הוא על "אות הספורט" לחברים (כלומר לאנשים מבוגרים היודעים לעמוד על דעתם). איפה עוד נראה דבר כזה?

אות הספורט 14

אות הספורט 15

אות הספורט 3   אות הספורט 9

Ot_Sportטוב, נו. אני יודע שזה לא כל-כך ייחודי לנו – בכל הארץ התבצעה בימים ההם הפעילות הזאת, בה אנשים בוגרים ("מבוגרים" ממש עוד לא היו אצלנו אז) היו הולכים אחר-הצהריים, אחרי שעות העבודה (שגם היא הייתה רובה פיזית למדי) וקופצים לבור חול קטן החפור בתוך המגרש שבאדמת החול הנגבית.
ככה נראה אז "מגרש הספורט" שבו התקיימו האירועים המצולמים שהבאתי כאן: ארגז חול ושטח קרקע שומם בתוך אדמת הנגב, שכאילו רק ציפתה לבוא הרצים (ל-100 מ' ו-1,500 מ') והקופצים (לגובה ולרוחק ולעומק) והזורקים (דיסקוס ואולי כידון) וההודפים (כדור ברזל) והמיידים (פטיש ומסמרים).
ואת כל הפעילות הספורטיבית המרשימה הזו עשו החברים בזמנם הפנוי, ושלא על מנת לקבל שום מדליה. בסך הכך הם קיבלו, אם עמדו בכל המשימות, "תעודת כבוד" של "אות הספורט" מודפסת על ניר עבה, ואולי גם איזו סיכת נחושת זעירה עם הכיתוב "חזק ונת-חזק", עם השבירה המוזרה של המילה האחרונה, כפי שאפשר לראות בתמונת הסיכה הזו המוצגת בתחילת הפוסט (התמונה מתוך פורום האספנות של "תפוז").

אות הספורט 8   אות הספורט 12

היום זה אולי, נראה קצת משונה כי לחברים הצעירים בימינו "אין זמן למשחקים שטותיים כאלה". הרי יש את כל תוכניות הטלוויזיה הספורטיביות האלה כמו "המירוץ למיליון" או משחק שמינית הגמר בליגת האלופות של אירופה, וצריך לקחת את הילדים לחוגי-ספורט ובלט. יש אמנם רבים המשקיעים בספורט אתגרי ובריצות ורכיבות למיליוני קילומטר – אבל ל"אות הספורט" אין שום זכר. וכדור-הברזל ובור-הקפיצות עם אדן העץ והקרש הסדוק, וגם העיגול של הדיפת הכדור-ברזל, נותרו מיותמים (או נכון יותר – לא נותרו בכלל, הם עברו לבית הספר האיזורי ולאצטדיון האולימפי).

אות הספורט 11   אות הספורט 7

אות הספורט 5   אות הספורט 13

אז, בימים ההם, היה לנו את מיכאל, המורה לספורט המיתולוגי (וגם המומחה מספר אחת בכפר לציפורי ארצנו). הוא היה, כפי שרואים בתמונות, מפעיל את ה"סטופר" (שעון-עצר) ומותח את סליל הרולטקה (מגלול בעברית) ורושם  את ההישגים של כל משתתף בדייקנות האנגלית שלו. ולא חשוב היה אם ההישגים היו רחוקים משיאי ישראל, או מהשיאים של אולימפיאדת רומא (1960) או טוקיו (1964). גם לקפוץ לגובה 1.10 מטר, או לרוחק 3.87 מ' נחשב הישג יפה עבור החברים, שעשו את זה, כזכור, אחרי שעות העבודה בלי שמישהו הכריח אותם (חוץ מדעת-הקהל והלחץ החברתי).
בתמונות האלבום הייחודי הזה תפס הצלם (האנונימי לצערי, אז לא מיהרו לקחת קרדיטים) את התנועה הספורטיבית העממית במיטבה: תראו כאן את החברים, וגם את החברות, הודפים כדור ברזל, קופצים לרוחק ומסיימים ב"פיניש" על קו הגמר המסומן בסיד בלתי נראה. חלקם של הספורטאים המופיעים בתמונות האלה כבר הלכו לעולמם, והם זכורים כחברים טובים ומועילים, איש איש בתפקידו. וישנם כמה מהמצולמים כאן שנמצאים איתנו גם היום. הספורט העממי היטיב איתם והם הגיעו כבר מזמן לגבורות. כי ידוע שהספורט (וכנראה גם העבודה הפיזית) יפים לבריאות.

אות הספורט 2

אות הספורט 1

אות הספורט 4   אות הספורט 10

היום, לצערנו (או לשמחתנו, אם נודה על האמת) כבר לא עורכים את מבחני הספורט האלה מטעם משרד הספורט (שאז עוד אפילו לא הוקם). את הסיסמא של המפעלים האלה ושל ארגון "הפועל" שטבע בזמנו יצחק שדה: "ספורט לאלפים ולא לאלופים" החליפה הסיסמא "ספורט לאלופים, שיקבלו מאות-אלפים" (אם יגיעו מספיק רחוק, ומספיק מהר ויצעקו מספיק חזק).
אפשר להגיד שאת "הקפיצה המשולשת" שקפצו אז בבור הישן, החליפה "האצבע המשולשת" שאנחנו מפנים לכל הקמים עלינו לכלותנו (וגם לאלה שעל ידם).

שתהיה לכולנו – קופצים ורצים, מיידים והודפים, זורקים ומשליכים, יורים ובוכים – שבת שלום, שבת ספורטיבית עם מזג אוויר נאה.

_______

לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, עם כל כותרות העמודים וגם את "שיחה ממתינה", ובה נושאים לפוסטים עתידיים, תוכלו למצוא שם.

 קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.

 

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה היסטוריה, קיבוץ, תמונות, עם התגים , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על אות הספורט ||| פעם זה היה ככה: "ספורט לאלפים ולא לאלופים"

  1. סמדר הגיב:

    אכן, תמונות חזקות, מתקופה שרירית.
    "בירם אמר: אנחנו צריכים אנשים בריאים בגופם ובעלי משמעת חזקה"…

    ובשולי הדברים: אתה שמת לב פעם כמה הסמל של תנועת כ"ך (כהנא חי) דומה לסמל החזק ונת-חזק ההוא? בלי עלי הזית, כמובן.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s