לפני שנה כתבתי פוסט מפורט וארוך על ימי העופרת של תקופת דפוס הבלט. הזכרתי שזכיתי להיות שותף-זוטר (פשוטו כמשמעו) לקצה "תקופת העופרת" הזו בסדריה של מפעל הדפוס הדיגיטלי והמתקדם (כיום) שלנו.
עכשיו מצאתי את המסמך המקורי המתאר את רכישת אותיות העופרת הראשונות של "הדפוס הראשון בנגב" ב-1950, ואני מביא אותו כאן בסריקה ברזולוציה גבוהה, כדי שתוכלו לעיין בו ולהבין את המשמעות ההיסטורית שהייתה לעסקת המאה (שעברה) הזו. יש פרשנים הרואים בעסקה זו מקבילה היסטורית לעסקת רכישתה של waze בידי גוגל, מבחינת השפעתה על התפתחות הכלכלה המודרנית וטכנולוגיית המידע של מדינת ישראל בראשית ימיה.
כדי שלא תתאמצו יותר מדי צירפתי למטה גם את ה"תרגום" למכתב, היות והמכתב המקורי מנוסח בכתב יד שלא תמיד הוא מספיק קריא (ההדגשות שלי).
חוזה זמני.
בזה אני יצחק כהן, רחוב שיבת ציון 244, מכרתי לקבוץ "בארי" חומרי דפוס לפי הפרוט דלהלן:
א) לא פחות מ-500 ק"ג אותיות חדשות מכל הסוגים.
ב) לא פחות מ-200 ק"ג אותיות ישנות מכל הסוגים.
ג) חומר שונה 300 ק"ג לפחות.
ד) כלי עבודה ורהוט.
ה) כל הדברים דלהלן מכרתי בסכום של 1800 ל"י (אלף ושמונה מאות לירות ישראליות).
ו) במקרה שיתברר בזמן השקילה פחת באחד ממיני החומרים ולא נבוא לידי הסכם – תבוטל הקניה והמפרעה בסך 1100 ל"י (אלף ומאה ל"י) שקבלתי מהקונה תוחזר. יתרת התשלום ביום לקיחת הסחורה מבית המוכר.
בזאת באתי על החתום: י. כהן, תל אביב 29.5.50
חדי העין מבין הקוראים ודאי ישימו לב שהעיסקה נחתמה על גבי נייר מכתבים ישן משנות -40(!) כששם הקיבוץ עוד אפילו לא הוגדר סופית והוא נקרא "הצופים ב' – בארות" (ע"ש ברל כצנלסון). ואפילו בול של מס הכנסה ישן ויפה יש – כלומר העסקה כשרה לחלוטין, ולא היו שום "מקלטי מס" וקונצים הנהוגים היום.
הגישה במסמך הזה היא פרגמטית ועסקית לחלוטין, ולא מצוין בו איזה אותיות (פונטים) נכללו בעסקה. חוקרי טיפוגרפיה והיסטוריוני-פונטים משערים שהיו בה: פרנק-ריהל, אהרוני, חיים ואולי גם סתם ורחל, אבל אין בידינו עובדות מוצקות מכיוון שכל הסדריה עם אותיות העופרת היצוקות שהיו כלולות בעסקה, הועברה, עם המעבר לטכנולוגיות הדפסה מתקדמות יותר, למצבורי גרוטאות ולא נמצאה עד היום.
(הסדריה הקיימת היום בתצוגה נרכשה מדפוס ותיק אחר שלא מיהר להיפטר מהנוסטלגיה הטיפוגרפית כמו שנהגו אצלנו).
ניתן לראות במסמך ההיסטורי של העיסקה שהאותיות האנונימיות נמדדות בקילוגרמים, על פי משקל בלבד ולא על פי סגנון או עיצוב האות. יש בהסכם התניות רבות מה יקרה אם יחסרו כמה קילוגרמים של אותיות עופרת, או "חומר שונה" (הבהרה: לא מדובר על חומרים מסוכנים, או אסורים לשימוש, אלא על ה"שפייצים" – חתיכות, שגם הן היו עשויות עופרת, ששימשו בעת הסידור כ"רווחים" בין האותיות). עוד ראוי להזכיר – עבור מי מהקוראים שכל הסיפור הזה נראה לו כמו עסקה תנ"כית למכירת כדי-חרס או כלי-נחושת קדומים – שהאותיות באו, כמובן, בצורה בה כל אות הייתה נפרדת ובגודל קבוע. למשל: הייתה מגירה של חיים 20 פונקט (8 ק"ג), או פרנק-ריהל 36 פ' (12 קילו), ולא ניתן היה להגדיל את האותיות או להטות ולהוסיף אפקטים, ובקיצור "להתעלל" בפונטים, כמו שאפשר עכשיו לעשות כל-כך בקלות, בעזרת התוכנות הגרפיות ובעיקר באמצעות "וורד-ארט" של אופיס.
היום כשבכל מחשב מגיעה סדרה ארוכה של פונטים עבריים (שחלקם משובשים משהו, כמו בסדרה שמקבלים עם ווינדוס) קשה קצת להתרגש מהעסקה הזו מ-1950, שהביאה את יכולות הדפוס העברי לנגב המערבי. אז זו הייתה חגיגה של ממש!
ועוד ראוי לציין, שבתקופה החלוצית ההיא היה מספר מוגבל של אותיות בכל מגירה עם סגנון אות מסוים (מה שהיום נקרא – פונט). במגירה של "חיים 24", למשל, היו בסך-הכל 13 חי"תים ו-15 מם סופית. כך שלא ניתן היה אז להתבטא בצורה חופשית, כמקובל היום בשפת ה-ח' של הפייסבוק, ולהגיד: מדהיםםםםםםםםםםםםםםםם!!!!!!1 או פחחחחחחחחחחחחח…. כי פשוט האותיות היו נגמרות עוד לפני סיום סידור הטוקבק הראשון (שלא לדבר על כך שהטוקבק הומצא יותר מ-50 שנה אחרי האירוע המתואר בפוסט הזה).
היום כל מעצבי הפונטים עורכים מבצעי מכירות (אל תמהרו לשמוח – הקישור הוא למבצע מהשנה שעברה רק להמחשה, חכו עוד קצת למבצע הבא) ונותנים לכם "סדריות" שלמות של פונטים איכותיים, במחירי מבצע אמנם, אבל מבחינה פיזית – אין להם שום משקל. וקשה קצת לתפוס שפעם דיברו על אותיות במושגים של קילוגרמים ("לא פחות מ-500 ק"ג!")
בקיצור, טוב שהעסקה הזו הושלמה לשביעות רצונם של כל הצדדים. שאם לא כן לא היה לי מה לספר לקוראי הבלוג חובבי ההיסטוריה, הטיפוגרפיה והעסקאות הכלכליות של המאה ה-20.
_______
לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, עם כל כותרות העמודים וגם את "שיחה ממתינה", ובה נושאים לפוסטים עתידיים, תוכלו למצוא שם.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.
קווים ונקודות 
שתים עשרה טון, כן, שתים עשרה טון, זה חלום כל משק ושיא החזון.
שתים עשרה טון, לא חשוב של מה: פרנקריהל, אהרוני, תפוח אדמה…
תגובה קולעת ביותר. איך לא עלתה לי האסוציאציה הזאת. הם (החלוצים החקלאים של 1950) חשבו כנראה בדיוק ככה: "שתים-עשרה טון לא חשוב של מה: פרנק-ריהל, אהרוני – להפרחה של השממה". הנה השיר של להקת הנח"ל בביצוע נדיר משנות החמישים (עם יהורם גאון ופולי ועוד).
ערב טוב יגאל
מאת חיים אליאסף
אז זהו בעוד כשבועיים תפתח ״ הסדריה״ בכפר קיש סדנת letterpresd
אתה כמובן תמיד מוזמן לבקר וחפש אותי בפיסבוק- הסדריה
חיים
נשלח מה-iPhone שלי
בהצלחה, חיים, עם הסדריה. חשוב שהנוער יידע איך נראו האותיות והדפוס לפני שהאינטרנט טרף את הכל. שיהיה בהצלחה.
יש מצב שאתה מעלה את המכתב והתמונות לויקימדיה?
אילן, איפה בוויקימדיה יש תמונות? או אולי התכוונת לוויקיפדיה? שם זה לא נראה לי מתאים.