סיפורו של אוליבר ||| עלילותיו של הטרקטור הראשון של הכפר

לכאורה, לטרקטורים (ואולי גם למכוניות) אין נשמה ואין זיכרונות ורגשות, וגם אין להם צרכים משלהם. אבל זה רק לכאורה. יש לא מעט סיפורים על טרקטורים שהייתה להם נפש משלהם, כמו למשל Wall-E, טרקטורון הגרוטאות העתידני של פיקסאר, או "הטרקטור בארגז החול" של מאיר שלו עם איוריו המקסימים של יוסי אבולעפיה (ספר מ-1995, הדומה מאוד לסיפורו של האוליבר שלנו, רק בגירסה מושבניקית).
הסיפור של "האוליבר" שלנו הוא סיפור הרבה פחות הוליוודי וגם (לפחות עד היום) זכה לפחות איזכורים בגוגל ובוויקיפדיה ואתרי תרבות אחרים. גם התמונות שנשארו אצלנו בארכיון הן הרבה פחות חדות ורובן בשחור-לבן של אמצע המאה הקודמת. זהו סיפורו של האוליבר, הטרקטור הראשון של הכפר, שצבעו היה ירוק במקור, אם אני מצליח לזכור מעבר לחמישים השנים שחלפו.

אוליבר 1948
האוליבר עם הילדים הראשונים בסככת הטרקטורים בקבוצת "בארות" ליד המושבה גדרה, 1948

הסיפור של האוליבר מתחיל במושבה גדרה, כמו סיפורם של ילדי הכפר הראשונים, ששלושה מהם מופיעים בצילום ההיסטורי כאן למעלה, עם הטרקטור החלוץ. שם במושבה, בהכשרה שלפני העלייה להתיישבות, הוא היה טרקטור "כלבויניק" שעשה את כל המלאכות הנדרשות שהחלוצים והבהמות התקשו לבצע. הוא הוביל כל מה שצריך וגם עזר בחקלאות. באחת התמונות הבודדות הוא מצולם מוביל מזרונים וחפצים אחרים, בדרך אל המשאיות שלקחו את הציוד אל "הנקודה החדשה".

אוליבר 1949

האוליבר היה טרקטור שבמושגים ה"ג'ון-דיריים" של היום נחשב מיושן למדי. עד כמה שאני זוכר הוא ניזון מנפט טהור, להבדיל מחבריו הצעירים והשריריים יותר שאכלו בנזין וסולר. ממש כמו בשיר על הטרקטורים מתוך הספר "אצלנו" שחיבר מרדכי אמיתי ואייר שרגא וייל. הוא היה מין טרקטור אנכרוניסטי שכזה. סיפרו עליו (והתמונות מוכיחות שיש יסוד לדבר) שהיו מניעים אותו במנואלה. מין ידית כזאת שהייתה מותקנת בחזית הטרקטור וכשסובבו אותה נשמעו כמה שיעולים וחרחורים עד שהאוליבר היה מתעורר לחיים.

אצלנו הטרקטורים

%d7%90%d7%95%d7%9c%d7%99%d7%91%d7%a8-%d7%91%d7%a0%d7%97%d7%91%d7%99%d7%a8
האוליבר מוביל את תהלוכת חג העומר 1947, בשדה ליד נחביר (היא "בארי הישנה")

מגדרה הוא נסע, או סביר יותר שהובל על גבי אחת המשאיות של הציוד, אל ה"נקודה" שהוקמה במוצאי כיפור 1946 בנגב המערבי במסגרת י"א הנקודות. שם בנחביר הוא עבר, כמו החלוצים הצעירים, את מלחמת העצמאות. בין מוקשים והפגזות וגידולי שדה, הוא זכה גם להוביל את שיירת החוגגים בחג העומר הראשון ב-1947, אחר-כך הוא חזר (כנראה) לנוח בגדרה ועם סיום המלחמה עבר, יחד עם כל החברים והילדים, אל "הנקודה" החדשה של הכפר – "המחנה". שם כבר קיבל תפקיד משני של "תומך-לחימה" בתפקיד "הטרקטור של החצר".

טרקטור בא אל החצראנחנו הילדים, לא שמענו ממנו שום קיטורים ותלונות. הוא תמיד נסע בשבילי המחנה בסבלנות, גם כשהדרכים היו מלאות בוץ וגם כשהילדים הפסיקו להעריץ אותו ועברו לטרקטורים החדשים יותר. ולמרות זאת, היה הטרטור המונוטוני שלו מקפיץ את הילדים שמיהרו לצאת מהגן כדי לראות את הטרקטור, ממש כמו בשיר של פניה ברגשטיין מתוך "בוא אלי פרפר נחמד": "בואו נא לראות מהר / טרקטור בא אל החצר / הוא נוסע וחורש / ותמיד רועש רועש".

%d7%a9%d7%91%d7%95%d7%a2%d7%95%d7%aa-%d7%90%d7%95%d7%9c%d7%99%d7%91%d7%a8
האוליבר, נהוג בידי ד' הטרקטוריסטית, בתהלוכת הביכורים 1954

לימים כדרכם של טרקטורים ישנים (וגם של אנשים) כשלו קצת כוחותיו של אוליבר הטרקטור והוא קורקע ויותר לא יכול היה לנסוע בשבילי המחנה. הוא הובל לחצר הגרוטאות של גן "שקד" ונצבע בשלל צבעים, מתוך כל שאריות קופסאות הצבעים שהיו במוסך. ודור שלם או אפילו יותר, של זאטוטים זכה לרכב עליו, ללחוץ על כפתוריו ולהזיז את הידיות וההגה שלו. האוליבר הזקן כבר לא יכול היה לזוז ממקומו אפילו סנטימטר, אבל זה לא הפריע לילדי-התנובה לנסוע איתו רחוק-רחוק, לכל המקומות שהם דמיינו במוחם הילדותי.

אוליבר ונושאת ברן

אוליבר ומכסחתואחר-כך גן "שקד" עצמו נסגר, עקב שינויים מבניים ובשל סיבות ביטחוניות (כי לא ניתן היה למגן אותו). גנים מודרניים, ממוגנים עד צוואר ועד-גג, ניבנו בהוראת פיקוד העורף, והטרקטור הישיש הועבר למקומו הנוכחי ליד צריף הנוסטלגיה. ושם הוא מונח עד היום, עם גלגלים קדמיים בלתי-תואמים שהאוויר יצא מהם מזמן. לידו ניצב גם הנגמ"ש הישן, בן-המחזור שלו (מסוג ברן-קרייר בריטי) שגם הוא ידע ימים טובים יותר, ואיתם גם מכסחת הדשא המיושנת. שלושת החברים הוותיקים שעברם הציוני-חלוצי וביטחוני-חקלאי מגלם את כל חיינו כאן, מונחים שם בפינת הדשא ככלים שאין להם הופכין, מחכים לאיזה ילד נוסטלגי שיבוא לשחק איתם קצת, ומקווים שמישהו מהעוברים ושבים – הממהרים אל בריכת השחייה או אל פינת החי, או אל השכונות החדשות והמטופחות – ישים לב אליהם לרגע ויזכור להם חסד נעוריהם בנגב צרוב השמש. ואולי עוד יבוא יום ומישהו מילדי-האייפד והחוגים ללימוד-טכנולוגיות-העתיד, ייזכר בטרקטור הזקן וינסה לסובב את המנואלה שלו, והטרקטור הקשיש ישתעל ויחרחר וישאל את הילד: "לאן נוסעים עכשיו?"

עוד על טרקטורים בארץ-ישראל תוכלו כאן:
החצר הישנה בקיבוץ עין שמר, אתר פעילויות ומוזיאון ראשית ההתיישבות
אוסף הטרקטורים ותולדות המיכון החקלאי בארץ ישראל
ג'ונדירלנד, מוזיאון הטרקטורים בכפר תבור
אייל קיציס מקריא את "הטרקטור בארגז החול" שכתב מאיר שלו

_______

לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, עם כל כותרות העמודים וגם את "שיחה ממתינה", ובה נושאים לפוסטים עתידיים, תוכלו למצוא שם.

 קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה בשדה ובניר, היסטוריה, חגים ומועדים, ספרי ילדים, קיבוץ, תחבורה, עם התגים , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

12 תגובות על סיפורו של אוליבר ||| עלילותיו של הטרקטור הראשון של הכפר

  1. סמדר הגיב:

    גיבור תרבות!

  2.  יהודה הגיב:

    היי יגאל
    כבר מזמן שאני טוען שאין דבר כזה "צירוף מקרים".
    עוד אתה מציג את האוליבר שלכם ואני כבר שבוע מתעסק עם האוליבר שלנו בשדות ים, שנמצא מצולם
    בטכס הבאת ביכורים באחד מהנגטיבים שמצאתי בקופסת נעליים ישנה של אבא שלי.
    אבא היה הצלם של הקיבוץ ובקרוב נפתח שם תערוכה של חלק מאלפי הצילומים שלו.
    האוליבר היה מותנע בעזרת מנואלה בסיוע חצי קומפרסיה. בשדות ים היו רק שני גברתנים – שניהם כבר בגן עדן – שיכולים היו להתמודד עם תהליך ההתנעה שלו, והם היו מושא הערצה שלנו הילדים.
    אחד מהם שבר את ידו כאשר כתוצאה ממה שמכונה "בק פייר" המנוע הסתובב הפוך לשנייה אחת במהלך ההתנעה.

    ראה תמונה של הטרקטור בפייסבוק שלך.

    • igalz הגיב:

      יהודה, ראיתי את האוליבר של שדות ים. מסתבר שגם אצלכם הייתה אותה המנואלה ואותם טכסי הביכורים – מחוף הכרמל ועד הנגב המערבי לא היה כטרקטור האוליבר הירוק.

  3. נמרוד הגיב:

    ה"ברן קרייר" ניתן לישובים הקרובים לגבול רצועת עזה אחרי מבצע "קדש" ב1957. בכל קיבוץ היו כמה כאלה למשחק הילדים. גם בנירים נשאר אחד לזכרון ליד "בית המגן" . וטרקטורים ישנים היו כמה כמו ה"FARME" ואחד אחר עם גלגלים קדמיים צמודים אני חושב ש "PMD" או שם דומה וכן החזק מכולם על גלגלים היה ה"W-D", לידו היו עוד כמה פרגסון קטנים שעד היום אחד מהם עומד בכניסה לגד"ש.

  4. נו יגאל, תיזהר שלא יציבו גם אותך יום אחד בצריף הנוסטלגיה.

  5. נמרוד חפץ הגיב:

    אתה צודק ה-L- ברחה לה בלהט ההקלדה.

  6. רחל הגיב:

    אכן אושר גדול
    הטרקטור נמצא באלבום ילדותי, בצילום של בוגרי גן שקד, אי-אז עם המעבר לכיתה ב' ("שיטה)
    וגם הנגמ"ש נמצא שם, עם כל ילדי הגן עליו – ואני שנים הייתי בטוחה שהוא בכלל טנק.

    • igalz הגיב:

      רחל, תשלחי סריקה ונצרף את ילדי הגן שלך עם האוליבר והנגמ"ש. מתוך ידע אישי: לטנק יש תותח! – זה ההבדל הקטן (105 מ"מ או יותר).

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s