איש אילם וגבוה ודק, ארול ואליפלט ||| שלושה גיבורים מיוחדים משירים ישנים

העופרים_1961מזמן לא כתבתי על שירי-עבר, וממינהלת יוטיוב כבר מאיצים בי: בוא, בוא, אצלנו יש הכל. לפני כמה ימים, באחת הנסיעות הארוכות בכביש שש, פתחנו את הרדיו ופתאום התנגן בשעת אחר-הצהריים מאוחרת, באיזו תוכנית של שירים עבריים נשכחים, השיר הישן-נושן של צמד העופרים על "איש אילם וגבוה ודק". שיר שכתבו אהרון שבתאי ואריה לבנון בראשית שנות השישים (1961, על פי עטיפת התקליט שמצאתי ברשת).
הקול הצעיר של אסתר עופרים, בליווי בעלה (דאז) אבי, הזכיר לי פתאום נשכחות ורחוקות. ונזכרתי שכששמענו את השיר, בימים הרחוקים ההם, לא התעכבנו יותר מדי על המילים. זה היה עוד אחד מהשירים היפים של הצמד הפופולארי הזה.
השבוע, באיחור של כמה עשרות שנים, הקשבתי לשיר ופתאום הגעתי להבנה מאוחרת: ה"איש אילם הגבוה והדק", המסתורי כל-כך שמספרים עליו בשיר ש"תמיד הוא הלך ברחוב ושתק", הוא כפילו העירוני של ארול שלנו (ושל מאיר אריאל), התימהוני מהקיבוץ. ובמידה רבה יותר של אליפלט של אלתרמן והתרנגולים.

לצערי אפילו ביוטיוב הכל-יכול לא ניתן למצוא את הביצוע החי של צמד העופרים, אז הבאתי כאן ביצוע מקורי אבל ללא סרטון. ואפשר גם לראות הביצוע החי, המאוחר יותר, של עדנה גורן.

מאיר אריאלאת ארול, של מאיר אריאל, שמענו קצת יותר בהקשבה למילים, וגם הרבה יותר פעמים. הרקע של השיר היפהפה הזה, האווירה והנופים היו הרבה יותר קרובים לליבנו הכפרי-קיבוצי: ה"אקליפט", ו"מחסן הפחים", ו"יהודה נון" וגם "אשתו התמנונית" – למרות שבאו מקיבוץ משמרות של אריאל – היו יכולים להיות בכל קיבוץ. וגם כל האירועים הסוערים והלכאורה-מוזרים שקרו לו. כשאני שומע את ארול, למרות שאני לא מתיימר לתת ביקורת ספרותית, ובוודאי לא ביקורת של שירה ומוזיקה – נדמה לי שמאיר אריאל ממש היה כאן אצלנו בכפר, ומספר בשיר הזה, בכישרונו הגדול, את הסיפור על האיש-יוצא-הדופן, אולי על גבול המוגבלויות, שכולם הכירוהו ו"רוחיק אהבה אותו אומרים שגם אביבה / ויש אומרים יסוד סביר לחשוב שגם עקיבא"… וש"בסוף מצאו אותו זרוק מתחת אקליפטוס עוג אחד / חשבו שזה מקרה רגיל ולא צריך לדאוג מחד / מאידך התברר זה לגמרי לא בסדר / שתי סטירות לא התעורר גם לא בדרך אל החדר". וזה באמת היה הסוף.

.

ואילו "האיש האילם הגבוה והדק" של אהרון שבתאי, אריה לבנון והעופרים, הסתובב בנופים אחרים לגמרי, שאפילו בעיר כבר מזמן אי אפשר למצוא כמוהם. ואולי גם בזמנים ההם כשהשיר נכתב הם לא התקיימו באמת: "בחורף היה הוא יושב בפונדק / בידו קנקן יין ישן / אבל אנו ראינו רק קצה מיקטרתו / כי פניו אז היו עטופות בעשן / הן תמיד הוא הלך ברחוב ושתק / איש אילם וגבוה ודק", וגם הוא, כמו ארול, מוצא בבית האחרון את מותו: "כי פעם פרצה מלחמה והאיש יצא עם כולם, אך לא שב עם כולם, ואומרים כי גופו בכדור שם נסדק".

התרנגוליםואיכשהו למרות הרצון שלי לחמוק מ"פזמונאות-השוואתית" קופץ לי לזיכרון גם אליפלט של אלתרמן וארגוב ושל התרנגולים, "בו שכנים ושכנות דיברו דופי": "ונדמה כי סביבו זה מוזר, אז דבר מה התרונן כה ושר" וסופו "בשובו מהומם ופצוע, התמוטט וכרע וחייך, הוא אמר מבלי דעת מדוע, וכיצד ובשל מה זה ואיך". (לאוהבי ההרחבה: פרשנות מורחבת ועמוקה יותר לשיר "אליפלט" – תוכלו לקרוא בבלוג "מבט אישי", המתכתב עם פרשנות נרחבת עוד יותר של אריאל הירשפלד).
מימין: עטיפת התקליט הראשון של התרנגולים מ-1961. למטה הביצוע לאליפלט (לצערי ללא תמונות או הופעה חיה, אבל בס"ד)

ואפשר גם לשמוע את הגירסה היפה של אריק איינשטיין (לצערי גם היא ללא הופעה חיה).

ואולי אין כאן הרבה חדש. הרי גם מאיר אריאל עצמו מסביר בסרטון יוטיוב די נדיר (שזכה ל-13,490 צפיות בלבד עד עתה) שארול הוא, על פי הרשימה של הזמר: דודו, יוסקה, אליפלט ואריאל עצמו. גילגולם של כל החבר'ה היפים והצעירים לעד, מוקפי בנות עד צוואר.

 

forrest-gump-quotes-12

שלושה אנשים יוצאי דופן, מתקופות שונות במקצת, שניים נפלו בקרב, אחד נפל מעץ התות (או האקליפט) – כל אחד והסיפור שלו. כל אחד וצורת השיר השונה לגמרי – של שבתאי, אלתרמן ושל אריאל. כולם כל-כך ישראלים, ועם זאת כל-כך חריגים ויוצאי דופן.
ומתבקש להוסיף לרשימת החריגים המיוחדים והגיבורים, גיבור נוסף שאיננו משלנו בכלל – פורסט גאמפ. אני מקווה שזה לא ייחשב חילול הקודש העברי – והוא אפילו לא קיבל שום שיר משלו – אבל גבורתו החריגה, או חריגותו הגיבורה, הזכירה לי באסוציאציה פרטית (או אולי לא כל-כך פרטית) את ארול, את אליפלט וגם את האיש האילם הגבוה והדק – האיש הישן ההוא של העופרים, זה שפחות זכור מכולם, וזה שהצית את "זרם התודעה" המפותל שלי.

נזכור את כולם: גיבורים בלתי נשכחים, שונים קצת מיפי-הבלורית-והתואר, ועם זאת כל-כך מוכרים ואהובים.

_______

לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, עם כל כותרות העמודים וגם את "שיחה ממתינה", ובה נושאים לפוסטים עתידיים, תוכלו למצוא שם.

 קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה ישראל, מוזיקה, צבא וביטחון, עם התגים , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

6 תגובות על איש אילם וגבוה ודק, ארול ואליפלט ||| שלושה גיבורים מיוחדים משירים ישנים

  1. עירבבת שני גיבורי מלחמה לאומיים עם נואף סטלן! לא להאמין! אלתרמן ושבתאי מתהפכים בטרומפלדור. מצד שני, מאיר אריאל בטח מדליק לו ג'וינט וצוחק.

  2. igalz הגיב:

    טוב שיש מישהו שמעמיד אותי על מקומי (ועל טעויותי). אבל במקרה הזה (וראי ביוטיוב השני של מאיר אריאל) גם הוא עצמו השווה את ארול לאליפלט ואפילו לדודו וליתר יפי הבלורית (רק האיש האילם, הגבוה והדק – הוא "תגלית" שלי). ומי אמר שארול לא היה גיבור מלחמה (כמו מאיר אריאל עצמו, עם "ירושלים של ברזל"). ואולי גם האילם הגבוה היה סטלן, הרי כתוב בשיר: "כי פניו אז היו עטופות בעשן…". בקיצור – כולם היו גיבורים, וחלקם גם היו סטלנים.

  3. סמדר הגיב:

    כדי לשמר את האתוס יש להזין אותו, ולכן בישראל נהוג לקחת את כולם למחוזות של גבורה והקרבה, כולל את הסטלנים-נואפים (שמקושרים ליפי הבלורית באופן שנראה בכל זאת קצת מודבק).
    האיש אילם וגבוה ודק הזה שהעלית פה מתהומות הנשיה – הזכיר לי יותר מכל את השוטה על הגבעה של הביטלס:
    Day after day, alone on the hill
    The man with the foolish grin is keeping perfectly still…
    נו, כל עם והאתוס שלו.

  4. נ' מעבר לדשא הגיב:

    מה עם האיש שבקיר? מי מכיר?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s