מכות יבשות ||| מה אנחנו כל-כך מתלהבים מעשר מכות מצרים?

תרשו לי לקראת תום ימי הפסח, כמה הרהורי כפירה. לא נעים לי להודות אבל אני לא כל-כך מתלהב מעשר מכות מצרים. אז הנה אמרתי את זה ולא ירד שום ברד ואפילו צפרדע לא קרקרה בגינה. כשם שלא התלהבתי ולא קפצתי לתקרה כשנודע שתלו את עשרת בני המן ואכלו את אוזניו, גם הספירה הקפדנית בסדר פסח של דצ"כ עד"ש באח"ב, שכל ילד יהודי בגן אמור לשנן לא מלהיבה אותי. נכון שהם (המצרים) עשו לנו את המוות וגרמו לנו צרות וייסורים רבים. אבל לי לא נראית ספירת המכות המפורטת הזו: צפרדע, ברד, חושך וכל היתר. וגם ההקפדה לציין את עשר המכות כמו בדיאגנוזה רפואית: דם, דבר, שחין, כינים – לא מוצאת חן בעיניי יותר מדי.
חוץ מאשר בתיאור הגרפי של המכות כסדרות בדיוניות סוריאליסטיות מרתקות (בעיצובה של בוגרת בצלאל צעירה ומוכשרת, המוכרת לי מקרוב), בשאר המקרים הייתי מעדיף שנדלג על הקטע הזה, כי עוד רגע ניגשים לכופתאות ולגעפילטע-פיש (שגם אותם אני לא מחבב במיוחד).

עשר מכות מצרים מתוך "סיפורי התנ"ך עם תמונות בצבעים" הוצאת חברת סאן ניו-יורק. איור: נ. דיופורט

עַם קצת יותר מאופק – ותסלחו לי שוב על הרהורי הכפירה שאינם מתיישבים עם מסורת בת אלפי שנים של קריאה ושינון ההגדה – היה מסיים את הקטע הזה עם המצרים בצורה יותר סולידית, בנוסח כזה למשל: "המצרים עשו לנו הרבה צרות, והחזרנו להם מנה אחת אפיים פחות או יותר, וחסל סדר פסח".
לעשות מהמכות האלה אייקונים לדורות (ולתלות את הרשימה הזו מעל שולחן הסדר החגיגי) זה לא נאה. אמר כבר החכם באדם בספר משלי: "בנפול אויבך אל תשמח" (אני יודע שהמפרשים השונים מצאו לאימרה הזו פירושים ופילפולים, איש איש על פי השקפותיו. אבל אסתפק כאן בקישור לרשימתו של יאיר אסולין בהארץ) הגיע הזמן לפיוס. הרי עבר כבר מספיק זמן, ומאז שאנחנו הכנסנו להם עשר מכות, גם הם כבר הכניסו לנו כמה חבטות הגונות, ואנחנו החזרנו. אנחנו הרי לא פראיירים. וראו לצורך ההדגמה את הקריקטורה הנחמדה שפורסמה בעיתון שוויצרי ב-1956, אודות "התוקפנות" הישראלית, ואיך נאצר (יורשו של פרעה) חטף מבן-גוריון שלנו סנוקרת אדירה אחרי שהקניט אותו (ואותנו) חזור והקנט (יש לקרוא את האירועים משמאל לימין ומלמעלה למטה, וכדאי גם לשים לב לקהל הצוהל והנבהל שמאחורי החומה).

אבל אנחנו הרי כבר מזמן סלחנו על הכל (וסאדאת, היורש של פרעה ונאצר, נהיה חבר לרגע והתחבק עם עזר ועם בגין, והתלוצץ עם גולדה) ובגין אמר כבר ב-1979: "!No more war, no more bloodshed". אז בואו נשכח את עשר המכות ואת כל המכות שבאו אחריהן. בואו נפסיק למנות את המכות ונתחיל לשלוח את הברכות.

  

שיהיה חג שני שמח. והנה כבר בא החג השלישי (עם מכות-הפטיש שלו).
אז חג שמח לכולם – בני-ישראל, בני-מצרים, צפרדעים, ארבה וכל השאר.

_______

לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, עם כל כותרות העמודים וגם את "שיחה ממתינה", ובה נושאים לפוסטים עתידיים, תוכלו למצוא שם.

 קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.