קווים לדמותו ||| עוד כמה קווים ונקודות (מנחושת) לדמותו של דפוס הבלט

כדי לשרטט קווים ונקודות בדפוס-של-פעם היינו משתמשים בקווי נחושת. סיפרתי כאן על תקופת דפוס הבלט וסידור-היד, שהתמזל מזלי בנעורי לחוות מיד ראשונה. כיום יש גל רטרו של מיזמים מעניינים שמנסים לחבב על "הצעירים הדיגיטליים" את התקופה הטכנולוגית הישנה ההיא – אם באמצעות שימוש באותיות של דפוס בלט ישן כאלמנט קישוטי, ואם כסדנאות של הדפסה ברוח התקופה הישנה ההיא. זו הייתה תקופה בה לכל אות היה משקל של עופרת יצוקה, וכל קו היה יצוק מנחושת מבריקה, פשוטו כמשמעו.
שמחתי לראות שבין ידידי הבלוג הנוסטלגי-עתידני שלי יש מיזם שמשחזר את ימיו הגדולים של דפוס הבלט ומציע למבקרים באתר שבצפון התנסות בסידור והדפסה בסגנון הימים ההם. תעשיית הדפוס, שבשנים האחרונות מרבים להספידה, רשמה כאן עוד קאמבק קטן. גם אם זו לא ממש תחרות ראש-בראש עם האינטרנט. הרשת הדיגיטלית החדשה – חדשה במושגים של הטווח ההיסטורי שבין גוטנברג לצוקרברג – טורפת ובולעת תעשיות ותיקות מדי בוקר: דפוס, עיתונות, ספרים, מוסיקה ועוד. אז משמח לפחות שיש עוד קצת מקום לאתרי מורשת טכנולוגית מעניינים.

שולחן הסַדָּר: מְשׂוּרָה לסידור אותיות יד, "זווית" (מגש עליו מונח הסְדָ‏ר), אותיות, גלופות, שורות עופרת, קווי נחושת, "חומר" לסידור הרווחים, חוט שפאגאט לקשירת הסְדָ‏ר. פעם כל מילה הייתה כתובה בסלע (או בעופרת) – מאוסף "גלריית המבקרים" בדפוס בארי

כמחווה לעולם ההולך-ונעלם (וחוזר-ושב כנישה של תיירות) בחרתי להעלות היום אילוסטרציה לדפוס הישן. בטכנולוגיה ההיא של דפוס הבלט כל מילה או סמל או ציור שהודפסו על נייר, נחצבו ונוצקו בעמל רב. הייתי מתפתה לומר שאז גם היה ערך רב יותר למילה הכתובה, אבל זה לא ממש כך. מילים הן תמיד רק מילים, בין אם הן יצוקות בעופרת, או מגולפות מעץ, או נחשפות על פילם, או נמדדות בבייטים. מה שחשוב, הוא הרי התוכן ולאו דווקא הטכנולוגיה.

 

משמאל: "דגלי מדפיסים" מהמאות ה-16 וה-17 (מתוך "עולם הדפוס" גיליון 3/1964)

ההמחשה הוויזואלית שמצאתי לפוסט הנוסטלגי-טכנולוגי הזה הוא שער גיליון "עולם הדפוס" מ-1964. זהו שער המתבסס על טכנולוגיית דפוס הבלט: הדף כולו מכוסה בקווים המסודרים בסדר אקראי. קווים אלה הודפסו באמצעות קווי-נחושת שהיו מקובלים בדפוס הבלט, וכאן הם יוצרים מין תמונה מופשטת בשני גוונים. מה שמעניין כאן הוא לא רק האפקט האבסטרקטי – שהיום ניתן להשיג אותו באמצעות תוכנות גרפיות ופילטרים פשוטים. באיור הזה יש שימוש יצירתי בקווים שתפקידם היה לבנות טבלאות סטנדרטיות של טפסים משעממים ויבשים (למשל כמו זו שלמטה ב״חשבון״ של ״עולם הדפוס״ – בה אפשר לראות בדיוק איפה מסתיים ומתחיל כל קו-נחושת). לכל קו כזה היה עובי משלו: 0.5 / 1 / 2 / 4 / 6 פונקט. והיה לו גם אורך שנמדד בציצרו או בקוודראט (אני רואה עכשיו שבהסתדרות "החדשה" – עדיין מדברים בציצרו. הנה ציטוט מהאתר שלהם, בנושא "לוח מחירים להגהה" מ-2008: 12 ציצרו = 55.5 מ"מ. למעלה מ-3 מרובעים דינה כדין שורה של 5 מרובעים – 20 ציצרו = 92.47 מ"מ).

גיליון "עולם הדפוס" מלפני 50 שנה: הגרפיקה סודרה בקווי נחושת באורכים שונים – קווים ששימשו ביום-יום לעיצוב טבלאות (למשל כמו הטבלה של החשבון למטה)

"סרגל ציצרו" עם מידות דפוס ששימש כעזר לסדרי-היד בעיצוב טפסים וחוברות (מארכיון דפוס בארי)

בשער הגיליון שלפנינו לקח הסַדָּר‏‏‏-האמן את הקווים האלה והוציא אותם מהשימוש הפרקטי המסחרי – ואני משוכנע שזה לא היה כל-כך קל כמו שזה נראה היום אחרי 50 שנים. נדמה לי שממשיכיו של גוטנברג ישמחו לראות את הדוגמא הזו מהעולם שנעלם מזמן (ונשאר רק בסדנאות הדפוס של כפר קיש ובגלריית המבקרים שלנו, ואולי בעוד כמה מקומות בודדים).
ובפעם הבאה – אביא, מתוך אותו כרך של "עולם הדפוס", את ה"סקופ" ההיסטורי על האיש שההולנדים טענו שהוא אבי הדפוס. הוא ולא יוהאן גוטנברג שקיבל את כל הקרדיטים והתהילה ההיסטורית. מה האמת בטענה הזו? חכו ותראו. אחרי הפרסומות. ואחרי האח הגדול ואחרי עוד כמה פוסטים בנושאים אחרים לגמרי.

_______

לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, עם כל כותרות העמודים וגם את "שיחה ממתינה", ובה נושאים לפוסטים עתידיים, תוכלו למצוא שם.

 קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.