האושר הוא דבר חמקמק ושביר מאוד. ומסתבר שגם מדיד מאוד. רק לפני פחות מחצי שנה ציטטנו כאן את סקר האו"ם שהציב את ישראל במקום המכובד מאוד (11) בטבלת האושר העולמית ותהינו "מה כל כך שמח כאן?". הבאנו אז גם את המפה המעניינת שפירסם האו"ם, ובה ישראל מופיעה ככתם כחול כהה ומאושר בתוך ים הסבל האיזורי הוורוד והסגול.
והנה התחלפו כיווני הרוחות ובסקר עדכני של מכון גאלופ לשנת 2013, ישראל לא רק שאיננה בצמרת המדינות המאושרות, היא עוברת לחצי הפחות שמח של העולם (מקום 84 מתוך 140 מדינות שבדירוג).
הטבלה שהתפרסמה עכשיו מחולקת לשני טורים (מסיבה של עימוד גרפי חסכוני בלבד, כך אני משער) ובשל כך היא מייצרת צמדי מדינות, זו מול זו – של מדינות מאושרות בחצי השמאלי, ומדינות קצת פחות שמחות בצד הימני. והתוצאות נראות ממש כמו לוח תוצאות המחזור בליגת הכדורסל.
אם נבחן את הטבלה הזו (תוכלו להגדיל אותה בלחיצה) אנחנו רואים מיד שבגביע המדינה המאושרת בעולם זוכה (כמה מפתיע) פרגוואי, מדינה קטנה שאין לה מוצא לים ומדורגת במקום ה-143 (אנחנו במקום ה-40) בטבלת התמ"ג לנפש ומקום 111 במדד הפיתוח האנושי (אנחנו במקום ה-16!). עוד מסתבר שם שהיא זוכה בגביע האושר כבר שנה שלישית ברציפות! מוזר מאוד.
בתחתית טבלת-האושר משתרכת, איך לא, השכנה מסוריה (עם 36% שמחה בלבד). בצמדי המדינות עם התוצאות של "טבלת כדורסל-האושר" מופיעה פרגוואי עם 87% מאושרים מול ניג'ר עם 68%.
והתוצאות בהמשך הן כדלקמן: פנמה – קוסובו 68:86, גוואטמלה-הונגריה 62:83, ניקרגואה – ירדן 68-83, ובמקום ה-15 איחוד האמירויות עם 79% מול ישראל עם 66% של אושר בלבד.
אולי כדאי להביא את התוצאות העגומות האלה לידיעת גורמים בכירים בממשלה הזאת, שיש אומרים שהם קשובים מאוד לסקרים ולדיווחים. אולי המשקפיים הורודים שהם מרכיבים שם משבשים את ראייתם, והסקר הזה ימחיש להם, במספרים בדוקים, שהאושר מלפני חצי שנה היה זמני בלבד. יתכן שהמצב הכלכלי המעורער של רבים ואובדן הסיכוי לאיזשהו הסדר עם השכנים דירדר אותנו במורד טבלת האושר, לדירוג נמוך יותר ממדינות בלתי-מאושרות בעליל כמו: קוסובו, ירדן, אוגנדה ואפילו בהוטן. אולי.
נכון שאפשר להתנחם בכך שהשמחה בהאיטי, ארמניה, לבנון, תימן וצ'אד (וכמובן – סוריה!) עוד הרבה יותר קטנה – אבל גם אתם תודו שזו שמחת עניים בלבד.
בשאר אסאד (36%) ואוהדי מכבי, אלופת אירופה 2014: 100% שמחה (הצילום מאתר one)
הפתרון אם ישאלו אותי (ומזל שלא שואלים) הוא לעשות סקר חדש, במועד יותר מתאים (למשל, אחרי הזכייה בגביע אירופה בכדורסל) ולהתמקד בעיקר בחוגגים שקפצו למזרקות הכיכר (ולא באוהדים האדומים) ואז תראו שנעלה במעלה הטבלה, גם אם רק ללילה אחד.
הדרך לאושר היא חמקמקה מאוד, וסקרים הם כמו בושם (כפי שאמר הנשיא המאושר והיוצא). קורה לפעמים שבושם מתקלקל ואז גם האושר הוא לא משהו. לא נורא, יכול להיות גרוע יותר. אולי בשנה הבאה נשב על המרפסת ונתגעגע למקום ה-84 המכובד. זה עדיין לא ממש בקצה הנמוך של התחתית, יש עוד מקום לרדת. ומה רע להיות קבוצת אמצע טבלה מינוס?
_______
לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, עם כל כותרות העמודים וגם את "שיחה ממתינה", ובה נושאים לפוסטים עתידיים, תוכלו למצוא שם.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.
קווים ונקודות 
האושר הוא בעיני המתבונן/הסוקר…
ועדיין מה שמפריע לי הוא שמכל מדינות דרום ומרכז אמריקה – שכולן מדורגות במקום גבוה בטבלת האושר – הארץ היחידה שבה לא נרשם אפילו קורא אחד לבלוג הזה, היא פרגוואי. אולי זו הסיבה האמיתית לאושר שלהם.