וחג שבועות תעשה לך ||| מצעד הכלים החקלאיים ותפאורת שבעת המינים

עוד רגע מגיע חג השבועות, וזה זמן מתאים לאוורר עוד כמה תמונות מארכיון הכפר.
אצלנו העדיפו לקרוא לשבועות "חג הביכורים". זה היה חג מרכזי ביותר לאנשי הכפר עובדי-האדמה, הרבה יותר מפסח, חנוכה או פורים, בהם הקשר של האדם לאדמה הוא פחות מובהק.

תמונות מטקסי הביכורים 1958-1989, עם שבעת המינים (בשנות החמישים גם תפוחי-אדמה ואפונה נכללו בשבעת המינים)

החג הזה כאילו נוצר בדיוק בשביל העם-השב-אל-אדמתו. מכל תפוצות ישראל שבנו ב"קיבוץ גלויות" (מאוחד או איחוד) כדי לעבד את אדמתנו. ולהוציא ממנה לחם (כלומר חיטה), וגם את יתר המינים (שבעה בסך הכל!) שנשתבחה בהם ארץ-ישראל. וזה בדיוק מה שעשו אצלנו ובכל הכפרים החקלאיים האחרים (קיבוצים ומושבים): עבדו ועיבדו את האדמה, בזיעת אפיים ובאבק השדות. מצאת החמה עד צאת הנשמה, מיום ליום ומחודש לחודש. עד שעיקר הפרנסה עברה אל התעשייה (אבל זה כבר סיפור אחר, שלא שייך לחג השבועות הקרוב).

בתקופה הרחוקה המומחשת בתמונות של הפוסט הזה, נהוג היה ביום העצמאות – החג שקדם לשבועות – להצעיד מצעדים צבאיים מפוארים ומרשימים בחוצות הערים הגדולות. צבא ההגנה לישראל הצעיר היה שולח טנקים וזחל"מים ותומ"תים ומטוסי-קרב (ולפעמים גם אוניות-מלחמה) לצעוד בחוצות הערים ולנטוע גאווה וביטחון בלב האזרחים של המדינה הצעירה (והמפוחדת קצת).

התמונה מתוך ויקיפדיה – מצעד צה"ל

באותם ימים אצלנו, היו מארגנים בחג השבועות, את מה שנקרא "מצעד הכלים החקלאיים של ביכורים": קומביינים וטרקטורים עם פלטפורמות עמוסות ילדים בחולצות לבנות, מחרשות ומרססים וגם כמה סוסים – נסעו כולם בתהלוכה איטית וצבעונית בכבישים הצרים והמשובשים של הכפר. ואפילו מכסחת הדשא של הנוי נסעה במצעד החקלאי הזה, שנחתם בטנדר-השיווק של הדפוס (למרות שלא היה לו שום קשר לחג החקלאי). על הטנדר הזה הוסיפו בשובבות נעורים את הכתובת: "מוישה-כהן-פ"ת-ופלמ"ח-1948", ברוח הגרפיטי הקרבי המפורסם של ברוך ג'מילי.
לפני ואחרי המצעד הוזמנו ילדי וחברי הכפר לעלות על הכלים החקלאיים שהתכנסו ב"תצוגת-נשק" מרשימה ומסודרת במגרש החנייה הישן. הילדים טיפסו על הטרקטורים ועל הקומביין ונכנסו לתוך מיכלי החיטה והשעורה והגפן והתאנה (טוב, את האחרונים הוספתי רק לתפארת המליצה). תוכלו לראות את המחזה המרנין בתמונה ה"ברויגלית" המוצגת למעלה.
ובאופן סמלי ומייצג, אחד הילדים המצולם כאן רוכב על סוס במצעד החקלאי של פעם – הפך ממש בימים אלה לאלוף בצבא הגנה לישראל (נסו לזהות אותו במצגת המצעד).

כן, פעם היו זמנים. היום – מצעד צה"ל כבר מזמן לא צועד יותר בעיר ביום העצמאות (למרבה המזל), וגם הקומביינים שבימינו מופעלים על ידי קבלני חקלאות, לא עוברים יותר בשבילי "המחנה" במצעד השבועות. ודווקא השבוע תפסנו בהליכת הערב שלנו, את נהג משאית-הענק של "ענבי הנגב", מוביל ממש בימים אלה, את החיטה של קציר 2014 (תשע"ד), מהשדה אל סככת האחסון (את האסם כבר מזמן לא ממלאים בגרעינים, והוא נשאר כבסיס לאנטנת הסלולר בלבד). נהג המשאית ששקל את המטען במאזניים המיוחדים שליד הנגריה, דיווח לנו שבמיכל שהוביל (שהיה חצי ריק. השנה לא הייתה מי יודע מה שנת ברכה) היו 10 טון של גרעיני חיטה! זה לא נחשב הרבה במושגי הגד"ש או הפלחה, אבל תחשבו כמה קמח אפשר לעשות מזה ואיזה מאפים טעימים עוד תוכלו לאכול ברולדין ובקפה-קפה, שמקורם מהחיטה הזאת, שהשבוע בדיוק קוצרים אותה.

אז שיהיה חג שמח, ככתוב: "וחג שבועות תעשה לך ביכורי קציר חיטים". חג שמח לכל הקוצרים ולכל המובילים, לכל מפעילי הביתנים ותורני ההגשה (והחיסול). שנזכה תמיד להוציא לחם מן הארץ (וגם מהארון ליד מכונת החיתוך בחדר-אוכל).
וכדברי הנביא עמוס: הִנֵּה יָמִים בָּאִים, נְאֻם ה', וְנִגַּשׁ חוֹרֵשׁ בַּקֹּצֵר, וְדֹרֵךְ עֲנָבִים בְּמֹשֵׁךְ הַזָּרַע, וְהִטִּיפוּ הֶהָרִים עָסִיס, וְכָל הַגְּבָעוֹת תִּתְמוֹגַגְנָה (וגם אנחנו. וגם כל האורחים בחג הביקורים הבא עלינו לטובה).
ואפשר להוסיף, אם כי זה לא בדיוק מממסורת החג הזה: שיכתתו "חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות, לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה". או בווריאציית מצעדי-החגים של פעם: שיכתתו טנקיהם לקומביינים, ונגמ"שיהם למכסחות-דשא. חג שמח.

פוסטים קודמים על חג השבועות:
ביכורים הנה הבאתי ||| סלינו על כתפינו, ראשינו עטורים ועוד מעט יתחיל הטקס
שבעת המינים זה כאן ||| מפת כל המינים באדיבות גוגל-מפ וחקלאות הכפר

_______

לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, עם כל כותרות העמודים וגם את "שיחה ממתינה", ובה נושאים לפוסטים עתידיים, תוכלו למצוא שם.

 קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.