אשכול לא לבד ||| החיים בעוטף עזה נמשכים, ומה עם החיים בעזה?

מרחב מוגן 2014נכון שזו לא חוכמה גדולה לבקר את התקשורת דווקא בעצם ימי המערכה. אבל בהחלט יכול להיות שהשיטה הנוכחית של צילום כל רקטה בהילוך חוזר עשר פעמים – כמו שציין אתמול (בתקשורת) האלוף במילואים עמוס ידלין – וצילומי הרחוב, המטושטשים אבל עקשניים, של מכונית בוערת באשדוד ופרגולה שנפגעה בבאר שבע (בצירוף לפרשנות פסקנית ונמהרת) משרתים את ארגוני הטרור יותר ממה שהם מסייעים לעדכון והרגעת הציבור. גם הטעויות שנובעות ממהירות הדיווח על נפגעים שלא היו ("פצוע-קשה" שהופך ל"פצוע-אנוש ואולי-הרוג" ובסופו של יום ל"דיווח שגוי"). וגם הידיעה על "חיסולו של בכיר במערך הרקטות", שהופך במהדורת הערב ל"זוטר במערך המרגמות" – נדמה שמטרתם היא יותר להוביל בתחרות הריאליטי בין שלושת הערוצים המדווחים, מאשר להביא "דיווחים חיים מהשטח".
במקום להקרין נחישות וכושר עמידה ולשקף את החוסן ואת החיים – הנמשכים על אף המתקפה על עשרות יעדים אזרחיים – יתכן שהדיווחים הנמהרים האלה מסייעים לאלה (משני הצדדים)  שלא רוצים שום הסדר ורק רוצים להשיג "תמונת ניצחון".

ימי הצנזורה הביטחונית אולי חלפו וטוב שכך, אבל ליבוי ההיסטריה והפאניקה ודאי שלא יביאו "תמונת ניצחון". כאן במועצה האזורית אשכול החיים נמשכים. תודה לכל המטלפנים כדי לעודד ולהציע מחסה והפוגה, אבל אצלנו (לפחות בישובים בהם נבנתה מערכת מיגון) הכל בסדר: המרכולית נפתחה כרגיל וחדר אוכל מלא בסועדים, וגם בחיילים. הבוקר השמש זרחה באותה שעה, והמחבר שמדבר (חשוב להדגיש) רק בשם עצמו – מקווה שאחרי שיסתיים הסבב הנוכחי, יימצא הכוח לנסות שוב את דרך ההידברות, לפחות עם מי שאפילו בעצם ימי המתקפה מגנה את האלימות. גם זו של הקיצוניים בצד שלו.

בימים אלה (ודווקא בימים אלה) כדאי לחשוב לרגע – אחרי שחשבנו על ילדי ישראל, הגדלים עם תמונות האזעקות והיירוטים וה"נפילות", וגם עם האוויר המורעל בשנאה והתלהמות – גם על ילדי עזה, הגדלים בתוך ים החיסולים (סליחה, הסיכולים) הממוקדים, והגשם בן מאות הטונות של פצצות חיל האוויר המתמקדות ב"בנק מטרות" אינסופי. הרי גם לתושבי עזה – שכמה אנשים טובים מביניהם עבדו אצלנו פעם, לפני כל ה"סבבים", והם שומרים בעיתות רגיעה על קשר טלפוני בחגים ובמועדים אחרים ("אינשאללה יהיה שקט ונוכל לבוא לבקר, או אולי אפילו לעבוד") – מגיע קצת שקט וחיים פחות או יותר נורמליים.

mapהמועצה האזורית אשכול – שעכשיו היא חלק גדול ממה שנקרא בשם האירוני "עוטף עזה" – התחילה כקומץ ישובים שקמו במסגרת 11 הנקודות במוצאי כיפור 1946. ישובים שקבעו את גבולות המדינה בנגב. ישוב אחד במועצה שלנו – קיבוץ גבולות השייך לשלושת המצפים הראשונים בנגב – היה כאן אפילו עוד קודם. אחר-כך האיזור הפך למועצה האזורית חבל מעון. אחרי מותו של ראש הממשלה השלישי של ישראל, לוי אשכול (שדווקא בזמן כהונתו נערכה המלחמה האחרונה שנחשבת ל"מוצלחת" – מלחמת ששת הימים) הוסב שם המועצה ל"מועצה אזורית אשכול".
היום השם הזה הפך לשם נרדף ל"צבע אדום" ולצרות בדרום הארץ, צרות שהתפשטו בסופו של דבר גם למרכז ולחלק הדרומי של הצפון. המועצה שלנו, והתושבים שבה, היו פעם מעוז "שמאלני" שהיה בו רוב גדול לתומכים בהסדר מדיני. והיום היא מנסה, בעיתות רגיעה, למצב את עצמה כפריפריה חקלאית פורחת ("דרום אדום") ומרכז של תיירות פנים ("בואו לצימרים כפריים לראות פריחה בדרך הבשור").

אפשר לבחון לרגע את הטרנספורמציה הגרפית שעבר סמל המועצה. הסמל הוא הרי אלמנט ויזואלי-גרפי הממחיש את המציאות – תחום שגם המחבר, "הזוטר-במערך-הגרפיקה-האזורית", מבין בו קצת יותר מאשר בפעולות ביטחוניות. נדמה שסמל המועצה ותהפוכותיו ממחיש, בצורה מדויקת, את  התהפוכות שעבר האיזור. הפער בין השאיפה לפתרונות מתונים נוסח לוי אשכול, בצירוף לחוסן שהפגינו מייסדי הישובים לאורך השנים, לבין הדיווחים מחוללי-הפאניקה ומעודדי-ההתלהמות, הוא עמוק ורחב כמו ערוץ נחל הבשור החוצה את המועצה.

M_Eshkol_SemelPalmachהסמל הראשון שעיצב האדריכל חנן הברון, שיקף את ימי הבראשית של המועצה שנקראה אז בכלל חבל מעון. בסמל הופיעה שיבולת ארוכה (מצד שמאל!) שכאילו נלקחה באופן ישיר מסמל הפלמ"ח שאליו נמנו רבים מהמתיישבים. המעצב, חבר קיבוץ רעים, הוסיף תלמים אלכסוניים המבטאים את ההתיישבות החקלאית וטרח להקיף אותם בגדר תלתלית. כדי לשמור על ישובי המועצה מ"הפדאיונים" (שהקדימו את מחבלי החמאס בכמה דורות) – הוא לא שכח להוסיף לגדר גם את ה"קוצים" הדוקרניים.

אשכול סמל 2אשכול סמל 3לימים, כשהגיעו, לרגע קל, ימי רגיעה הוסרו מהסמל הקוצים ומלעני השיבולת (הקווים הארוכים האלה) התקצרו קצת. ורק לפני זמן קצר עבר הסמל סיגנוּן נוסף, במסגרתו נוספו צבעים כפריים ותיירותיים, השיבולת קוצרה עוד יותר (אולי כדי שאפשר יהיה להכניס אותה למיגוּניות) והגדר הוסרה כליל.
רעיון נוסף שעלה – להחליף את השיבולת בכלנית – לא התקבל, כי האיזור הוא עדיין אחד מאסמי התבואה הגדולים של המדינה, ועוד לא הגיע הזמן להחליף את שיבולי הפלמ"ח בפרח הלאומי. וכך ממשיכים תושבי המועצה לעבד את השדות (ולמהר לממ"דים כשנשמעת אזעקת ה"צבע אדום") ולקוות שפעם אולי יגיע השלום שעל שמו נקרא הישוב המערבי ביותר במועצה (וגם בישראל) – כרם שלום.

ים השיבולים 2013

Eshkol_Bibi Timeהבוקר עברו בשדות האלה טורים של טנקים, בדרך למבצע היבשתי – שאולי יהיה ואולי לא – ומעליהם ממשיכים לחלוף שובלי הרקטות בדרכם אל אזורי הארץ השונים מגדרה לחדרה. ואיש כבר לא שואל מה יהיה אחרי כל זה – האם יהיה מישהו, בשני הצדדים, שיחפש (אולי בעזרת המצרים או האמריקאים או הטורקים או הקאטרים) דרך שונה. אולי דרך קצת יותר פייסנית, ברוחו של לוי אשכול, ראש הממשלה שלא ידע לנאום כל כך יפה אבל ידע לקדם את ההתיישבות ואת הנגב. או אפילו ברוחו של בגין, שידע לנאום ולשלהב יצרים, אבל ידע גם לנצל הזדמנויות. או של רבין שגם הוא לא היה נואם גדול, אבל אמר ש"עדיפה דרך השלום מאשר דרך המלחמה".
מי ייתן שיהיה "סוף שבוע שקט" לכפרים ולערים, לחיילים בטנקים ובנגמ"שים, וגם לילדי עזה ועוטף עזה (באמת – מי ייתן?).

_______

לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, עם כל כותרות העמודים וגם את "שיחה ממתינה", ובה נושאים לפוסטים עתידיים, תוכלו למצוא שם.

 קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה היסטוריה, ישראל, צבא וביטחון, עם התגים , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

12 תגובות על אשכול לא לבד ||| החיים בעוטף עזה נמשכים, ומה עם החיים בעזה?

  1. מיכל הגיב:

    תודה על הכתיבה השפויה ועל התזכורת שיש צד שני, כל הזמן.
    אולי זו תהיה המלחמה שאחריה המונים בשני הצדדים יגידו "לא עוד!" לשוחרי המלחמה וסוחרי הדמים משני הצדדים? אני מצטרפת לתפילה.

  2. צחי הגיב:

    תהיו חזקים שם בדרום!

    • igalz הגיב:

      אנחנו לא בדרום, צחי. אנחנו במזרח (איפה שזורחת השמש).
      מה נשמע אצלכם במערב (איפה שזורחות הרקטות)?

  3. שרי אלדן הגיב:

    כדבריך: "מי ייתן".

  4. מימי קלמר הגיב:

    פעם כיוון הבתים בבארי היה מדרום לצפון עכשיו ממזרח למערב או משהו יותר אלכסוני.

  5. duder216 הגיב:

    במקום עוטף עזה אני מציע
    חוטף מעזה

  6. נמרוד חפץ הגיב:

    מוצלח כמו רוב הפרסומים כאן, שתי הערות/הוספות 1. "קול אחר" התארגנות משני צידי הגבול שמנסה לחפש דרך אחרת, שווה התעניינות וגם פרסום. 2. כרם שלום נקראה בהתחלה כרם אבשלום על שם אבשלום פינברג איש ניל"י שמת [נרצח?] באזור במלחמת העולנה כאשר ניסה לעבור את הקווים העותמאנים בדרכו עם ידיעות לקווים של צבא האימפריה הבריטית. בהמשך הדרך קוצר השם לשלום על כל המשמעויות הנלוות לכך, כולל גרעיני השמאל שהקימו את הנקודה בגלגולה הקודם.

    • igalz הגיב:

      1. הנה קישור לדף של ״קול אחר״. טוב לשמוע.
      2. שמעתי על כרם שלום ע״ש אבשלום. אבל מאז הוא נהפך לסמן השמאלי (והמערבי) בנושא השלום.

  7. yaronimus הגיב:

    הניתוח שלך של האיקונוגרפיה של הלוגו מרתק.

    • igalz הגיב:

      מומחים טוענים שהעיסוק באיקונוגרפיות, ובכלל בדקויות של גרפיקה, מסייעים לשמירה על השפיות.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s