1948>2014 |||| סופשבוע בעוטף עזה: סיפור בכמה מערכות

1948-2014ב-1948 המערכה באיזור שהיום נקרא עוטף עזה – ואז עוד לא נקרא מועצה אזורית אשכול – הייתה לא פחות סוערת. כפי שניתן לראות במפה המצוירת כאן למטה. זוהי מפת אינפוגרפיקה שצוירה על-ידי גרפיקאי אלמוני לכבוד ועידת הקיבוץ המאוחד ב-1949, והיא שמורה מזה 65 שנה בארכיון הכפר.

אני לא ממש זוכר את האירועים באופן אישי, כי נולדתי כמה חודשים אחרי המאורעות המתוארים כאן. וככה זה מצטייר במפה: הפגזות על משלט נאחביר (היא בארי). אמבולנס של מגן דוד אדום עלה על מוקש. הישוב הופצץ מהאוויר על ידי מטוסים מצריים. להקת הציז'בטרון, שבאה לעודד את החברים שבמשלט, עלתה על מוקש וכמה מחבריה נפצעו קשה. משורינים של האויב פוצצו את קו המים. שני אוטומובילים(!) עלו על מוקש. טרקטור ופלטפורמה עלו באש. מתל ג'מה (ליד קיבוץ רעים של היום) צלפו והפגיזו האחים המוסלמים. קיבוץ בארות יצחק (ליד קיבוץ עלומים של היום) הותקף על ידי שריון מצרי ובקרב גבורה שהתקיים בתעלות הקיבוץ נפלו 17 חברים-לוחמים (ולוחמות), בהם גם חבר בארי.
אף אחד לא דיווח בטלוויזיה על האירועים האלה, ואיש לא ניסה להסביר "מה יהיה ולאן נגיע?" ואיש גם לא אמר בטלוויזיה: "אי אפשר להמשיך ככה". כולם חרקו שיניים, ישבו בעמדות וכשנגמרה תקיפת המטוסים המצריים, חיים הוציא את המפוחית וניגן נעימת עידוד.

Beeri_48

Beeri_1948

Nahbir_Emda    סבאר' ממייסדי הכפר ב-1948 בעמדה עם מכונת-יריה (מימין, יחד עם ש' וא') והשבוע 2014 בחדר-אוכל המלא.

792px-Nahbir_48_Mapמערך ההגנה בבארי (נחאביר), 1948. צייר: ברנדי ז"ל

פבלו רוזנברג בבאריביום חמישי השבוע הופיע פבלו רוזנברג בחדר-אוכל של בארי בארוחת צהריים (כל הכבוד לזמר ולמלוויו!). מאות חברים, נערים וחיילים התרווחו בכורסאות המועדון או שנשארו ליד השולחנות הצהובים של חדר-אוכל, שתו בירה חופשי וקפה "אספרסו" (כמעט כמו בתל-אביב), אכלו את הארוחה הרגילה (כולל מרק קטניות!) ומחאו כפיים לזמר המתנדב.
ולמרות שסיימו כאן בכפר כבר 48 מחזורי כיתות י"ב – זה עוד לא קרה אצלנו: בליל שבת חגגנו בעם רב, שהתכנס במחסה המוגן שמתחת לבית-העם, את חג המחזור של כיתת "מנגו". עם רב הגיע לחגיגות והמקום היה צר מלהכיל את כל העם הזה. רוב הקהל עמד על רגליו (כי לא היו מספיק מקומות ישיבה) והריע לבנות ולבנים הצעירים שהצחיקו בבדיחות-מחזור מקוריות ושגרתיות כמו בימים נורמליים.

טנקים וקרטיביםסופשבוע בעוטף עזה: תושבים מקומיים שולחים שקיות קרטיבים לשריונאים שבאו לשמור עליהם

ישראל-עצמאות-66

ונחזור למערכה הנוכחית, הלוואי ותהיה זו המערכה האחרונה של הסיפור העצוב הזה. עצוב אבל לא מייאש.
אחרי תקרית הירי הקשה בגבול הרצועה עברו טנקים ונגמ"שים של צה"ל ליד גדר הכפר, ממש כאן מול המרפסת שלנו (זו המרפסת עם נופי השדה והפרדס הנשקפים ממנה, המוכרת אולי לקוראי הבלוג הזה). הטנקים נסעו ברעם מנועים ובחריקת שרשראות. טורי השריון המאובקים האלה הזכירו לי ימים אחרים ומלחמות אחרות, בהם אני הייתי הצעיר שישב בצריח ואכל את האבק. הבוקר אחרי שעברו כאן כוחות השריון, עצרו לרגע הטנקים ממש כאן מעבר לגדר. והתושבים מהשכונה שלנו – שרובם כבר לא בגיל הגיוס (אולי, לצערם) – השליכו, במיומנות וירטואוזית, קרטיבים ורודים עטופים בשקיות ניילון אל המפקדים שבכיפות הצריחים. איחלנו לשריונאים המאובקים שייצאו בשלום ויחזרו בשלום, את זה הם כנראה לא שמעו בגלל רעש המנועים – אבל אולי הם הבינו את סימני הידיים שבירכו אותם לשלום. בזמן הזה ממש, כמה קילומטרים דרומה, נהדפה החדירה בעוטף עזה. עוד לא ראיתי ביטוי כל-כך מוחשי למושג צבא הגנה לישראל. נדמה לי שמישהו מהמפקדים בצה"ל ראה את כרזת יום העצמאות האלטרנטיבית שלי מלפני חודשיים וטרח לבצע אותה פשוטה כמשמעה.

עכשיו מתחילים המתווכים להגיע. מי ייתן ונדע, באותה נחישות של צבא ההגנה לישראל, להפוך את הנסיבות המלחמתיות למהלכים שיביאו לתחילת פיוס, כשם שהבשילו המגעים שהתחילו בקילומטר ה-101 במצרים – לא רחוק מנקודת הסיום של החטיבה שלנו ביום כיפור ההוא – להסכם השלום עם מצרים. מי ייתן.

_______

לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, עם כל כותרות העמודים וגם את "שיחה ממתינה", ובה נושאים לפוסטים עתידיים, תוכלו למצוא שם.

 קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה ישראל, מפות, צבא וביטחון, עם התגים , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

10 תגובות על 1948>2014 |||| סופשבוע בעוטף עזה: סיפור בכמה מערכות

  1. סתיו הגיב:

    תענוג, כמו תמיד. תודה וד"ש.

  2. אסתר הגיב:

    המפה של ברנדי ז"ל – מעניין מדוע הוא צייר את הצפון הפוך, כלומר, המפה מודרמת ולא מוצפנת. חוץ מזה – המפות יפות להפליא. לילה טוב מבירת הנגב.

    • igalz הגיב:

      באמת מעניין למה הצפון הפוך במפת נאחביר במלחמה. פעם, בעיתות שלום, דנתי בנושא המפות ההפוכות בפוסט שלם. אולי זה היה מכוון – לציין שהדרום למעלה!

  3. נמרוד חפץ הגיב:

    רעש שרשרות הטנקים החזירו את הכתיבה…

  4. Motti Ben Yosef הגיב:

    קיבוץ בארי זו הציונות בהתגלמותה האנושית בהכירי את משפחת סיון אני יכול להעיד על כך באופן אישי …

  5.  יהודה הגיב:

    יופי של כתיבה
    חזק ואמץ, קווה לטוב והכר את הרע.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s