תיאום כוונות, פיקוח נפש ורגע של עברית ||| מה ההבדל בין התלהמות להתלחמות?

התלהמות-התלחמותזוהי לא שעתם היפה של עדיני-הביטוי ויפי-הנפש. אומרים שכשהתותחים רועמים המוזות שותקות, אבל מה יכולות המוזות לעשות כשהתותחים (שלנו) מעירים אותן בארבע בבוקר?
אז המוזות קמות, מכינות את הקפה הראשון של הבוקר ויושבות לכתוב פוסט ״מלחמתי״ נוסף. תחילה חשבתי שזה לא הזמן לעסוק בנושא הזה של "התלהמות-התלחמות" – בזמן שהחיילים הצעירים יושבים מכל צדדינו ובתוך ביתנו ומגדירים ״באופן מילולי״ את המונח ״צבא הגנה לישראל״.
חשבתי שעוד מוקדם להתעסק בדקדוקי מילים, ושהמשכיל בעת ההיא יידום (גם אם הוא רק משכיל-למחצה), אבל ישנה אבחנה אחת, דיאגנוזה מילולית-רפואית-סוציולוגית שאני חייב לחלוק איתכם, גם אם המחבר איננו בלשן, רופא או סוציולוג. רוביק רוזנטל, שהוא בהחלט כן בלשן, תיאר כבר ב-2005 בתשובה לשאלה ב"זירה הלשונית" של nrg-מעריב את המקור למילה "התלהמות": מקור המילה בהופעה בודדת במקרא: "דברי נרגן כמתלהמים" (משלי, י"ח, 8), והדעות על משמעותו חלוקות. יש סבורים שזה שיכול של השורש הל"ם, במשמעות הדומה למשמעותו היום, ויש סבורים שמשמעותו "בלע" על פי השורש הערבי לח"ם, בלע בגרגרנות, רמז לנרגן הבולע את מילותיו. הוא מסביר שם גם מהי "מוּחטה", אבל למרות שהעניינים קרובים – זה לא הנושא היום.
ואני, שכאמור אינני בלשן, אלא רק תושב אחד פשוט מעוטף עזה, סבור שזהו כנראה לב הבעיה. והלוואי שבאמת כל הנרגנים יבלעו את מילותיהם ותערב להם הבליעה, ואנחנו ניפטר מעונשם של אלה. כי ההבדל האמיתי על פי הבנתי –  כמי שיצא לו להיות גם בחזית וגם בעורף לאורך מלחמות ישראל השונות – הוא בין התלהמות להתלחמות. וכטיפוגרף, שעיסוקו לא במילים אלא באותיות, אני אומר לכם שההבדל הקטנצ'יק בין האות ה' לאות ח' הוא העושה את כל העניין. כי מי שלוחם – אין זמנו וכוחותיו מאפשרים לו להתלהם. הוא עסוק כל כולו בהתלחמות והישרדות (לא מהסוג הטלוויזיוני של "הישרדות" השייך יותר למתלהמים), וככל שהמתלחם, או הלוחם, קרוב יותר אל שדה הקרב ואל האויב – הוא מגלה רעוּת וחברוּת  גדולות יותר, עם חבריו לצריח או עם רעיו לריצה בתעלות ובמנהרות. בהפסקת הקרבות, בעיתות של כוננות וחניוני לילה, הוא מגלה הרבה יותר סובלנות כלפי מגוון הדעות הקיימות בקרב בני עם-ישראל (בדיוק כמו אצל עמים אחרים). וככל שהאדם(?) רחוק מהתלחמות של ממש, שעתו פנויה יותר להתלהמות. את כל תסכוליו האישיים והלאומיים הוא נוהג לפרוק בגידופים, חירופים, השמצות וחרחורים כנגד כל מי שנכנס לו לכוונת. ובדרך כלל, רוב המתלהמים האלה לא ראו כוונת, לא של רובה ולא של טנק, אלא בסרטי פעולה סוג ג'. את עיקר כוחם הם שואבים מהתלהמות ברשתות האנטי-חברתיות: גדודי עז-א-דין-אל-וואטסאפ, או חטיבת הנרגנים של פייסבוק.

יחידת המתלהמים    יחידת הרשתות האנטי חברתיות
יחידות חדשות בעורף: תג יחידת המתלהמים הפיקודית (מימין) ותג גדודי הרשתות-האנטי-חברתיות

יתכן שכדאי היה לחייל ולגייס את כל מי שהתלהמותו-אומנותו, ולהקים את חטיבת המתלהמים הפיקודית (חטיבה? נדמה לי שיש מקום לגיס שלם), לשלוח אותה קרוב לחזית, אם לא לחזית עצמה – ומייד תראו שמפלס ההתלהמות יירד בעשרות אחוזים, אם לא יבוטל לגמרי.
ואסיים בתקווה שיבוא עוד יום שהלוחמים האמיתיים יחזרו משדות הקרב ומתלהמי כל העולם יניחו את נשק הקללות והגידופים. ואולי אחרי שישרור שלום  בתוכנו – אפשר יהיה לדבר גם על שלום עם מתלהמי האויב. אני לא אדם דתי, אבל אני בהחלט מאמין. בשלום. (אם תרצו, תוכלו לשייך אותי לפלוגת נאיבים אחרונים).

ובשם הנאיבים האלה, אצרף שוב את השיר על "הימים האחרים". "האמינו יום יבוא".

_______

לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, עם כל כותרות העמודים וגם את "שיחה ממתינה", ובה נושאים לפוסטים עתידיים, תוכלו למצוא שם.

 קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה טיפוגרפיה, ישראל, צבא וביטחון, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

8 תגובות על תיאום כוונות, פיקוח נפש ורגע של עברית ||| מה ההבדל בין התלהמות להתלחמות?

  1. נמרוד חפץ הגיב:

    גם בלי רעם תותחים אני רגיל לקום מוקדם בבוקר, ודבריך אחרי הליכת הבוקר מביאים מזור לנפש מידי פעם. האבחנה בין המתלהם ללוחם נכונה מאוד, היא קיימת לצערי גם בתוך לובשי המדים, בין הנמצאים בצריח,תעלה וכו' לבין יושבי מזגנים ובסיסי עורף. ככל שהמרחק מרעש ההפדזים או שריקת הכדורים גדול יותר כן ההתלהמות וכל הנלווה אליה גדול יותר .= בבוא השקט והשלווה ננוחם

    • שרי אלדן הגיב:

      הדברים והעיצוב שלך על התלהבות והתלחמות הם כלחם לרעב לשלום.
      במקום רהב ולהב הלשון שהיא כחרב המתהפכת על אדם וחוה, אתה דבריך ועיצוביך המשגעים מייצבים את הנפש המחפשת ביטוי. וכרצון הגשש המחפש שקט, אתה משמיע קול שקט,יפהפה,חכם, נבון ויצירתי.
      ולגבי הפוסט מה- 4/7/14 "קיצור תולדות הלשון" — כל כך הרבה נאמר שם, ובעיקר במשתמע: בנגיעת קו ה-ק' של ה"שקט" ב"רפש" וב"שקט ייענה בשקט", לעומת רכות הנגיעה ב"קשיי השלום" של בגין ו"דרך השלום" של רבין.
      המשך, המשך נערי היקר. ותודה.

      • igalz הגיב:

        הלוואי ש"הייתי נער". ותודה על הניתוחים הספרותיים של הפוסטים שכבר שכחתי שפירסמתי.

    • igalz הגיב:

      עוד ננוחם, נמרוד. האם "ההפדזים" שכתבת עליהם בשורה השלישית, הם סוג של פגז או פצצה שדילגתי עליהם? או פליטת מקלדת ויש לתקנו ל"הפגזים"?

  2. יעל הגיב:

    אבחנות מעניינות.
    ואם אפשר להוסיף, האות ח׳ בנויה כחיבוק ואילו צורת האות ה׳ היא מעין מנהרת הזרמת אוויר. אני מסתכלת על ה-ה׳ כעל אות טרנספורמציה: ממצב התחלתי שהוא האות ר׳ (רחוק) למצב של האות ח׳ (חיבוק). מצב מעבר הוא תמיד זמני. התלהמות היא מצב זמני.
    בתקווה לאחווה בין העמים.

    • igalz הגיב:

      יעל, תודה על התוספת המחכימה. הלוואי שכל ה"מתלהמים" היו מבינים את הדקויות הטיפוגרפיות והבלשניות האלה. ליתר ביטחון אפשר לבטוח ב-ה' (וגם ב-ח' וב-ר').

  3. duder216 הגיב:

    רציתי להוסיף שההבדל הקטן בין האותיות ח' ו- ה' קיים גם בהבדל שבין חמץ למצה ואידך זיל גמור…

    • igalz הגיב:

      אבל את החמץ והמצה מיצינו כבר לפני כמה חודשים. עכשיו זה זמן "ההפוגה"-בואך-"המחדל" (על פי התקשורת והרשתות האנטי-חברתיות).

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s