הילדים של חורף שנת 66' ||| כך בירכו הילדים את הקיבוץ בחג העשרים של בארי

1946_נחביררציתי היום לכתוב בשבחי ותיקי הקיבוץ (הכפר בלשון הבלוג). אלה שהקימו אותו ב-1946, לפני 68 שנים. ואז דפדפתי בארכיון הבלוג וגיליתי שכבר כתבתי עליהם. הבחורות והבחורים בני העשרים האלה הקימו קיבוץ-משלט מול עזה כי לשם שלחה אותם "ההנהגה" (ממשלה עוד לא הייתה בימים ההם). הם נשלחו דווקא מול עזה כי היו גרעין חזק ומגובש. במהלך השנים יצא לנו לתהות למה לא בחרו מקום קצת יותר רחוק מרצועת עזה ובעיקר קצת יותר קרוב לתל-אביב ולירושלים. אבל הסבירו לנו, הבנים, שהם לא בחרו – ההנהגה שלחה אותם והם קיבלו את דין התנועה. חלוצים אמיתיים.
אבל ביום-יום השוטף החלוציות הזאת קצת נשכחה. לא היא הסיבה להישארות כאן. קם כאן כפר פסטורלי לתפארת, המפרנס את עצמו בכבוד, רבים מהבנים מבקשים לחזור אחרי שהשלימו את מסלול הלימודים והטיולים בעולם, וגם המרחק לתל-אביב התקצר מאוד (פחות משעה, אם אין פקקים). אז מי שירצה לקרוא בשבחי הוותיקים, שהיום מתקרבים לגיל 90 וכל שבח שנשבח אותם לא יהיה מופרז – מוזמן לקרוא את הפוסט הישן מלפני שנה: "מה הם חשבו שם?"

בארי

בארי 20הפעם בחרתי להביא דברים מתוך חוברת שיצאה לכבוד חגיגות ה-20 לכפר. מופיעות כאן ברכות הילדים של חורף שנת 66.
לצערי, אני אישית סיימתי בדיוק באותה שנה את בית-הספר המקומי ולא יצא לי לכתוב ברכה, אבל ה"קטנים", שהיום הם בשנות החמישים שלהם, ברכו יפה מאוד גם בלעדיי. ומי שמזהה את השמות ואת ההיסטוריה יראה שכמעט כל הילדים צפו את העתיד בצורה מאוד מדויקת. כשכל אחד מתמקד בנושאים שיעניינו אותו גם בבגרותו. אז רשות הדיבור לילדי 1966:

בארי 20_נעמי  בארי 20_נצר

 

בארי 20_מעין

 

בארי 20_ברכות

גפןילדי כיתת "גפן" חלק מהילדים בתמונה הם המברכים של 1966

בארי 20_צחי רותקה

בארי 20_סמדר ואורי בארי 20_אורנה והדס

ונוסיף לכל הברכות האלה, שנכתבו כאמור לפני 48 שנים עוד ברכה, ברכת "קווים ונקודות":
שבארי תגדל (עוד יותר) ותפרח (בכל המקומות שעדיין אין בהם גינות) ושהשקט יחזור לשדותינו. ונוסיף גם ברכה אקטואלית שאפילו ילדי 1966 לא צפו: "אני מאחל לבארי, ולכל שכנותיה לעוטף עזה, שיימצאו כל המנהרות שבשדותינו ויפוצצו כל הפירים, ושכל החיילים ישובו בשלום".

ואם עוסקים באיחולים שטבעם שהם לגמרי דמיוניים ואוטופיים: שיהיה שלום עם כל שכנינו.

ולסיום, עניין אחר לגמרי, ואולי יש כאן קשר עקיף. אני חייב לשתף פוסט תשובה שפירסמתי הערב ברשת:
ככה זה בחיים. לשקר בפייסבוק אין רגליים אבל יש מאות שיתופים "טובי-לב"?
אישה "טובה" בשם גלית בונפד (חפשו אותה בפייסבוק) מצאה איך לתרום לאחדות עם ישראל. בפוסט שקרי, יוצא דופן ברשעותו, היא משמיצה את קיבוץ בארי על שכביכול "גרש" את חיילי גדוד 51 מהקיבוץ. האמת בפייסבוק חשובה כקליפת השום, והאישה הנכבדה גם לא טרחה יותר מדי לברר.
בשל מגבלות ביטחוניות לא עכשיו הזמן לפרט מה עושה הקיבוץ וכל חבריו עבור כל הלוחמים השוהים בקיבוץ ובסביבתו, והם ודאי יעידו על כך בתום המערכה.
מסתבר שאנשים מחפשים בכוח הזדמנויות להשמצה. אנחנו מזמינים את הגברת הנכבדה לבארי, לדבר עם החיילים ואולי אחרי זה היא תסיר את הפוסט המתועב.
שתפו את הפוסט הזה אם האמת, האחדות והכבוד לחיילים חשובים לכם.

מרחב מוגן2_2014 copy

עכשיו כבר בוקר והתותחים של צה"ל ממשיכים לרעום בעוטף עזה. "אירוע" הפייסבוק של אמש, שקשה היה להתעלם ממנו, מעורר מחשבות עגומות על יכולתם של אנשים שידם קלה על המקלדת לפלג, לסכסך ולערער את רוח האזרחים והחיילים. האנשים הם שונים בהשקפת עולמם ובהתנהגותם – אבל מכיוון שכולנו באותה קלחת, היה עדיף שרוח התמיכה והפרגון תיגבר על הקולות המחפשים סכסוכים. מקווה שכך יהיה בהמשך.

_______

לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, עם כל כותרות העמודים וגם את "שיחה ממתינה", ובה נושאים לפוסטים עתידיים, תוכלו למצוא שם.

 קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.

Advertisements
פוסט זה פורסם בקטגוריה היסטוריה, ישראל, צבא וביטחון, קיבוץ, עם התגים , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

9 תגובות על הילדים של חורף שנת 66' ||| כך בירכו הילדים את הקיבוץ בחג העשרים של בארי

  1. אסתר הגיב:

    תמונות נהדרות, הן של המייסדים והן של הילדים שגילם לא רחוק מגילי. אני זוכרת את האפנה של שנת 1966 כנראה שכבר אז בעיר ובכפר לבשו דברים דומים. על איזה בית חולים כתבו הילדים? שיתגשמו כל הברכות ויבוא השקט על הקיבוץ, דפוסו ושדותיו.

    • igalz הגיב:

      נדמה לי שהילדים התכוונו למה שנקרא פעם "חדרי חולים", ממנו התפתח בסוף "נאות בארי" – הבית הסיעודי של בארי. כנראה הנושא מאוד הרשים את ילדי הדור ההוא.

  2. סמדר הגיב:

    "מכונה שתקצור, תדוש, תטחן ותאפה לחם. הלחם יפול לתוך מיכל וכשהמכונה תחזור מהשדה יובא הלחם ישר לחדר-האכילה"… חחחח!
    נו, כשיש בידיך נבואה איכותית בגיל 10 ואף אחד אחר לא עושה שום דבר בקשר אליה – אתה נאלץ לקחת את היוזמה לידיך ולהגשים אותה בעצמך בגיל 50. ככה זה, אין לנו על מי לסמוך אלא על עצמנו שעל הארץ.

  3. סמדר הגיב:

    ובאשר לסיפא של דבריך –
    תעלת הביוב הפייסבוקית עלתה על גדותיה והיא מאיימת להציף גם חלקות שטרם זוהמו בבוצה המסריחה, אפילו את חלקת האלוהים הקטנה והנקיה הזו שלך. זו סכנה חמורה יותר מכל מנהרת תקיפה חמאסניקית!
    עכשיו כבר ברור שהקצנת השיח החברתי, גילויי האלימות המילולית (והפיזית) ההדדיים, וביטויי השנאה והניכור בין אחים לאותו עם – הם-הם האיום הקיומי האמיתי שישראל "תצטרך לטפל בו" בשוך הקרבות.
    יפה שעה אחת קודם, וטובה כרזה אחת עכשיו, כזו שמבטאת שותפות גורל כנגד אויב משותף: כל ישראל חברים. גם בפייסבוק. נקודה.

  4. מקררים, אופניים וחדרים יפים. ניצוצות של זעיר בורגנות מגיל צעיר. לא פלא שהמפעל הקיבוצי התמוטט. (נחמה פורתא- התקווה לסיום בנייתו של בית החולים. עושה רושם שהוא היה ממש סנסציה בשנת 66)

    • igalz הגיב:

      רוזה, סוף סוף יצאת מהמרחב המוגן? תגובותיך היו חסרות כאן, כמו בימים של טרם מלחמה.
      המפעל הקיבוצי לא התמוטט, את מוזמנת, כשייפתח מחדש הכביש לעוטף-עזה, לראות שלמרות המקררים, האופניים, החדרים היפים, וגם הקסאמים – המפעל עומד על תילו כצוק איתן. בית החולים בסוף לא קם – אלה היו ״חדרי חולים״ בלבד שהוסבו לבית סיעודי.

      • כשהתותחים רועמים, המוזות שותקות כי הן מפחדות שיעשו להן לינץ'.
        למרות שאצלך בבלוג תמיד מרגיש בטוח ונעים.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s