היום לפני 20 שנה בדיוק(!) נחתם הסכם השלום בין ישראל לירדן. משום מה האירוע ההיסטורי הזה (בלי שום ציניות ובלי מרכאות) עבר היום בדממה כמעט מוחלטת (מלבד איזו תזכורת שראיתי בוואלה במסגרת "חמישה דברים שאתם צריכים לדעת היום", סעיף אחד לפני המשחק החשוב של צ'לסי מול מנצ'סטר יונייטד שיתקיים הערב והוא ודאי חשוב הרבה יותר).
בניגוד לסיפורים היסטוריים יותר רחוקים עליהם התעכבתי, האירוע הזה לא קרה כל-כך מזמן. רובכם ודאי זוכרים היטב את טקס החתימה שנערך באוהל שהוקם במעבר הגבול בערבה, צפונה לאילת, ואת סופת החול שהביאה את הנשיא קלינטון לדמוע מול מצלמות הטלוויזיה. הנשיא האמריקאי הגבוה ההוא (שהיה לא פחות אובססיבי ממזכיר המדינה קרי בניסיונותיו להביא שלום באזורנו) חיבק את יצחק רבין ראש הממשלה הישראלי, ואת המלך הירדני חוסיין וגם את הנשיא הישראלי עזר וייצמן, ואת שמעון פרס (כולם כבר זיכרונם לברכה, חוץ מפרס יבדל"א, וגם קלינטון, כמובן).
האנקדוטה שבגללה החלטתי לציין גם כאן את התאריך ההיסטורי קשורה בכרטיסי חיוג "טלכרט" דווקא. באותו זמן ב-1994 ניסינו לקדם את מכונת הדפסת הכרטיסים המתקדמת היפנית שרכשו בדפוס שלנו. לכן, בהוראת ההנהלה השאפתנית ושוחרת השלום, שלחנו צלם-שליח הרחק לערבה כדי לתעד את הטקס ההיסטורי (לצערי שם הצלם לא נרשם ואם הוא קורא פוסט זה – אשמח להוסיף אותו).
הצלם חזר ובמצלמתו מספר תמונות של האישים המרכזיים שהשתתפו בטקס: רבין, חוסיין וקלינטון וגם הנשיא וייצמן, ומהם עיצבתי, בכמה דקות ובלי יותר מדי קומפוזיציות, את הכרטיס. הוא הודפס בזריזות רבה בכמה מאות עותקים אותם רצינו להציג לגורמים האחראים על הפקות כרטיסים בחברת בזק.
אלה היו ימים אחרים, ימים של תקווה גדולה, רגע לפני שהרוצח יגאל עמיר נכנס לתמונה ושינה את ההיסטוריה (ועכשיו לאט-לאט הוא הופך לגיבור-לאומי, ועוד מעט אולי גם הוא יזכה לכרטיס משלו). הכרטיסים שהדפסנו נשלחו יום אחרי הטקס למחלקת הטלכרטים של בזק. הם כמובן לא התרשמו במיוחד מהזריזות (ואולי גם מהקומפוזיציה הלא-סימטרית) ודחו את ההצעה. מאוחר יותר הוצע כרטיס נוסף עם גרפיקה סמלית של מפגש דגלי ישראל-ירדן (עיצב אותו סטודיו למל גלזר) וגם הוא, נדמה לי, לא הופק. כזכור לאספני טלכרטים מקצועיים יצא עוד קודם כרטיס אחר רשמי המתעד את לחיצת היד ההיסטורית של רבין והמלך חוסיין על מדשאות הבית הלבן ביולי 1994, כשקלינטון מוחא כפיים ביניהם.
אבל כאן מתחילה האנקדוטה (שברשת מוגדרת "פאשלה"), והיא הרבה פחות משעשעת. גם בכרטיסים שלנו (שלמזלנו לא הודפסו באופן רשמי) וגם בכרטיס הרשמי של בזק, נפלה טעות מביכה בציור הדגל של ממלכת ירדן. מי שלא הכיר את הנושא ישמח ודאי ללמוד שהכוכב המופיע בדגל הירדני הוא כוכב עם 7 קודקודים. יש המפרשים אותו כ"כוכב האיסלאם" המסמל את שבעת היסודות שבקוראן. ויש הגורסים שהכוכב בן שבעה הקודקודים מסמל את שבעת האזורים של ירדן. והנה מתקנים אותי בתגובות (רוני ה.) ומסבירים ש"האסלאם בנוי על חמישה יסודות ("עמודים") ולא על שבעה. בויקיפדיה האנגלית יש הסברים אחרים: שבעת הפסוקים בפרק הראשון בקוראן; אחדות עמי ערב; שבע הגבעות שרבת עמון בנויה עליהן".
כך או כך, הכוכב בכרטיסים של בזק (וגם שלנו) הוא בן 8 קודקודים! טעות שאולי נראית לכם זניחה. אבל מה הייתם אומרים אם מישהו היה מצייר את דגל ישראל עם מגן דוד בן שבעה קודקודים, במקום שישה (ראו המחשה למעלה)? את הסיפור המלא על הפאשלה המביכה תוכלו לקרוא בפורום האספנות "קולקט".
במקרה שלנו, החיפזון הוא אולי מן השטן, אבל אפשר להתנחם שהכרטיס לא זכה להפצה רשמית (אם כי פעם ראיתי אותו באתר אספנות כלשהו שציין ששוויו 200 דולר!), אבל גם הכרטיסים הרשמיים של בזק הודפסו עם אותה טעות! מסתבר שאיטיות התגובה ואי-החיפזון לא בהכרח מונעים טעויות גרפיות מביכות. ולנו לא נותר אלא לסיים בידיעה שלפחות השלום עצמו (עם ירדן) לא התגלה כטעות, והלוואי ותהיה לנו האפשרות (לבזק ולדפוס בארי) להדפיס גם את כרטיס הסכם השלום שבו יופיעו אבו-מאזן, נתניהו ואובמה. ואז נשתדל יותר למצוא את הדגלים הנכונים של המדינות שישתתפו בטקס החתימה. נדמה לי שכבר אין יותר טלכרטים וגם אין יותר הסכמי שלום. הכל חלומות באספמיה. אבל, לפעמים, חלומות מתגשמים.
כרטיס טלכרט רשמי של בזק שהופק עם פטירתו של המלך חוסיין ב-1999 (מימין), וכרטיס דימיוני של הסכם דימיוני שכנראה לא יופק בעשור הקרוב (משמאל).
שבוע טוב לכל אספני הטלכרטים והדגלים ולכל חולמי השלום (אם נשארו כאלה) באשר הם שם ואי-שם.
_______
לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.
קווים ונקודות 
זה בגלל שעבדת בלי תיק
צחי, זו בדיחה מקומית (מוצלחת!?), שאולי רצוי שתפרט אותה בהרחבה. יספיקו 250 מילים.
ההסברים לשבעת הקודקודים של הכוכב הירדני לא מדויקים. האסלאם בנוי על חמישה יסודות ("עמודים") ולא על שבעה. בויקיפדיה האנגלית יש הסברים אחרים: שבעת הפסוקים בפרק הראשון בקוראן; אחדות עמי ערב; שבע הגבעות שרבת עמון בנויה עליהן.
http://en.wikipedia.org/wiki/Flag_of_Jordan
רוני, תודה על התיקון. אוסיף את זה לפוסט, כדי לא להמשיך לטעות ולהטעות.
בזק עדיין מנפיק קצת טלכרטים, ואפשר אפילו למצוא פה ושם איזה טלפון ציבורי, בעיקר בשימוש עובדים זרים ואסירים. כך שלא לשווא טרחת על הדמיה ממוחשבת מעודכנת ומתוקנת, עם הכוכבים הנכונים ועם ה"כוכבים" המדיניים התורנים.
אתה יוצר את מציאות חייך!
!Fake it until you make it
!Visualize your success, then go and do it
תמשיך בכיוון הזה, אולי זה יעזור בעתיד לכמה חולמי שלום. או עובדים זרים. או אסירים.
למען הסר ספק: ה״טלכרט״ האחרון עם אבו מאזן, נתניהו ואובמה הוא מפוברק ובדוי לחלוטין (וגם הסכם השלום??? המתואר בו).
הנושא של שבעת העמודים/עקרונות אולי יושב אצלנו בתת מודע כזכרון לאיש מופלא שחי ופעל באזורנו לפני כ 100 שנה.
http://www.booksefer.org/index.php?dir=site&page=catalog&op=item&cs=25960
אני לא משוכנע שלורנס איש ערב היה מעורב בקביעת הכוכב האיסלאמי, אבל סיפורו ללא ספק שווה ספר, או סרט (שזה בעצם מה שרבים זוכרים ממנו, כלומר את פיטר אוטול)
איזה יופי. יש לי שני טלכרטים שלא הספקתי לנצל והם עמי עד היום. אחד עם התצלום של קלינטון מוחא כפיים ובאמת הכוכב בן 8 קודקודים. השני עם לוח שנה של תשנ"ז. לא ידעתי שאפשר למכור אותם… תודה.
זה הכרטיס הרשמי של בזק. הוא ודאי הופץ באלפים ורבבות. אז הוא כנראה לא שווה הרבה כל-כך. אבל תחפשי בגוגל.
ועוד משהו – אצלך הצבעים האדומים הפכו לכתומים.
דווקא הכרטיס ״שלי״ (העליון הגדול) הוא די אדום. הכתום זה הכרטיס הרשמי. אולי הבעיה בסריקה או שהצבע דהה עם הזמן (כמו הסכם השלום עם ירדן). תבדקי בכרטיס שבידיך.
מעניין מאוד, יגאל תודה רבה על ההעלאה.
מצחיק איך דווקא אתה כ"נודניק", לא הערת על כך שתרגמו את HM ל"הוד מעלתו" ולא "הוד מלכותו".
טל, תודה על התוספת.
עברו כבר ארבע וחצי שנים. מי עוד זוכר. רוב הדמויות בכרטיסים כבר לא איתנו.