אפילו החרצית התבלבלה.
כידוע לכל ילד (או לפחות פעם היה ידוע) – החצב מבשר את בוא הסתיו, ופורח בשלהי הקיץ בתפארתו הזקופה. הסתוונית מבשרת (עוד לפני שדני רופ לקח את התפקיד הזה לעצמו) את היורה, המופיע תמיד במפתיע באוקטובר-דצמבר, ופעם אפילו קראו לפרח העדין והוורוד הזה "בר יורה".
הכלניות פורחות בדיוק בפברואר, כדי להתאים את עצמן לתאריך של פסטיבל "דרום-אדום" בנגב המערבי (ויש המכנים את האיזור הזה "עוטף-עזה").
הכלנית, שנבחרה כזכור לפני שנה כ"פרח הלאומי", זוכה לרייטינג גבוה מדי שנה בזכות הצבע האדום והפסטיבלים שנערכים סביבה, ובאמת שלא צריך לדאוג לה יותר מדי. ואז, אחרי החצבים והסתווניות והכלניות מגיע תורן של החרציות – באמצע חודש מרץ פחות או יותר. באביב 2014, למשל, הופתענו קצת משפע החרציות שכיסו את כל האיזור והקדשנו להן פוסט צהוב מיוחד.
צהוב בא אחרי אדום: קודם עיריות, אחר-כך כלניות ובסוף החרציות (צילומים מהעונה שעברה)
והשנה אפילו החרצית התבלבלה. פעם היה נשמר איזשהו סדר בין המבצעים, המלחמות והאינתיפאדות לבין מועדי הפריחה. המבצעים התאימו את מועד פריצתם לפי השמות שהיו מתוכננים באגף התכנון במטכ"ל: "גשמי קיץ" ביוני 2006, "עופרת יצוקה" בחנוכה 2008, "עמוד ענן" בנובמבר 2012. והשנה, אחרי הקיץ של "צוק איתן", אפילו החרציות התבלבלו ובמקום שיחכו לאביב, פתאום התחילו החרציות לפרוח בשולי הגדר ההיקפית של הכפר שלנו כבר בראשית נובמבר!
בב"טים (בוטניקאים בטחוניים) מקצועיים משערים שהתופעה הבוטנית-ביטחונית נובעת מהאבק הרב שהקימו גדודי הטנקים והנגמ"שים שעברו באיזור בקיץ האחרון, ויש אפילו הגורסים שזהו זן חדש של פרח: "חרצית הפודרה" שהוא מוטציה של החרצית העטורה הרגילה שפריחתה בחודשים מרץ-מאי בימים כתיקונם. אבל אלה כנראה לא "ימים כתיקונם"
חרציות(?) בראשית נובמבר(?!). צולם בראשית נובמבר בחלק המערבי של הכפר, מאחורי אורוות הסוסים
וכשיחזרו הימים לתיקונם אולי אוכל להציג סוף סוף את האיורים היפים של ספר הבוטניקה הישן מלפני חמישים שנה. ספר שסרקתי והוא מחכה למועד מתאים לפירסומו בפוסט חגיגי ופרחוני. ובינתיים נסתפק בעמודים על החרצית העטורה (Chrysanthemum coronarium), שבמקרה נדבק אליה בספר גם עכנאי יהודה (Echium judaeum) ששייך בכלל לסיפור אחר לגמרי (מה תגידו על זה שתוך כדי הפריחה משתנים צבעי הפרח שלו מאדום לכחול ולסגול, ומינו משתנה מזכר לנקבה!).
עד כאן "פרחים ומבצעים". להתראות כשיבואו העיריות והסביונים (או המבצע הבא, מה שיבוא קודם).
_______
לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.
קווים ונקודות 
"חרצית הפודרה" – לרשום אותך בפינת מוצאי הזנים [כמו אהרונסון ו"אם החיטה"] , אני מצרף סרטון קצר של מוזיאון עם "פרחי זכוכית" – משנייה 46 בערך. הייתי שם וזה לא יאומן כל הפרחים עשויים מזכוכית ונראים כמו פרחיים חיים.
http://www.hmnh.harvard.edu/lectures-classes-events/tour-the-harvard-museum-of-natural-history.html
אולי באמת מה שראיתי היו פרחי זכוכית, על פי הפולמוס שהם עוררו בין מביני הפרחים הרבים.
ששש… חשפת פה סוד צבאי – מערכת מיגון חדשנית שנמצאת בשלבי פיתוח סופיים ברפאל, שנועדה לתת מענה שהיה חסר כל כך בקיץ שעבר – לאיום הפצמ"רים, כמו גם מנהרות תקיפה, ואפילו חדירות פרש תורכי רגילות, בימים של "בין המבצעים":
מחקרים הוכיחו שאם מעודדים פריחה מוקדמת של חרצית הפודרה על קו הגדר ההיקפית של ישובי העוטף, במיוחד מצד מערב – החרצית יודעת להדיף כבר בתחילת הסתיו חומר בשם פירתרין, שהוא חל"כ רעיל ויעיל, עמיד כנגד אמנת הנשק הכימי וקביל בבית הדין הבינלאומי בהאג.
מה, אין מערכת כזאת? חבר'ה, למה אתם מחכים…?!
טוב אז אם להיות רגע רציניים ("רק שטויות יש לכם בראש!") – אז את הסיבה לשיבוש נוהגי הפריחה של החרציות (כמו גם את מנהגן החדש של החמניות להטות את ראשן דווקא בכיוון ההפוך מן השמש, שנדון באחד הפוסטים הקודמים שלך) – צריך לחפש יותר באזורי ה[[פוטופריודיזם]], רוצה לומר: מנגנוני החישה של הצמחים מושפעים יותר מאור וטמפרטורה, מאשר ממלחמות עונתיות, פקאנים דאשתקד, תקנוני קיבוץ, וגללי חמורים.
נכון שזה לא בדיוק מסביר את התופעה, אבל לפחות מספק רמז בכיוון יותר נכון.
אם תרצה להרחיב את הידע, רגע לפני "פוסט השקדייה שהתבלבלה" המתבקש – אתה יכול להתחיל מכאן (זמן קריאה משוער: 12 דקות)
מרתק. תודה.
ראי הערותיו המקצועיות של רביב למטה. אולי מה שראיתי בכלל לא היה חרצית, אלא טיונית החולות.
שתי הערות: החרציות האלו זה חרציות שנשארו משנה שעברה. כמו הפקאנים שנפלו על הרצפה והילדים אוספים כי הם לא מגיעים לפקאנים הטובים שעל העץ. חוצמזה – אתה מצלם חרציות בתוך המשק והרי כל אחד יודע שכל החוקים שדיברת עליהם מדברים על מה שקורה מחוץ למשק! שם הסדר נשמר. ולמרות שהבטחתי רק שתי הערות יש לי עוד אחת – בתור חובב חמורים ידוע – אתה צריך לברר על הקשר שלהם לשינויים בהרגלי הפריחה שאתה מדבר עליהם.
שמחתי לעזור.
ידידי המלומד, מסתבר שהשערותיך הן מופרכות לגמרי. ואין שום קשר בין החרציות, הפקאנים והחמורים.
ואולי אלה לא היו חרציות כלל (כפי שטוען רביב) – אלא טיונית. ולא פקאנים – אלא אגוזי מלך. ולא חמורים – אלא פרש טורקי (כפי שכתבה סמדר).
נהדר! תמיד אהבתי שמגלים צמחים חדשים.
מרטינה, ראי ההערות של מביני הפרחים למעלה ולמטה. אולי נפלו כאן טעויות בהגדרת הפרחים (ואולי רק טעויות חלקיות).
אהבתי. הוי כמה אהבתי. משגע.
תודה.
השנה פרחו כלניות גם בלונדון… באוגוסט 2014 נשתלו 888,246, מחוץ לחומות ה-Tower of London, פרחים אדומים מקרמיקה… הן נשתלו לזכר החיילים הבריטים שנפלו במלחמת העולם הראשונה (100 שנה למלחמה)…
אני מצרפת קישור לתמונות המרהיבות…
http://www.wherecoolthingshappen.com/888246-red-ceramic-flowers-surround-the-tower-of-london-to-commemorate-wwi/
כלניות מקרמיקה וחרציות מזכוכית הן יפות אבל לא נכללות במגדירי פרחי ישראל למיניהם. וחבל.
"כל תיאוריה קמה ונופלת על זיהוי ודאי", אמרנו כרגע. והפרחים האדומים שזורמים בטאוור אוף לונדון הם בכלל פרגים ולא כלניות!
אפשר לקרוא בקישור כמה מסוכנת הייתה העבודה על היצירה לאמן, וכאילו לא די בזה שיש הסבורים שהיא "מייצגת לאומנות שנאת זרים" – אתם רוצים שהיא תייצג גם את כל חוליי החברה הישראלית עם הפרח הלאומי שלנו…?!
סליחה… לא כלניות!!!! מדובר בפרגים , לקראת "פופי דיי" או בתרגום יום הפרג, יום זיכרון לחללי מלחמת העולם הראשונה. לקראת אותו היום מחלקים מדבקות של פרג כו אצלנו [דם המכבים] ביום הזיכרון. דבר נוסף מאחר ורוב החללים נפלו הרחק משטחי המולדת [כולל בארצנו – 4 בתי קברות כאלה], אז ליד כנסיית "ווסטימנסטר" מול הפרלמנט יש שטח ובו חלקות חלקות כמו קברים [מטר על שניים בערך] ובו כל משפחה נועצת צלב [או סמל דתי אחר שלה] ובו שם החייל ופרג קטן. לפי הצפיפות בחלקות הנ"ל אפשר לדעת האם מקור גדוד/ריגמנט היה מאזור לונדון ובו הרבה פרגים או מאזור מרוחק [סקוטלנד למשל] ובו מעט פרגים כי אין הרבה קרובי משפחה שגרים באזור הכנסייה/לונדון. זו תופעה מעניינת ושווה פעם אחת להיות בלונדון בתאריך הזה ולראות.
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%99%D7%95%D7%9D_%D7%94%D7%96%D7%99%D7%9B%D7%A8%D7%95%D7%9F_(%D7%94%D7%9E%D7%9E%D7%9C%D7%9B%D7%94_%D7%94%D7%9E%D7%90%D7%95%D7%97%D7%93%D7%AA)
יגאל יקר,
כמי שאמון על דיוק אבקש להסב את תשומת לבך, הפריחה בסוף הקיץ איננה של חרצית הדורה אלא של צמח טיונית החולות שהובא לארץ מאמריקה לצורכי מחקר בייצוב חולות נודדים ויצא מכלל שליטה.
באזור רביבים נתן לראותו לאורך הכביש בסוף הקיץ דבר המראה על העמידות הגבוהה שלו ליובש.
בחצר הישוב הוא נחשב לצמח שיש לבערו.
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%98%D7%99%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%AA_%D7%94%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%AA
קשור נוסף
יש ללחוץ כדי לגשת אל ecology(4).pdf
יש ללחוץ כדי לגשת אל ecology(4).pdf
הקישור הזה לא נפתח משום מה.
רביב יקירי, תודה על תיקוניך.
למרות שאתה מגדיר אותי (או אולי אותך) "כמי שאמון על דיוק" העלית כאן נושא בוטני שמעבר לתחומי ידיעתי. עם זאת לאחר התבוננות מאומצת בתמונות (ותיכף אלך לבדוק את זה גם בשטח) נדמה לי שצדקת בקשר לחרציות שליד האורווה (התמונה הגדולה), ואולי טעית בקשר לצמח הבודד ששמתי בתמונה הקטנה. עיון מעמיק בעלים הירוקים באמת רומז שהפרח בתמונה הגדולה איננו חרצית (אלא אולי טיונית כדבריך). עם זאת בפרח השני העלים נראים בדיוק כאלה של החרצית. ועדיין בשל ידיעותיי המוגבלות – אני מצרף את חותמת ה"יכול-להיות-שאני-טועה" (ילש"ט) השמורה אצלי לכל מקרה של טעות. ותקן אותי אם אני טועה שוב. (בכל מקרה התיאוריה שלי על מועדי הפריחה וזמני המבצעים הייתה כמובן מדומיינת ומופרכת).
טיונית (מימין: מתוך ויקיפדיה. משמאל: מהצד המערבי של הכפר)?
חרצית (מימין: מתוך ויקיפדיה. משמאל מהצד המזרחי של הכפר)?
מה אתם אומרים, איזו טעות פטאלית! הפרשיה מתבררת כחמורה בהרבה ממקרה השסק של חיה'לה שהיה או לא היה, ולא הייתי ממהרת לפטור אותה בחותמת ילש"ט בלבד…
כל תיאוריה קמה ונופלת על זיהוי ודאי, קודם כל. שכן לא הרי טיון (לברונכיטיס) כחרצית (למיגרנה).
מסקנות ועדת החקירה: חייבים לא רק להיכנס לקישורים, אלא גם להגדיל את התמונות!
מיד אלך לבקר את הטיונית ולראות אם היא חרצית.
מימין למעלה טיונית החולות, משמאל למעלה כנפון זהוב ולמטה החרצית הידועה לטוב, שמחתי ללמוד דברים חדשים, תודה לך יגאל יקר
בכל מקרה גם לאחר דבריה המחכימים עד מאוד של סמדר,ודבריו המחכימים לא פחות של רביב,יש להכניס את
"חרצית הפודרה" לכל מדריך צמחים ראוי. ו-לילש"ט (=לא יכול להיות שאני טועה).
יתרה מכך: יש להכניסה לכל מחקר העוסק בהשפעות גיאופוליטיות על תהליכים ביומילטריטים. גם דמיון פורה הוא סוג של מציאות אפילו מדומיינת. וכל זאת אף מבלי שנערב כאן את עינייני "האור הגנוז"…
זמן רב העסיק אותי הקשר בין סדר הופעת צבעי הפריחה מאדום לצהוב לכחול והקשר שלהם לאורכי הגל. לגבי הצהוב שמגיע בסוף הקיץ גם אני טעיתי ונעזרתי במומחים מקומיים. זו תופעה חדשה ולא מוכרת מילדותנו המאושרת.
בנושא הדיוק שמתי לב שהוא דו משמעי, בהכירי אותך מספיק זמן הכתיבה שלך מצטיינת בדיוק מירבי ושמחתי לתרום מעט מנסיוני בבוטניקה.
אז זהו כנפון זהוב Verbesina encelioidesשהגיע מאמריקה ב 1971
(ולא טיונית החולות Heterotheca subaxillaris שהגיעה אף היא מאמריקה בשנת 1975)
שניהם מין פולש שניהם צהובים ושניהם הובאו לצורף עצירת חולות.
מצטער על הטעות / טל"ח בזיהוי השם
בכל מקרה נראה שהבלוג שלך לא יתן למיני פולשים מאמריקה לשנות את מהלכו ואת סדרי העולם שהתרופפו מעט בימים אלו
http://www.wildflowers.co.il/hebrew/plant.asp?ID=782
ובכן, כמו שסמדר כתבה מאז פרשת השסק/גויאבה של חיהל'ה לא נרשמה פרשה צמחית כל-כך מסעירה בבלוג הזה. לאחר קבלת הערותיך "יצאנו לבדוק" כפי שעושה מנחם הורוביץ מערוץ 2. ואכן ראינו בבירור שהצמח ליד הסוסים אינו חרצית בוודאות! עכשיו אתה אומר שהוא כנפון זהוב שהגיע מאמריקה ולא טיונית. שיהיה כך. אבל הפרח השני שצולם בצד המזרחי של הכפר, בכביש ההיקפי לא רחוק מביתנו, נראה לנו בהחלט חרצית (ושם גם באמת עבר השריון של "צוק איתן"). צא ובדוק את התמונה המעודכנת, ואמור: "הזו איננה חרצית?"
זו החרצית האהובה ואותה לא יקחו לנו
אין ספק שזהו אחד הפוסטים המעניינים והמאלפים שהיו פה.
בשנות ה-80' כשעדיין לא היה שם עברי לצמח ההטרותקה שרק החל במסע הפלישה המהיר שלו לאורך מישור החוף, הציע לנו המורה לבוטניקה ב"מכון אבשלום" איך לזכור את השם :פשוט,לחלק אותו לשניים :הטרו ו-תקע..
תודה משה,
בסוף רביב הבוטניקאי פסק שאחד מהפרחים גיבורי הפוסט הזה הוא בכלל כנפון זהוב Verbesina encelioides. זה אפילו יותר קל לזכור: ורבֶּה ו-סינה. קלי קלות.
בשדות פלנדריה – In Flanders Fields
בפלנדריה פורחים פרגים
בין מצבות, טורים טורים,
ציון זכרנו; במרום
צפור תפגין שמחה ורון
לא תישמע בין רעמים.
מתים כעת. אתמול עומדים
חיים, מול שחר משתאים
אהבנו, אהבונו, דום
בפלנדריה.
ריב את ריבנו באויבים:
לך ביד רפה מוסרים
לפיד; שאהו בגאון.
אם בנו המתים תבגוד
ניעור, אף שפרגים עולים
בפלנדריה
זה השיר שעזר לבחור בפרג כסמל ליום הזכרון לחללי מלחמת העולם הראשונה באימפריה הבריטית [כן כן אז עוד הייתה אימפריה – 1915]
יגאל ידידי
אני מבין קטן בפרחים, אבל זכור לי שבימים ההם של "בטרם בתים ובטרם עצים" היינו מיבשים את פרחי ארצנו (אלה שגדלו בואדי אשפה…) ושולחים אותם עם הרבה תקוה לילדי הגולה. לצורך זה היינו משתמשים בספר הפלמח חלק ב' עליו מניחים את ספר הפלמח חלק א' (בשביל המשקל – 4.5 ק"ג זה בדוק).
ושמסביב יהום הסער.
אני זוכר יפה את הפרחים המיובשים ששלחנו לילדי הגולה, אם כי לא נשאר לי מזה שום תיעוד. משום מה לי זכור שהיינו מייבשים את הפרחים בגיליונות ״מבפנים״ דווקא.
בתוך נייר עיתון שיספוג את הרטיבות ועליו מניחים את ה"משקל" בשביל ללחוץ את הרטיבות החוצה מהפרח שרוצים לייבש
נו טוב
אני לא יודעת לזהות היטב את סוגי החרציות, אבל אצלי בגינה פורחות כבר מעל לחודש רקפות חינניות, וכל הפקעות שאמורות להציץ לקראת פברואר, כבר נבטו וצמחו להפליא ותכף יפרחו גם הגלדיולות והקלות (שבכלל צריכות להרים ראש רק לקראת ימי הזיכרון באפריל) ואני תוהה אם זה קשור לכך שאני "צמודת גדר".
יתכן מאוד שהנגמ״שים השפיעו על הגלדיולות, והטנקים על הרקפות.