פלא הוא שלקח לי יותר משנתיים ו-410 פוסטים להגיע לסיפורו של מטע הזיתים שלנו. אולי לא מיהרתי לעסוק בזיתים בגלל שהנושא הוא כל-כך סימבולי ורווי אמוציות ולכן נזהרתי עד עתה מלגעת בזיתים. עכשיו הגיע גם זמנם של עצי הזית, אחרי שבשבועות האחרונים קטפנו (כלומר מסקנו!) כמה דליים (כלומר הנכדים מסקו, בתמיכתי ממרומי הסולם הביתי), ואחרי שהכנו כמה וכמה צנצנות של זיתים טעימים ומרירים בדיוק במידה. כלומר אשתי הכינה (על פי מתכון מעניין של ד') ואני אכלתי את רוב הזיתים. אחרי כל האירועים האלה – הגיע הזמן לעסוק בסיפורם של עצי הזית עצמם. בייחוד מהסיבה המשמחת שהשנה הניבו הזיתים שלנו שפע של יבול (כידוע הזית ניחן בתכונת הסֵרוּגִיוּת: שנה אחת של יבול זעום ובשנה שלאחריה שפע עצום).
פעם במדור "פינת טבע" שיצא בספרון צנוע, כתבה סמדר בשפתה היפה והמתומצתת על גורלם של עצי הזית שלנו: "מתחילים כל פעם מבראשית, קצוצים, מסויידים וזרים. אולי בבנין הארץ ינוחמו".
רציתי היום להרחיב את היריעה ולספר קצת על ההיסטוריה של מטע הזיתים שלנו: העצים האלה ניטעו כבר בראשית שנות החמישים, עם מעבר היישוב למקומו הנוכחי. שתילי הזית הרכים נעקרו ונגנבו כמה פעמים על-ידי שכנים שמעבר לגבול, אך בסופו של דבר הפך המטע לסיפור הצלחה חקלאי והניב זיתים בשפע.
כשהיינו עוד ילדים, השתתפנו גם אנחנו במסיק הגדול: יריעות יוטה גדולות או בדי מצנחים ישנים ענקיים נפרשו מתחת לעצים והיינו סורקים במסרקות ברזל מיוחדים את ענפי העץ ומנערים את היבול הרב אל הבד הפרוש על האדמה מסביב לכל מוטת הכנפיים של ענפי הזית. משם נשפכו הזיתים לדליים וארגזים, מוינו בסככת-מיון מאולתרת ונשלחו לתנובה. רוב הקוראים יתקשו ודאי להאמין שככה זה היה, אבל הנה מצאתי בארכיון תיעוד בתמונות שחור-לבן ישנות ומסתבר שזכרוני לא הטעה אותי. היום באמת קשה להאמין שזו הייתה הטכנולוגיה החקלאית לפני יובל שנים, ועוד יותר קשה להאמין שהילדים והחברים היו מתגייסים לעיסוק כזה בזמן שבתאילנד לאנשים לא הייתה עבודה.
וסופו של מטע הזיתים המניב שלנו הגיע כשהוא פסק להיות ריווחי או שהילדים התעייפו, המטע הוזנח והפך לחורשת נוי בקצה "המחנה". שם נערכו קומזיצים ומחנות-לדוגמא למיניהם (ראו בתמונת ל״ג בעומר למטה). מאוחר הרבה יותר, כשרצו לבנות שכונה חדשה – שנקראת באופן מפתיע "שכונת הזיתים" – עקרו כמה עשרות או מאות עצים ופיזרו אותם בכל פינות הכפר. והזית, שהיה כאן הרבה לפנינו בארץ זית-שמן-ודבש שלנו, לא מחה ולא בכה. וככל שיענו אותו ויעקרו אותו ויגזמו אותו, הוא תמיד חוזר ללבלב מחדש. קטוע גפיים או שבור גזע, דבר לא יעצור אותו.
כיום ניתן לראות את העצים האלה עקורי-המטע, בכל פינה: בדשא שליד הדפוס, בין השכונות השונות שנבנו, ליד אולם הספורט, בדרך העולה אל הכפר וליד השער הראשי – בכל מקום ששמו אותם הם חוזרים ומלבלבים ונותנים את פריים הרב (בסֵרוּגִיוּת – פעם בשנתיים!). אף פעם הם לא מתלוננים, וגם כששוברים להם את הענפים הם לא נשברים. הזית תמיד חוזר ומוכיח לנו כמה הוא-הוא הבן הטבעי של הארץ הקשה הזאת. לפעמים נדמה שהוא שייך לארץ הקודש שלנו אפילו יותר מהעמים הניצים והמתקוטטים עליה, אלה שתולשים זה לזה את עצי הזיתים הרכים. פעם היו אלה השכנים שלנו שהיו צריכים שתילים רכים, אז הם הסתננו מעבר לגבול ולקחו בלי לבקש רשות, את הזיתים הצעירים. היום אלה "עשבים שוטים" מבני עמנו שנוהגים לעקור את עצי הזית של בני-הדודים ביהודה ושומרון (מסיבות לאומיות, כי הארץ הזו וגם זיתיה ניתנו לנו, ולנו בלבד, כך הם מאמינים ובטוחים).
והזית – עומד מבויש בין שני העמים הנצים, ואף פעם הוא לא מתייאש. אולי הוא יודע שאם יחכה עוד מאה שנים, או מאתיים, הכל יבוא על מקומו בשלום בסוף. ואולי לא.
תוספת תשפ״א 2021 היא שנת הקורונה השנייה
בימים אלה הוכרזה תחרות בחירת העץ הלאומי
לרגל חגיגות ה-120 לקק״ל ובחסות החינמון נטול העץ ״ישראל היום״:
אילנות גבוהים: בואו לבחור את העץ הלאומי של ישראל
״לרגל חגיגות ה-120 לקרן קימת לישראל, קק"ל ו"ישראל היום" משיקים את תחרות "העץ הלאומי" ומזמינים אתכם לבחור את העץ של המדינה. ב-120 השנים האחרונות נטעה קק"ל כ-250 מיליון עצים ברחבי המדינה, שהפכו לחלק בלתי נפרד מהנוף הישראלי – כולם יפים, כולם חכמים, אבל רק אחד זוכה.
אלו העצים שעברו את הסינון הקפדני מתוך רשימת עשרות עצים והגיעו אל הגמר הגדול:
אלה, תאנה, אקליפטוס, ברוש, אלון התבור, זית ודקל״.
עד כאן נוסח התחרות הפתוחה להצבעת המוני בית ישראל, אני קורא למצביעים הרבים: נועו בכמויות אל הקלפיות! בחרו את הזית כעץ הלאומי!! ועם אפשר אולי לבקש להחליףהציפור הלאומית – במקום הדוכיפת המגונדרת עם הכתר המוזר לבחור את היונה עם עלה של זית. ובבחירות הקרובות 23.3.2021 י׳ בניסן ה'תשפ"א תצביעו לפי השקפתכם – העיקר שהזית ייבחר כעץ הלאומי!
עץ הזית על בול ישראלי מ-1954 (עיצוב: ג. המורי); יונה עם עלה של זית.וקסדה. (עיצוב ישן מאוד שלי)
שתהיה בחירת עץ לאומי מוצלחת לכל חובבי הזיתים (מבני כל העמים שנתברכה בהם ארצנו): לקוטפים בדליים ובשקיות, לכובשים בקערות ובצנצנות, ולאוכלים בידיים או במזלגות.
_______
לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.
קווים ונקודות 
איך קראתם לפעולה של סריקת עצי הזית במסרקות ברזל? האם זהו "מסיק"?
כן, רוני. אצלנו קראו לזה כך. נדמה לי שזאת המילה העברית המדויקת לקטיף זיתים – "מסיק". ולמרכז ענף המטעים קראו (בלי שום קשר) – מוּסיק. עובדה משונה ומעניינת.
הסיבה ששאלתי היא שמבחינה לשונית המילה מסיק היא יחידה משורש זה ולא ברור מה מקורה. אבן שושן משער שהמילה קרובה לשורש מש"ך, אבל לפי מה שנראה, קוראים היום בכינוי "מסיק" לפעולות שונות, כולל מה שנראה כמו חביטה.
נראה שיותר משהוא מסמל את השלום – הזית מסמל את המלחמה, בימינו אלה ש"אחרי המבול".
בשביל להפיק כמה צנצנות של זיתים דפוקים בנובמבר – אתה צריך שנה שלמה להיאבק בעשבים שוטים ולגזום "חזירים" אלימים שצומחים בבסיס הגזע, מתחת להרכבה…
אפילו השמש כבר לא "מקפידה לשקוע מדי ערב, עייפה אדומה וכבדה, אל בין הזיתים השכוחים", אלא שוקעת לה סתם ככה מאחורי הביצורים, משאירה אחריה מדי יום שובל של תמונות שקיעה בנאליות ונטולות זיתים בפייסבוק.
שקיעה היא אף פעם לא בנאלית. גם אם אין זיתים לפניה, אלא חוחובה (או גזר).
אפשר להוסיף מספר שיטות מסיק ידני:
"גירגור" – אוספים את הפרי אחד אחד, גרגר אחרי גרגר.
זוהי שיטה איטית אך הטובה ביותר לשמירה על הפרי.
"חליבה" – הזיתים מוסרים מהענף בידיים.
"נקיפה" –מכים במקל בענפי הזית והזיתים נופלים על שקים הפרוסים על האדמה. נקיפה היא שיטה הפוגמת בעץ ומונעת צמיחה מחדש (בגלל גיזום הענפים).
נקיפה פירושה – הכאה, חבטה ומכאן הביטוי: "נקף אותו ליבו"שפירושו: חרטה על מעשה לא טוב.
https://sites.google.com/a/afikyarden.tzafonet.org.il/hebrew/home/kyth-d/hzyt—myd-wzwrwt-msyq
המסיק היא הפעולה שמתבצעת בארבעה אופנים:
גרגור
חליבה
ניקוף
סריקה
השיטה של מסיקה במכונה מתבצע ברביבים מספר שנים ביעילות רבה.
"גרגור – קטיף של כל זית בנפרד.
חליבה – הקטיף נעשה במשיכת הפרי לאורך הגבעול.
בשתי שיטות אלו הזית אינו נפצע והענפים נשארים שלמים אך החסרון בשיטות אלו
הוא שהקטיפה מאוד איטית.
ניקוף – מכים את הענפים במקל ארוך כדי שהפרי ייפול על פני יריעה שנפרסה ולאחר מכן אוספים אותם מן היריעות. בשיטה זו משתמשים כאשר הזיתים מיועדים לעצירת שמן. בפעולה זו הפרי נפגע מהמכות של המקל או מהנפילה וגם ענפי העץ נשברים.
סריקה – נעשית על ידי מסרקות אלומיניום מיוחדות אשר אותן מעבירים על פני הענפים. שיטה זו היא השיטה המהירה ביותר אשר אינה פוגעת בפרי ואינה פוגעת בעץ.
מסיקה במכונה – שיטה ניסיונית חדשה ומשוכללת בה מנערים את ענפי העץ על ידי מכונה כאשר הזיתים נופלים על הבד הפרוס סביב לעץ"
http://info.smkb.ac.il/home/home.exe/35946/35969
"יָצָא הַבָּצִיר וּבָא מָסִיק" (תוספתא עדויות א ו).
רביב, תודה על פירוט המקורות. אצלנו (שזה גם אצלך מפעם) השתמשו רק ב״מסיק״ וב״סריקה״, ואולי גם ״חליבה״. אני לא זוכר שעסקנו ב״ניקוף״. ו״גרגור״ זה של החתולים, לא?