שלטים אמנם נועדו בראש ובראשונה לסייע לציבור להגיע למחוז חפצו, אבל שלטים הם גם אלמנט עיצובי-תרבותי. ולכן אני מוצא את עצמי נתפס לשלטים ומצלם אותם שוב ושוב. וגם מציג אותם כאן בבלוג מדי פעם. המעקב אחרי אותם שלטים שלכאורה עומדים כאן תמיד ב"דרך אל הכפר", מגלה שגם לשלטים יש התפתחות והיסטוריה וצמיחה ושגשוג, וגם עליהם חלים חוקי ההתיישנות והשחיקה. הפעם אביא מקבץ נוסף של צילומי שלטים מהשבוע החולף, ולא פלא שכדרכי הקטנונית-זוטולוגית אתמקד גם בדברים שוליים לגמרי שלרוב צרכני השלטים לא מפריעים כלל.
ראשון לכל השלטים הוא כמובן השלט של "אתרי התיירות" (TOURIST SITES) הניצב בגאווה כמה עשרות מטרים לפני שער הכניסה לכפר. התמונה הקטנה הראשונה צולמה לפני שנתיים בנובמבר 2012 (בתקופת הסבב שלפני הסבב האחרון – ימי "עמוד ענן"). מאז עברו ב"אתרי התיירות" של האיזור אלפי רוכבי אופניים, אוטובוסים של גימלאים-מטיילים ורוב חטיבות החי"ר והשיריון של צה"ל. ומה שקרה מאז לשלט משקף את הדינמיקה של שילוט מזרח-תיכוני טיפוסי. השלט עם החץ של ה"אתרים" על רקע הכתום-זרחני של מע"צ, דהה והתבקע ונוצרה טקסטורה יפה, כאילו מכוונת, הנראית כמו האדמה באיזור אחרי ששלוליות הגשם מתייבשות. ומתחתיו נוסף שלט אינפורמטיבי הכורך ביחד תיירות-ספורטיבית ("ראש מסלול סובב בארי"), והנצחה ("אנדרטה לנופלים בבית הקברות הארעי"). מתחתיו דהה ואיבד את רוב צבעיו גם השלט של לה מדווש – "אופניים חנות ומרכז" (מרכז של מה?). וכדרכו של שטח צבאי סגור-פתוח-סגור, נוסף שלט מאולתר, תלוי ברישול אלכסוני עם סרט משתרבב, הקורא לציבור – באותיות קטנות על רקע צהוב – לדווח על כל חפץ חשוד. פח האשפה המעוקם עבר כנראה לאיזור אחר של אתרי התיירות.
השלט שעמד ריק לפני שנתיים התמלא, גם הוא בתלייה מאולתרת חביבה, בברכתה של קק"ל (שניצבת גם השנה במרכז של כל מיני סערות כלכליות מקומיות). וקק"ל מצידה "מחבקת את חיילי צה"ל ביערותיה" (נשמע היום אולי קצת בעייתי). וכזוטולוג לא אתעייף מלציין שהמרכאות בשלט (המופיעות פעמיים) הן מרכאות שגויות והפוכות, אולי בשל עצלות או בורות מסויימת בהפעלת הגדרות השפה העברית בתוכנה הגרפית שכתבה את השלט בפונט אורון מודגש וכחול.
איזה בית יש לפיסטוק? שלטים חביבים לא פחות גילינו במחנה פתיחת שנת הבר-מצווה של כיתה ז' של היום (היא כיתת "פיסטוק" כמובן), על גבי מתקן דורגל של שקי יוטה וכפיתות מרובעות אפשר לראות שמסורת המחנאות המקומית, בת שלושה דורות לפחות, עודנה נמשכת.
דבק סנדלרים? תגלית מרעננת לא פחות מצאנו בשלט "עירית גדולה" שהציבה רשות שמורות הטבע בבתרונות בארי. לא מצאנו אפילו שגיאה אחת בשלט אבל הופתענו לגלות, באיחור גדול, שמשורשיה של העירית הכינו בעבר לא רק תה אלא גם דבק סנדלרים. חבל שהשלט הזה לא הוצב שם כבר בילדותנו, כשנקרע לנו הסנדל בטיול הטבע של יום שני בבוקר.
הקרן הקיימת (קימת על פי השלט של יער בארי) לא תיקנה מאז הצילומים של 2012 את השלטים עם האיות האנגלי המוזר – BEER'I, אבל שמחנו להיווכח שוב שיש לנו עדיין "יער" ממש כמו באגדות, כולל ספסלי קמפינג ופחי אשפה גדושים, וגם הרבה בקבוקים וניילונים פזורים בין העצים, מצפים כנראה לדובים ולגמדים שיבואו לאסוף אותם בשבת הבאה.
ולסיום, חוץ מקטנוניות טיפוגרפית אני רוצה להפנות את תשומת לב המטיילים לכך שלפעמים לא רק המרכאות הפוכות. קורה שגם השלטים עצמם לא מכוונים אתכם למקום שמסומן עליהם.
למשל השלט הזה של "שמורת בארי" שפגעי הזמן והרוחות מסובבים אותו כל פעם מחדש לכיוון ההפוך ממקומה של השמורה היפה הזו. אם תפקידם של השלטים הוא גם אינפורמטיבי – כלומר לכוון את המטיילים – אפשר לומר שהשלט מחטיא את מטרתו ומטעה אותם בצורה שיטתית. אני אמנם נוהג בטיולי-השבת המזדמנים שלנו לסובב את השלט כך שיפנה את הציבור פחות או יותר לכיוון הנכון, אלא שמיד באה רוח-שטות ומסובבת אותו לכל הרוחות האחרות ורק לא לכיוון הנכון. ואני בכוחותי הדלים יכול רק להדגיש לכם כאן שלא תמיד אפשר לסמוך על הכיוון שמסמנים לכם השלטים ובעלי המאה ומנהיגי הדור, רצוי לדעת לאן אתם הולכים גם בלי להסתמך על שלטים מזדמנים.
_______
לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.
קווים ונקודות 
דע מאין באת (משמורת בארי) ולאן אתה הולך (לשמורת בארי)…
וכמו קודם, גם עכשיו תפסה את עיקר תשומת לבי תמונת השלט עם המסגרת הריקה, שמוצב בכניסה ל"ראש מסלול סובב בארי".
הדימוי הזה פשוט מתפתח ומתעלה על עצמו מסיקור לסיקור: אם מקודם חשבתי עליו שהוא "שלט אינטראקטיבי, פריים ריק שמאפשר לכל אחד למלא אותו בתוכן כראות עיניו " – כאן אתה מדגים איך בימינו ואצלנו אין שום פריים שעומד ריק יותר מדקה. מיד הוא מתמלא באיזה חיבוק זמני-פופוליסטי, של איזה גורם שרוצה להשתלט לנו על התודעה ולנצל את הוואקום שנוצר כדי לקבל עוד כמה נקודות פרסום לטובתו.
מה רע להשאיר את זה פשוט ריק? שכל אחד מהעוברים ושבים יפיק מהריק את מה שהוא צריך, בכל רגע נתון: חיבוק, איפוק, ניתוק, ריחוק, פקפוק, או פשוט – פיהוק.
זו באמת הצעה טובה. אפשר להשאיר כמה שלטים ריקים לגמרי וכל אחד ידמיין את התוכן המתאים לו. ממש כמו שיש פתקים ריקים בבחירות הבאות עלינו (לטובה?).
שלום, אמש צילמתי את השילוט במחלקה מסוימת במרכז הרפואי סורוקה. כל שלט בגודל שונה ובגובה אחר, רעש בעיניים.
נושא השילוט הישראלי – כראי לתרבות הישראלית בכללה – שווה בלוג שלם שיוקדש רק לו. בינתיים מיניתי את עצמי (במשרה חלקית בלבד) למבקר-שלטים. חשבתי שאם יש מבקר מסעדות ומבקר סרטים ומבקר ספרים, מן הראוי שיהיה גם "מבקר-שלטים".