"המחנה הציוני"! ||| סיפור על מחנה בלי סימני שאלה, וציונות בלי מרכאות

מגדל המחנה הציוני"המחנה הציוני" כשם של מפלגה, אולי הומצא כמעט באקראי לקראת מערכת הבחירות החפוזה של היום – אבל כאן בכפר שבפריפריה הגאה "הציונות" ו"המחנה" הם לא רק סיסמאות בחירות והמצאות של קופירייטרים ויועצי מיתוג.
הבוקר כשראיתי את השלט הגדול שהוצב על מגדל המים שלנו, צילמתי אותו עבור הבלוג וחשבתי לעצמי שהשם הכמעט-מקרי: "המחנה הציוני" פתאום נראה במקומו הטבעי. נכון שהמותג המפלגתי החדש נפרש גם בצמתי הכבישים בכל הארץ ובמרפסות הערים, אבל על המגדל שלנו גם המילה "המחנה", לא רק התואר "הציוני", מקבלת משמעות מיוחדת (ולא, אנחנו לא מתנצלים. למרות שמותר גם להתנצל לפעמים, אם יש צורך).
כשעברו לכאן מתיישבי הכפר החלוצים, מייד עם סיום מלחמת העצמאות, ממקום המשלט שהיה קרוב עוד יותר אל גבול רצועת עזה, הם הביאו אותנו – ילדי הכפר הראשונים – לכאן, למה שנקרא אז "המחנה".
וזה באמת היה מחנה לדוגמא. מחנה במלוא מובן המילה: כל מה שהיה כאן זה קבוצת אוהלים וצריפים בודדים, שני מבני-אבן וכמה עצי שקמה. בשלג ההיסטורי של 1950 המחנה נראה בתמונות הבודדות שצולמו ונשארו בארכיון כמו איזה מחנה צפוני של אוהלים כהים על רקע לבן (ראו בתמונה למטה). לצערי אני לא זוכר את המראות האלה, כי הייתי עוד תינוק קטן, אבל את מראה המחנה המאוחר יותר, על צריפיו ומגדליו, כבר תיארתי כאן יותר מפעם אחת.

המחנה בשנות ה50

שלג במחנה_1950  ילדים בנגב

מגדל המים בשנות החמישים

בראשית שנות החמישים נבנה גם מגדל המים הגבוה (8 מטר נחשב אז גובה לא יאומן). בראש המגדל נבנתה עמדה עם זרקור והשומרים היו מאירים בעזרתו, מדי לילה, את גדר המשק ואת השטחים שמסביב. לימים, הציבו המסגרים במקום הזרקור, חנוכיית ברזל, הדולקת מדי שנה בכל שמונת ימי החנוכה.
זהו אותו מגדל עשוי מיציקת בטון מחוספסת, שהיום מתנוסס עליו השלט של "המחנה הציוני".

המחנה

ליקטתי מסריקות הארכיון כמה תמונות ישנות הממחישות את השממה שהיתה כאן פעם במחנה שלנו. המונח "המחנה" כשם כללי לישוב שהמשיך מאז לצמוח ולשגשג, מזכיר לי בית אחד מתוך פזמון נוסטלגי שכתבתי לחגיגות השלושים של הכפר שלנו (אז עוד לא היה לי בלוג, אז כתבתי "פזמונים", כשהיה צורך). כך כתבתי אז:

שנה טובה בארי תשל"בספרים הם קוראים לנו עוד נקודה
וכותבים על חלום שהפך לעובדה

ההורים עוד קוראים למקום – "מחנה"
אך אנחנו יודעים שזה לא משנה…

בשבילנו זה בית – לא פחות, לא יותר
וזה בעצמו את הכל כבר אומר."

בתמונה משמאל – ששימשה כגלוית שנה טובה לשנת תש"ל (1969) – נראה המגדל לפני שנבנו לידו בית העם וחדר האוכל. עמדת השומר עם הגגון עדיין נחבאת בצל החנוכיה.

ואגב, אין זו קריאה להצביע דווקא ל"מחנה", אפשר גם להצביע למפלגות שבסביבה שלו. ואם יקרה מה שצריך לקרות בליל ה-17 במרץ – נדע שהכל פתוח, עוד לא מאוחר.

_______
לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
 קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה היסטוריה, סיפורי הכפר, פוליטיקה, עם התגים , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

7 תגובות על "המחנה הציוני"! ||| סיפור על מחנה בלי סימני שאלה, וציונות בלי מרכאות

  1. יהודה הגיב:

    יופי
    השלג של 1950 הגיע עד לבארי ??? ווואאאו !! באמת ???
    בשדות – ים קראו למחנה האהלים הראשון על הדיונות בשם "הנקודה".

    • igalz הגיב:

      כן, יהודה, השלג המפורסם הגיע גם לכאן. כפי שציינתי אני זוכר אותו רק מהתמונות. וגם הן לא באיכות מי יודע מה.

  2. לפי השלג של בארי, אתה נולדת בכלל בגלות בסיביר.

    • igalz הגיב:

      רציתי בהתחלה לכתוב על סיביר, אבל זה נראה לי מוגזם. אז הסתפקתי ב״מחנה צפוני״ הפחות קיצוני.

  3. סמדר הגיב:

    ♫ מחנה זה עניין רב תועלת, שישנן בו הרבה מעלות, מעלות…
    רק שבימינו את המחנאות המקורית (את המחנה שלנו שתיארת כאן, שבשבילנו הוא בית, וגם את המחנה מספר המחנאות א+ב, ההוא עם הדורגל והכפיתות המרובעות) – אף אחד כבר לא זוכר. חוץ ממך, כמובן, שאתה פה בשביל להזכיר לכולנו.
    "מחנאות" כדימוי היא כיום מילה שלילית בדרך כלל. מילה שמבטאת פלגנות, התארגנות במחנות. האמת, היא די משקפת את "מצב האומה", שהוא פחות או יותר הפוך מאחדות ושותפות גורל ודרך.
    לכן אני ממש לא מבינה למה בחרו דווקא אותה במחנה הציוני. אבל מה לעשות, זה מה יש – ועם זה צריך לנצח!

  4. igalz הגיב:

    אולי יסתבר בסוף שגם ״מחנה ציוני״ זה עניין רב תועלת.

  5. צבי הגיב:

    אהבתי את הכתבה, מה עוד שיש לי סנטימנטים כי אני תליתי את השלט על מגדל המים…(היו נסיונות להורידו שלא צלחו עד כה)
    בנוגע ל"המחנה הציוני", זה לא שם של מפלגה, אלא שם של רשימה משותפת לשתי מפלגות (העבודה והתנועה) הרצות ביחד לכנסת ה-20. מפלגת העבודה לא נעלמה, הציונות ודאי שלא, וגם "המחנה" נותר לפחות בלבבות שלנו, כי "בשבילנו זה בית..".(והמבין יבין) וכך ישאר גם לאחר הבחירות.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s