ארץ הוא העיתון שלנו כבר יותר מעשרים שנה. מאז שנסגר ״דבר״ עליו השלום עברנו להארץ. לפני כמה שנים, כשראינו שהעיתון היומי מתאים רק לעטיפת דגים (ואנחנו הרי לא עוטפים דגים באופן עקרוני) עברנו למנוי בנייר רק ביום שישי.
אני חוזר ללוגו של הארץ – שעמד במבחן השנים יותר מרוב הלוגואים הארץ-ישראליים – בעקבות התגלית המרתקת שגיליתי לא מזמן. את התגלית חלקתי עם עוקבי הפייסבוק ועכשיו אניח אותה גם כאן, כדי שתהיה מקוטלגת לדורי דורות.
יום אחד הסתכלתי על הלוגו של הארץ וראיתי מה שנעלם מעיניי כל השנים: בתוך הלוגו שעיצבה פרנציסקה ברוך (הדוגמא המקורית באיור משמאל), ברווחים שבין האותיות – ששורטטו בצורה כל-כך יפה ומדויקת בסגנון הגופן סת״ם – מסתתרים שור בעל קרניים וחמור מכוסה בשמיכה. תהיתי איך לא ראיתי את זה כל השנים ומיהרתי לשתף את הציבור בתגלית שלי, בצורת חידת רשת שמבקשת מהקוראים לנסות לזהות מה מסתתר בציור הזה?
קיבלתי תשובות מעניינות: שור, פרה, פינג׳אן, משאבת מים, אשה קוטפת תותים. למרבה פליאתי איש לא גילה את הלוגו הסמוי. אני עצמי אחרי שחשפתי את השור והחמור – לא יכולתי שלא לראות ביניהם את הלוגו של הארץ.
הנה הפתרון המלא, כפי שהוצג בפייסבוק:
ומי שעדיין מתקשה לראות את הדמויות המסתוריות יכול להציץ בדוגמא קצת פחות מרצדת: שימו לב לדמויות, המסומנות בכחול, שהסתתרו בלוגו במשך שבעים שנה, מחכות שמישהו יזהה אותן.
למעצבים שבין קוראי הבלוג זה מזכיר בוודאי את כל אותן רשימות של לוגואים מפורסמים שמסתתרת בהן הפתעה ויזואלית מעניינת. המוכרים שבהם הם הלוגואים של טובלרון ופדקס שמתחבאים בהם דוב וחץ (בהתאמה). חפשו אותם בחללים הלבנים הנחבאים בסמלים שלמטה.
סביר מאוד שלא הייתה שום כוונה נסתרת במקרה של לוגו הארץ, וש״השור״ ו״החמור״ נמצאים בדמיוני הקודח והמופרך בלבד. אבל אם כן – מה הייתה הכוונה של שוקן? אם לטובלרון יש דוב לבן המסמל את הקור של ההר המושלג, ולפדקס יש חץ המסמל משלוחים מהירים – מה מסמל השור? ולמה לחמור יש שמיכה, או שזו בכלל פרה עם גלימה. ימים יגידו (או אתם).
שבת שלום לקוראי הארץ ודבר, ידיעות ומעריב וגם ישראל איום. 
__________
לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס.
קווים ונקודות 
ויש גם "מקור ראשון" שהוא עיתון מעולה, למרות שכתוב בו ההיפך מ"הארץ" שהוא בטאון הנרגנים . שבת שלום.
נכון, יהודה. שכחתי את ״מקור ראשון״. אבל תרשה לי להישאר בתחום הטיפוגרפי נטו. הפונט בלוגו של ״מקור ראשון״ – פונט שוקן, גם הוא עוצב על ידי פרנציסקה ברוך (בהזמנת זלמן שוקן מ״הארץ״ דווקא). כך שלפחות מבחינה טיפוגרפית כולנו מדברים באותן אותיות – ״נרגנים״ ו״לא-נרגנים״.
וואו, איזו תגלית חשובה, איך לא חשבו על זה קודם!
ואיזה עומק יש לתגלית שלך! אני מניחה שאתה מכיר, אולי גם שוקן מכיר, את המשך הפסוק מספר ישעיהו: "ידע שור קנהו וחמור אבוס בעליו, ישראל לא ידע, עמי לא התבונן", והנמשל: השור יודע שבעליו דואג לו והחמור יודע שהאחראי על החמוריה יספק לו אוכל – אבל עמישראל לא יודע שאלוהים גדול והוא יסדר הכל על הצד הטוב ביותר… ודי לחכימא, לאיזה אלוהים בדיוק הכוונה פה.
מה שמוביל אותנו ישירות לחזון ישעיהו בן אמוץ: "וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ ועגל וכפיר ומריא יחדיו…" (הוא היה חובב חיות, ישעיהו), שזה חזון טבעוני למהדרין (באחרית הימים כל בעלי החיים יפסיקו לטרוף אלה את אלה), השאלה אם זה כולל גם את יונק העל, האדם?
מעורר מחשבה…
לא זכרתי את ההמשך האופטימי של סיפור השור והחמור, ואולי בכלל הכוונה של שוקן הייתה לזאב עם כבש. לי דווקא נראה ״השור״, במבט שני, כרות המואביה (סבתנו מצד דוד המלך) המלקטת שיבולים. ו״החמור״ במקרה הזה הוא כנראה בועז? מי יודע?
חללח אתה קורע