אם עץ נופל ביער ואף אחד לא שומע, האם הוא השמיע צליל? ואם עץ הפיקוס הזקן שליד מרפאת השיניים / שהייתה הנהלת החשבונות / שהייתה בית הילדים ״צפרירים״ – נופל בערב שבת, רגע לפני חג המחזור של כיתת ״ורד״ מי שמע אותו נופל? ואיך קרה שהוא נפל (במזל) רק על האוטו של הגד״ש ולא על אף עובר אורח?
ככה זה עם עצים זקנים. לפעמים הם נשארים לעמוד ליד ואדי חביות או בואדי אחר גם אחרי מותם, ואף אחד לא מתעניין בהם, חוץ מבלוגר משוטט שלפעמים מעלה תמונה עצובה של עצים מתים זקופים. ויש גם עצים מיוחסים שזוכים לתשומת לב מיוחדת, כמו השסק/גויאבה של חיהל׳ה או הגרגר-פנמה והברכיכיטון שלנו שנפגעו מקסאם תועה ב״עמוד ענן״. ויש גם עצים ממש מיוחסים, כמו הפיקוס הזקן של ״צפרירים״ שנפל בערב שבת לפני שבוע וחצי.
הפיקוס הענק הזה הוא עץ שילדים רבים מפעוטון ״צפרירים״ גדלו בצילו ושיחקו את אותם משחקי ילדים בבית העץ הקטן ובארגז החול שמתחתיו. אפשר להגיד שהוא היה מחלוצי העצים בכפר שבנגב המערבי (מה שהיום נקרא עוטף עזה). ואחרי שהפעוטון נסגר והבית הפך ל״הנהלת חשבונות״ הפיקוס הזקן המשיך לתת את צילו לכל מי שבא לברר משהו בהנה״ח או לקבל כמה שקלים (ישנים) מהגזבר. הוא המשיך לפזר את הפירות הטורדניים שלו על הכביש שעבר בין שדרות הבוהיניות ישר אל השקיעה במטעים במערב. והוא נתן את צילו גם למי שהגיע לקבל טיפול במרפאת השיניים שהחליפה את הנהלת החשבונות.
הפיקוס של צפרירים בסוף שנות ה-70 במאה שעברה
ואיש (או ״חבר״, במקרה הזה) לא ידע שכל הזמן הזה אכלו את הפיקוס מבפנים אלפי מזיקים בלתי מזוהים, שכרסמו לאט לאט בגזע הענק שלו. ואז, בערב שבת בשבע בערב(!) חצי מהעץ נפל ברעש גדול שאף אחד לא שמע. בנס לא נפגע איש ואפילו האוטו של הגד״ש נפגע רק באורח בינוני.
בהתחלה באו אנשי העזרה-הראשונה-לעצים מצוות עובדי הנוי וניסרו את הגזע שקרס, כדי לפנות דרך לקהל הגדול שנהר כהרגלו לארוחת השבת בחדר-אוכל. והיום באו אנשי המקצוע המומחים וניסרו את שרידי העץ ששרדו אחרי הפציעה הקשה. וכך הגיעו לסיומם חייו של העץ הוותיק. והבלוג הנוסטלגי הזה טורח להזכיר את האירוע הדרמטי הזה. כי אם עץ נופל ואף בלוג לא מספר עליו, האם הוא באמת נפל?
_______
לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.
וואאייי. חבל מאד. עוד נוף ילדות שנעלם.
באמת חבל, אבל למזלנו נשארו עוד כמה פיקוסים.
לא רק העץ נשבר, גם הלב
נכון, אבל את הלב אפשר אולי לרפא.
וואו, הפיקוס הזה הוא אחד הדימויים היותר חזקים שהיו פה ב70 השנים האחרונות. "אני וחבר שלי הלל" דנו בו קצרות באחד הבקרים השבוע, לא היה זמן להרחיב ולפרט את כל זרם התובנות שהציף אותי בנפול העץ הנדון על משמרתו… וגם עכשיו אולי לא כאן המקום. אסתפק רק בהעלאת השאלה הפילוסופית הנכבדה, לא רק זאת: "האם משהו יכול להתקיים בלי שמבחינים בו?", כי אם גם זאת: "האם משהו יכול להתקיים בלי שמבחינים במה שמכרסם אותו כל העת מבפנים, משמיד לאט לאט את ליבתו באין רואה ובאין אכפת, ומחליש אותו פיזית מול צוק העתים, עד כי הוא צפוי ליפול לבסוף, זקוף אך מוחלש מבית, גם מרוח ערבית קלילה של ערב יום שישי, שעברה בסביבה ללא כל כוונה אנטישמית מוצהרת…?" וד"ל. נמשיך לדון בזה בפורום יבלית… (זו תגובה מוצפנת עם קודים פרטיים, ככה בינינו)
הוספת כיוון נוסף ל״חידה הפילוסופית״. ״האם משהו יכול להתקיים בלי שמבחינים במה שמכרסם אותו כל העת מבפנים?״. זו באמת שאלה לדיון בפורום נרחב יותר.
וואוו..
בכלל לא מכירה את הפיקוס הזה..
אך כמותו עוד פיקוסים רבים בחצרות הקיבוצים.
תיארת יפה. מרגש. את גדולתו,תפארותו ואת הרעש השקט שהשאיר בנופלו.
השארת לי מועקה בגרון.
אשרי אותו עץ שקיבל כזה פוסט הספד
תודה לך ״אני״. אשרי הבלוג שמקבל תגובות כאלה.
וואו, סמדר. לפעמים גם אם יש רואה ויש איכפת, קורס עץ כאדם שמשהו משמיד את ליבתו, עד כי הוא אכן קורס, גם אם נותר זקוף דעת. וזה העץ שקידם את פנינו בחוזרנו מבית היולדות הישר לבית התינוקות שלנו: עינבלים שהיה בהמשך הבית של צפרירים. ושדרת הבוהיניות בהקה אז בפריחת הלבן וורוד של אביב השנה. בשבוע שלאחר יום העצמאות הפורח ההוא המוצל ממש באותו עץ פיקוס, נשאנו בכפות ידינו את לירז שלנו, כטנא אהבה שהניבה פרי. ובערבו של אותו יום אביבי ופורח כרע נפל עזרא גדלין ז"ל. וכבר אז נמהלו בצל העץ שמחת הלידה ותוגת המוות. ומאז המשיכה הפריחה, גדל והסתעף העץ ולסוף קרס אף הוא. ובכ"ז נותרת הפריחה וגם העצים האחרים וגם כל יום מחדש עולה שעת שחר (אם בשש ואם בשעה אחרת).
וואו, שרי. כתבת כל כך נוגע ללב. אהבתי גם את הסיום האופטימי. תראי מה שעץ יכול להוציא מאנשים, ותראי מה שבלוגר יכול הוציא מעץ…
http://habima.millenium.org.il/show_item.asp?itemId=1372&levelId=64313&itemType=0
תודה שהזכרת את המקור לביטוי ״העצים מתים זקופים״.