ישראל זה לא ג'מייקה ||| אולימפיאדת ריו נכנסת לפנתאון ולארכיון

רגע אחרי שירד המסך על האולימפיאדה של ריו נשאר לנו רק לשחרר את השרירים המכווצים מהמאמץ הכביר הכרוך בצפייה המאומצת בשידורי התחרויות. זה לא היה קל כמו שחשבנו, למרות שעשרות שנים של משחקים אולימפיים היו אמורים להכין אותנו למאמץ הגדול.
גם מהאולימפיאדה הזאת לא יצאתי מומחה גדול בג׳ודו, טאקוואנדו והתעמלות אמנותית, אבל בניגוד לכל האולימפיאדות הקודמות – כאן היה לי בלוג שחלק מהפוסטים שלו הוקדשו למשחקי ריו. והיה לי מדיום עוד יותר אינטנסיבי – הפייסבוק. מאז שגיליתי את עקרון המיידיות של הפייס – המאפשר לשים תגובות, הלצות ואינפוגרפיקות ברגע שהם צצים בראשי – אני משתמש בבמת הפייסבוק כמעט מדי יום, ורק אחר-כך כותב בבלוג. אפשר לומר שהפייסבוק הוא מירוץ ל-100 מ׳, או יידוי פטיש (אוויר), והבלוג הוא ריצת המרתון, או קרב-רב בהתעמלות (אמנותית).
עכשיו הגיע הזמן לסיכום ולאיסוף. כדי שאוכל בעתיד לחזור ולבדוק משהו מהנושאים שפיזרתי בפייסבוק במהלך ימי האולימפיאדה, צריך לאסוף אותם לתוך "הארכיון של הבלוג". אפשר לקרוא לזה ״מחסן ספורט״, בתוכו אשים את כל הכדורים התועים, את הסרטים והחישוקים שנפלו בדרך, וגם את האלות והמקלות, הפטיש והכידון.

נתחיל ממרשמלו החתולה – גיבורת המשחקים המקומית. מי שעקב אחריה ראה שלמרות היותה חתולה ספורטיבית למדי (בזמן שהיא לא ישנה) היא לא גילתה יותר מדי התענינות באירועים, בניגוד להשתתפותה הפעילה במשחקי היורו. הנה כמה מהדוגמאות:

   

ישנה בצל הסמובר שסבא הביא מרוסיה, בזמן שנבחרת ההתעמלות הרוסית זוכה במדליית הזהב

עוקבת אחרי השופט, החלוצים והכדור במשחק ווילס-בלגיה ביורו 2016

היו עוד כמה גיבורים באולימפיאדה חוץ ממרשמלו, למשל יוסיין סט. לאו בולט (זה שמו המלא) הכוכב מג׳מייקה שסביבו נבנה כל איצטדיון האתלטיקה האולימפי. הנה כמה מהתמונות שהתייחסו אל הגיבור בעל רגלי הזהב (וגם הידיים – כפי שמודגם בתמונה+הפיקטוגרמה המיוחדת שעיצבתי עבורו). אני מצרף גם את הברכה ליום הולדתו (שלא התפרסמה, משום מה ביומון המקומי של הכפר) ואת איור המטמורפוזה שיכול לעבור דגל ישראל, אם נרצה להידמות להישגים האולימפיים של ג׳מייקה. העובדות היבשות מלמדות שבג'מייקה יש כ-3 מיליון תושבים ו-67 מדליות אולימפיות (17 זהב, 9 מהן של בולט!) ולנו יש 8 מיליון תושבים ו-9 מדליות (1 זהב). אבל לנו יש את הצבא המוסרי בעולם וגם את חיל האוויר הטוב בעולם.

אחרי בולט (או לפניו) נמצא השחיין האגדי מייקל פלפס שנחשב לשחיין הטוב ביותר בכל הזמנים, עם 23 מדליות זהב (ו-28 בסך הכל). בתמונה מריו הוא מסמן 4 לציון מספר מדליות הזהב באולימפיאדה האחרונה (בסוף הוא סיים עם חמש זהב ואחת מכסף). לצדו שמתי את השחיין הלא-פחות-אגדי מלפני 90 שנה(!) ג׳וני (טרזן) וייסמילר, בעל 5 מדליות זהב בשחייה ו-12 סרטי טרזן(!) ואת הפיקטוגרמה המדגימה (לטובת המתקשים בהבנת המזרן) תרגיל ג'ודו בסיסי של איפון-ואזארי-יוקה.

  

וגם הפן הישראלי לא חסר בריו, החל מהג׳ודוקא איסלם א-שהאבי שסירב ללחוץ את ידו של אורי ששון שלנו, בניגוד לנימוס המקובל ובניגוד גמור לקודמו מוחמד אנואר א-סָאדָאת, והמשך בשרת הספורט הלאומי מירי רגב שעמדה בראש המשלחת הישראלית. הנה כל הגיבורים מזירת הספורט והפוליטיקה:

    

וכמובן, שאי אפשר לשכוח את ראש הממשלה נתניהו, איש הביטחון, הכלכלה והפייסבוק, שטרח לברך ולהצטלם עם הספורטאים המצליחים. כברכת הדרך הוא עיצב סמל משחקים חדש, קומפקטי הרבה יותר מהמקורי והניח אותו – לצד הלפיד האולימפי הישראלי הנישא בגאון ביד השמאלית החסונה – בברכה שכתב לספורטאים בפייסבוק, כמובן (לצידו שמתי את הציור עם הסמל המדויק יותר. תיקון קטן יכול להביא שינוי גדול).

    

ולסיום – במשאל שפרסמתי כאן לבחירת הלוגו האולימפי היפה בכל הזמנים (מהלסינקי 1952 ועד היום) הושגו התוצאות האלה: אולימפיאדת ריו 2016, שזה עתה הסתיימה, זכתה באופן מפתיע (או שלא?) במדליית זהב, ברצלונה 1992 בכסף וסידני 2000 בארד. המשאל כלל מדגם מייצג של 47(!) מגיבים. תודה לכולם ולהתראות בטוקיו 2020, או במכביה ה-20 בשנה הבאה (שגם לה כבר עוצב הלוגו).
שגשגו בהמוניכם – מהר יותר, רחוק יותר, חזק יותר.

 

__________
לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס.