יד זיכרון, אבק של שיכחה ||| אנדרטאות של מלחמה ושלום

זה פוסט שלא היה לי קל לכתוב, ואולי גם לא פשוט לקרוא אותו. אבל נדמה לי שלא הייתי יכול שלא לכתוב אותו, דווקא בערב יום הכיפורים. ואם רוח הדברים תעבור – היה חשוב לא לוותר.
מדובר בזיכרון הנופלים ובהנצחתם, וגם בהדחקה וטישטוש הזיכרון. אולי אפילו בהזנחה והשחתה, במובן הסמלי וגם במובן המוחשי לגמרי.

%d7%a8%d7%97%d7%91%d7%aa-%d7%90%d7%a0%d7%93%d7%a8%d7%98%d7%94

horshat_shulaבכניסה לכפר שלנו ניצבת אנדרטה לחיילי צה״ל שנפלו במערכת קדש, במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום הכיפורים. כאן אצלנו בגבעת שולה היה בית הקברות הארעי בו נקברו חללי צה״ל קבורה זמנית בשלוש המלחמות האלה. באופן כל כך סמלי ועצוב הגבעה נקראת על שם שולה אנגלסברג, חברת הקיבוץ שנרצחה על ידי מחבלים (שאז נקראו עוד מסתננים) בלילה אחד שחור בדצמבר 1949. בת 21 הייתה, חודשים בודדים אחרי שהקיבוץ עבר לכאן ממקום התיישבותו הראשון בנחביר. הילדים הראשונים (ביניהם גם אני) הובאו אל הנקודה החדשה כמה שבועות לפני זה, מייד אחרי שהסתיימה מלחמת העצמאות.

את אירועי מלחמת קדש אני זוכר רק במעומעם. במלחמת ששת הימים עוד לא התגייסתי ו״שירתתי״ ב״מוצב מספוא״ מחוץ לגדר ״המחנה״. בלילות, בתוך התעלות המאולתרות של ״המוצב״, שמענו את דפיקות הקרשים מגבעת שולה וידענו שחיילים נוספים הובאו לקבורה זמנית בין עצי האקליפטוס של החורשה. במלחמת יום כיפור כבר הייתי חייל מילואים בציר ״טרטור״ ו״עכביש״ ומעבר לתעלה. לא שמעתי את דפיקות הפטישים העצובות, ובחופשה הראשונה, אליה יצאנו משדה התעופה בפאיד, הלכתי לחפש חברים מהמחזור בחורשה העצובה. כמה מהם מצאתי, על רבים אחרים נודע לי חודשים מאוחר יותר.

לימים הוקמה במקום אנדרטה מכובדת עם רחבת בטון ותורן עם דגל המדינה. בהליכות ה״ספורטיביות״ שלנו אנחנו עוברים שם פעמים רבות והתמונות מדברות בעד עצמן: קוצים מכסים את החריצים שבמשטח הבטון, הדגל בראש התורן קרוע, שלא לדבר על שרידי הפיקניקים שעורכים הישראלים היפים בעונת הכלניות.

%d7%90%d7%a0%d7%93%d7%a8%d7%98%d7%94 %d7%93%d7%92%d7%9c-%d7%90%d7%a0%d7%93%d7%a8%d7%98%d7%94

2%d7%90%d7%a0%d7%93%d7%a8%d7%98%d7%94

והדבר שציער אותי יותר מכל הוא מצבו של השלט שהוצב במקום כדי להסביר לקהל המטיילים הישראלים של המאה ה-21 על מה מדובר. בסוף מילות ההסבר מופיע ציטוט מדבריו של יצחק רבין: ״קורות הארץ הזאת חקוקות באנדרטאות העץ, האבן והברזל. אנשי הארץ המיוסרת הזאת עוצרים לידן – ושואלים. הרבה כוח טמון בשאלות הללו, בסקרנות לדעת, ללמוד ולזכור״. עד כאן דברי רבין. את שמו שהופיע בתחתית הציטוט, באות קטנה וצנועה, טשטשו ״הישראלים היפים״ בצבע לבן שמייצג באופן כל כך מדויק ועגום לאן הגיעה ״הארץ המיוסרת הזאת״.

%d7%a9%d7%9c%d7%98-%d7%90%d7%a0%d7%93%d7%a8%d7%98%d7%94

רק לפני כמה חודשים גילינו עוד שתי אנדרטאות: אחת בכניסה לאשדוד, ליד גשר עד הלום. והשנייה ליד חמי יואב. אלה הן אנדרטאות בצורת אובליסק, שהוקמו כחלק מהסכמי השלום עם מצרים, לזכר חיילים מצריים שנפלו במלחמת העצמאות. יש סמליות, לכאורה מעודדת, שעשרות שנים אחרי מלחמות עקובות מדם מוצאים אויבים מרים כוח לנסות להבין גם את כאבו של האויב. האנדרטה לא הפכה, כך זה נראה, יעד לביקורים ובוודאי שלא סמל לאפשרויות הרבות ש״שלום של אמיצים״ יכול להביא לאיזור המסוכסך שלנו.

%d7%90%d7%a0%d7%93%d7%a8%d7%98%d7%aa-%d7%a2%d7%93-%d7%94%d7%9c%d7%95%d7%9d  3%d7%90%d7%a0%d7%93%d7%a8%d7%98%d7%aa-%d7%a2%d7%93-%d7%94%d7%9c%d7%95%d7%9d
2%d7%90%d7%a0%d7%93%d7%a8%d7%98%d7%aa-%d7%a2%d7%93-%d7%94%d7%9c%d7%95%d7%9d  4%d7%90%d7%a0%d7%93%d7%a8%d7%98%d7%aa-%d7%a2%d7%93-%d7%94%d7%9c%d7%95%d7%9dהאנדרטה לחייל המצרי בגשר עד הלום הוקמה ב-1989. במסגרת הסכם השלום המצרים התחייבו לכבד שתי אנדרטאות ישראליות בצפון סיני

%d7%90%d7%a0%d7%93%d7%a8%d7%98%d7%94-%d7%97%d7%9e%d7%99-%d7%99%d7%95%d7%90%d7%91  2%d7%90%d7%a0%d7%93%d7%a8%d7%98%d7%94-%d7%97%d7%9e%d7%99-%d7%99%d7%95%d7%90%d7%91

3%d7%90%d7%a0%d7%93%d7%a8%d7%98%d7%94-%d7%97%d7%9e%d7%99-%d7%99%d7%95%d7%90%d7%91  4%d7%90%d7%a0%d7%93%d7%a8%d7%98%d7%94-%d7%97%d7%9e%d7%99-%d7%99%d7%95%d7%90%d7%91האנדרטה לחייל המצרי ליד חמי יואב (צילום אוקטובר 2016)

אם יש דבר אחד משותף לאנדרטאות של חיילי צה״ל ושל חיילי האויב, זוהי ההזנחה הרבה מסביב לאתרי הזיכרון (או ההשכחה) האלה. בערב יום הכיפורים הזה, 70 שנה אחרי שעלו 11 הנקודות להתיישבות והפכו את הנגב לחלק בלתי נפרד מישראל, ו-43 שנה אחרי מלחמת יום כיפור – עוד יש תקווה קטנה בלב שנדע ״ללמוד ולזכור״ כמו שאמר יצחק רבין. אולי אם נאמין.

_______
לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
 קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה היסטוריה, מלחמה ושלום, עם התגים , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

3 תגובות על יד זיכרון, אבק של שיכחה ||| אנדרטאות של מלחמה ושלום

  1. אסתר הגיב:

    פעם דברים כאלה העציבו אותי, אולם היום אני מבינה שיש יותר מדי אנדרטאות בארץ, יותר מדי אתרי זיכרון מכפי שאפשר לתחזק כהלכה. הזמן עושה את שלו, העשבים צומחים, הטיח נופל, אבנים מתפוררות, אנשים שוכחים, תקציבים מתמעטים. הדבר הנכון לעשותו היה להפסיק את הקמת האתרים האלה, לאמץ את הקיימים ולטפל בהם. מי יאמץ את האנדרטה שעל יד בארי? כיתה מבית הספר התיכון? קבוצת תושבים שאכפת לה? חמותי המנוחה שיפצה יד זיכרון לנספי השואה בעיירה קטנה בבלרוס. היא עשתה זאת תוך כדי יצירת קשר עם בית הספר המקומי ומשלוח תרומות תמורת האחזקה. הנה רעיון.

    • igalz הגיב:

      תודה על התגובה המהירה, אסתר. אז הנה תגובה לתגובה, גם היא מהירה. בעקרון אני מסכים שלא את אתרי הזיכרון חשוב לתחזק, אלא את הזיכרון עצמו. העצב הוא לא על הבטון המתפורר, ולא על הסדקים והקוצים והלכלוך. הצער הוא אפילו לא על זה שרבים לא יודעים במה מדובר. אלא על כך שאתרי זיכרון רשמיים(!) של המדינה – לזכר חיילינו, ולזכר חיילי האויב-איתו-עשינו-שלום – לא זוכים לתחזוקה בסיסית. וחשוב מכך – איש כנראה גם לא זוכר את מה הם נועדו להזכיר. ומי שכבר מגיע אליהם – טורח להשחית את המקום, ואפילו למחוק (פשוטו כמשמעו) את שמו של הרמטכ״ל ושר הביטחון וראש הממשלה.
      החול יזכור, אולי. הבטון (והעם) שכחו מזמן.

  2. sari eldan הגיב:

    על אף הטון האישי ברשימתך הנוגעת ללב, נמנעת מלהזכיר שמות החללים, גם לא של בני בארי שהיו קבורים שם=שזה בעצם פה. (וזו לא בקורת אלא כבוד לך ולדרך האיפוק שלך).
    אבל אני אזכיר רק שם אחד, של חיילת יקרה אחת ששרתה שם (בבית הקברות הזמני בגבעת שולה) באותם ימי יום כיפור. טליה זורע היתה שם וביעלות כואבת ובלתי נשכחת.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s