קיצורים וחפירות ||| מה אפשר להבין מהתוצאות ומהתגובות האחרונות

הבחירות באמריקה הביאו אותי לתנופת-פייסבוק צפופה ובלתי נשלטת. זה זמן מה שגיליתי, כמו הרבה אנשים שפועלים ברשת, את נפלאות פרסום הפוסטים הפייסבוקיים. בבוקר הבחירות באמריקה אפשר לומר ש״הצפתי״ את הפייסבוק שלי בפוסטים חפוזים וצפופים (7 פוסטים ביום! שיא שאפילו צוקרברג לא ציפה לו). על רקע קולות משלחת שדרי הטלוויזיה של ערוץ 10 (במהדורה ששודרה מהמרפסת הפתוחה הצופה על בנייני מנהטן המכוערים למדי) העליתי את ה״פרשנויות״ ה"מלומדות" שלי. אולי בשביל לשחרר את הלחץ בחזה שהלך והצטבר ככל שתכפו הדיווחים על הצלחותיו של טראמפ (״גם פלורידה אדומה!״).

שני דברים חשובים למדתי ביום הזה. דברים שידעתי קודם, אבל לא הפנמתי אותם מספיק עד שהגיע ה-9.11 של טראמפ (פוסט אחד שלי מ-4:53 בבוקר, שהיו לו אלף מקבילות ברשת המשכפלת ומשתכפלת, ולא ברור ואולי גם לא חשוב, מי היה "הראשון שזיהה").
הנושא הראשון  שלמדתי הוא סוד הקיצור. רבים כבר ניסחו את התיאוריות המתארות בצורה מדעית (וארכנית) את העובדה שלדור ה״קוראים״ הנוכחי אין זמן וסבלנות. אמ;לק* כאן מזמן (מ-2002), עכשיו הגיע הזמן להחיל אותו בצורה יותר מסיבית. קצר, קצר, כי אין לנו זמן וכוח (כבר הגעתי כאן ל-114 מילים, אני חייב לקצר).

הנושא השני שפחות סוקר, והוא קרוב יותר ללבי, הוא מיידיות העיצוב הגרפי. כמי שהתחיל את שרבוטיו הגרפיים בעפרון (באמצע המאה שעברה), עבר למכחול ולרפידוגרף ומשם לכל הפוטושופים – מגירסה 1 ועד ימינו (?CC), לימדו אותי שתמיד צריך לעבור את השלבים של ״פיתוח רעיון״, שרטוט סקיצות וביצוע קפדני (פחות או יותר). זה כולל סריקה, צריבה, טיפול בפילטרים והוספת טקסטים ועוד.
לפני זמן מה נחשפתי לעולם ״גרפיקת המדף המהירה״, טכניקה שהולכת ומתפתחת משנה לשנה. בעולם החדש הזה כבר לא צריך אפילו לצייר או לצלם, או להשיג צילום מתאים למסר שאתה רוצה להעביר (אם בכלל יש כזה).
תעשיית הממים (שברובה מצחיקה אותי כשלג דאשתקד) מאפשרת לכל אוחז סמארטפון לייצר ״אמירות״ מבריקות בשנייה אחת. רק תעלה תמונה של ילד ספקן או חנון-על, תקליד 4-5 מילים שמסודרות כבר בטיפוגרפיה עממית בפונט מקולקל בצבע לבן – והנה הצחקת 78 חברים שעשו לך לייק ועוד 12 משת״פים.

אתמול ביומו הגדול של טראמפ גיליתי שאפילו לא צריך את מחולל הממים הזה. מספיק לכתוב בגוגל: "Trump Hair png", ומייד תקבלו עשרות כרבולות צהובות-כתומות צרובות ומוכנות להלבשה על איור של כדור הארץ או תפוח או דלעת. וכך 75% מהעבודה שלך כבר נעשתה.

עכשיו נשאר רק לכתוב מילת ״שנינה״ כלשהי (יש בטח גם איזה ״מחולל שנינוּיות״ מוכן באיזשהו מקום ברשת), להעלות לפייסבוק ולצפות למבול הלייקים והשיתופים.
וחס וחלילה שתפסיקו לעשות לי לייק – הרי כל טעם הכתיבה והאיור ייעלמו והמוטיבציה תדעך עד כדי סגירת הבלוג.

זהו, הייתי יכול לפתח את הרעיון הזה ולנסות לחקור את הסיבות ההיסטוריות להתפתחות הזאת, אבל כבר עברתי מזמן את מכסת 300 המילים שהקצבתי לפוסט הזה. אז תחשבו על זה לקראת הסופשבוע עמוס הפרשנויות והשנינוּיות.

ואל תשכחו ש״יש לנו אמריקה נהדרת״. וגדולה. שוב.

* ואולי הגיע הזמן להקים את קבוצת קמ;למ = קצר מדי, לא מעניין. או לחדש את חיל החפרים AMPC (לא חאפרים ח"ו). בגדוד הזה, שיהפוך בסוף לאוגדה או גיס, לא יאפשרו לפרסם פוסטים של פחות מ-400 מילים! (הנה גם אני מתאים להיות מ"כ בגדוד – הגעתי כבר ל-443 מילים. "טראמפ, היזהר, טראמפ! היזהר… יאנוש ורפול מוכנים!" (מנחם בגין, חופר ידוע).

כאן מסתיימים שידורי בחירות 2016. חוזרים לסיפורי הכפר, קרטוגרפיקה ועצים וחתולים.

  

__________
לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
 קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.