ילדות בלתי נשכחת ||| הציירת של פרפר נחמד, האוטו שלנו ואמא הדוגרת

%d7%a2%d7%a0%d7%91%d7%9c-46השבוע ירדתי במקרה לארכיון הדפוס שלנו כדי לבדוק משהו, ובדרך מקרה מצאתי שם כמה חוברות שהודפסו אצלנו בתחילת שנות ה-80 (כנראה אני בעצמי הבאתי אותן לשם, אבל שכחתי מה היה כתוב שם). בין היתר מצאתי את ״ענבל – בטאון להורים בחינוך המשותף״ שיצא לאור על-ידי ועדת החינוך של ברית התנועה הקיבוצית. בדפדוף מהיר באחת החוברות מצאתי רשימה היסטורית שלעניות דעתי לא קיבלה מאז שהודפסה את הבמה הראויה.

מדובר בסיפור של אילזה דאוס, הציירת של איורי הספר המיתולוגי ״בוא אלי פרפר נחמד״. כמה מהמהדורות של הספר הקלאסי הזה הודפסו אצלנו בדפוס בשנות ה-70 (התקופה בה נכנסתי לעולם הדפוס). קשה להאמין שיש ילד ישראלי, בקיבוץ ובכפר שלא נחשף לספר הזה. ואם יש ילד שלא נחשף לספר, אז הוא בטח זכה לפחות לראות את המשחקים והאפליקציות המבוססות על הספר שעדיין ממשיכות להשתכפל ולשגשג.

במקום לספר לכם עוד מעשיות, אני מביא את דבריה של הציירת אילזה דאוס, בדיוק כפי שפורסמו ב״ענבל״ (מתוך עלון רמת הכובש).

%d7%a4%d7%a8%d7%a4%d7%a8-%d7%a0%d7%97%d7%9e%d7%93-1  %d7%a4%d7%a8%d7%a4%d7%a8-%d7%a0%d7%97%d7%9e%d7%93-2


 

%d7%a4%d7%a8%d7%a4%d7%a8-%d7%a0%d7%97%d7%9e%d7%93-3  %d7%90%d7%99%d7%9c%d7%96%d7%94_%d7%a4%d7%a0%d7%99%d7%94

%d7%a4%d7%a8%d7%a4%d7%a8-%d7%a0%d7%97%d7%9e%d7%93-%d7%9e%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%a8%d7%95%d7%aaאחרי שכתבתי את הפוסט גיליתי אצלי, כרך של העיתון ״יחד״ – ביטאון התנועה הקיבוצית המאוחדת (שגם שם יצא לי לעבוד קצת כגרפיקאי) מאמר מחכים של אורה ערמוני מ-1985, הסוקר את גלגוליו של הספר ״בוא אלי פרפר נחמד״ בשנה שמלאו לו 40 שנה. המאמר כולל שיחה עם המאיירת וגם כמה מילות ביקורת על החרוזים ועל האיורים שהיו שראו אותם כפשטניים.
אולי יש בדברים אמת אוביקטיבית מקצועית כלשהי, אבל מי רוצה להיות כל כך אוביקטיבי כשיש לך ביד פרפר כל-כך נחמד. מצורף קטע שכתבה הסופרת והמחנכת מרים רות (״מעשה בחמישה בלונים״, ״הבית של יעל״, ״תירס חם״ ועוד) וגם קישור למאמר כולו לאלה המעונינים בהרחבה.

האוטו שלנו גדול וירוק איור מקורי


המאיירת אילזה קנטור-דאוס מדברת כאן על המהדורה ה-18, מאז הודפסו עוד עשרות מהדורות, כך שאפילו מבחינה כלכלית (וכמובן זה הנושא הפחות חשוב בסיפור, אבל המבוגרים, כפי שיודע כל נסיך קטן, אוהבים לחשוב במספרים) היה כדאי לשחרר אותה ב-1944 למלאכת האיור.
ולשם אילוסטרציה אוסיף כאן את ציור הפרפר המקורי של אילזה דאוס, כפי שצילמתי אותו בתערוכה היפהפיה שאצרה עינת אמיתי ז״ל במשכן לאמנות בעין חרוד, תערוכה שכבר תיארתי כאן לפני כמה שנים.

בוא אלי פרפר נחמד

והנה תרזה בתה של אילזה קנטור-דאוס מספרת את כל הסיפור המרתק הזה

למתעמקים: קישורים מעניינים ורלוונטיים לנושא:
– ״האוטו של מי גדול וירוק?״ – בקיבוץ גבת דורשים לתקן עיוות היסטורי: להוסיף את תמונת הרכב המקורי, שעליו נכתב שיר הילדים האהוב, אל גב הספר. באתר nrg
– "ויהי ערב" הלא נודע של אילזה קנטור-דאוס ופניה ברגשטיין – באתר ״יומן מסע לחקר 100 שנות תרבות בקיבוצים״ של עינת אמיתי
– ״גדר ההפרדה״ – בבלוג ״מתחת לשולחן״ של דרור בורשטיין (ביקורת על הגדרות המופיעות באיורי ״בוא אלי פרפר נחמד״. בקישור הזה וגם בבלוג ״עיר האושר״ יש תיאור ביקורתי מאוד של המסר העולה מהספר החביב בנושא איסורים וגדרות. עינת אמיתי בת קיבוץ גשר חלקה על פרשנות זו, בעדינות אופיינית בתגובה בבלוג ״עיר האושר״ (ההדגשות שלי):
״בקשר לאילזה קנטור ולגדרות – מלבד ההיבט הרגשי יש כאן אמת הסטורית. הילדים של התקופה גדלו בתוך גדרות – חומה ומגדל, לולים לילדים, לולים לתרנגולות, גדרות הקיבוץ, וגדרות גן הירק – ככה שהציורים די משקפים את מה שבאמת היה. אני חושבת שאצל אילזה זה בולט מאוד – אולי גם כי הדגישו את זה בניתוח וגם כי הספר בוא אלי פרפר נחמד שאיירה הוא קלאסיקה.
אם חושבים על פלוטו כלבלב מקיבוץ מגידו גם הוא קורע את החבל, והצב של אורן בורח מהקופסא, ויעל כלואה בארגז/בית, ואפילו צפריר כלוא במגפיים… וכולם גדלו בקיבוץ. אני לא בטוחה שהם ראו בזה את מה שאנחנו רואים היום. זה לא היה הזיכרון הגלותי – זאת היתה המציאות המקומית״.
אני מסכים איתה בהחלט כמי שגדל בקיבוץ בקצה השני (כמעט) של הארץ.

אילזה קנטור דאוס – על תערוכת איורי אילזה דאוס במרכז ״הקצה״ בגליל
– ״אילו הירח יכול היה לדבר״ – עינת אמיתי באתר ״הפנקס״ (אמנם על ״ויהי ערב״ אבל בהחלט קשור)
– ״הם חושבים שאנחנו רעים״ – על ויהי ערב של פניה ברגשטיין״ בבלוג ״עיר האושר״ של מרית בן ישראל

__________
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
 קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה איורים, ספרי ילדים, קיבוץ, עם התגים , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s