במקל, בסרגל, מה שבא ליד ||| על סרגלים ישנים וסרגלים אקטואליים

הסיפור הנחמד על יועץ רה״מ שעסק (לכאורה) בענייני צוללות (לכאורה) וזכה לתיאור מחמיא ממפעילו: ״הוא ישר כמו סרגל״, גרם לי להרהר על מגירת ״הסרגלים האישיים״ שלי. זו לא מגירה מטאפורית, זו מגירה אמיתית ואולי גם קצת נוסטלגית.
ידוע שלכל אדם יש סרגל (או סרגלים) שנתנו לו הוריו ומלמדיו. הסרגל הראשון הזכור לי הוא סרגל העץ של כיתה ב׳ (בעת ההיא לא למדו בכיתה א' – לפני כיתה ב' היה "גן מעבר") עם ה-30 ס״מ הקלאסיים שלו. ומי שהוא ממש נוסטלגי ודאי ייזכר בימים ״כשבסרגל היה חור״, אולי כדי לתלות אותו על הקיר ליד שולחן הכתיבה.
אחר כך באו סרגלי הפלסטיק באותה מידה (כדי שייכנסו לקלמר או לתיק). והנה מצאתי במגירה גם את הסרגל המאוחר-הרבה-יותר של קרביץ עם הכותרת ״לא חוזרים ללמוד בלי קרביץ (בפונט אריאל ה״מודרני״ שעוד לא גמרתי להשמיץ כאן בבלוג).

מאוחר יותר כשעבדתי, בנעוריי המוקדמים, בסדרייה של הדפוס היה לנו ״סרגל הציצרו״ המפורסם, זה עם מידות הדפוס שזכור רק למיגזר פועלי הדפוס ואולי גם לכמה גרפיקאים-של-פעם בסדרייה של סרי בבצלאל (המידות היו: פונקט, ציצרו, קוודראט). מי שמכיר ודאי יזהה שה"אוזניים" של הסרגל שמוצג כאן נקטמו משום מה.

בצבא לא זכור לי סרגל ספציפי, אבל גם על חיל השיריון, היקר לי כל-כך (שם עדיין לא מקבלים בנות לצריח), היו כאלה שאמרו שהוא ישר כמו סרגל, או לפחות מרובע כמו בלטה (בקישור תוכלו לראות את הפוסט הישן שעוסק בתורת המידות הישראליות. שייך ולא שייך לנושא של היום).
אחר כך, כשהייתי שותף למהפך של ראשית ימי ההדפסות הממוחשבות, סגדנו לסרגל הפוזיציות. הסרגל הזה חילק את העולם לשישיות אינץ׳ ועשיריות אינץ׳, בהתאם ליכולות ההדפסה של המדפסות הפרימיטיביות של שנות ה-80. התקופה היפה וההרואית ההיא מיוצגת כאן בסרגל הירוק שחילקנו לכל מי שרצה, ועדיין נשאר לו הריח ה״מיוחד״ של הפלסטיק הישראלי.
מתחת לסרגל הירוק אפשר לראות את הסרגלים המקצועיים של חברת Linex, שסייעו לנו לשרטט עם רפידוגרף את הטבלאות בשיקים הראשונים בשקלים (ישנים!) של מדינת ישראל האינפלציונית. מה שנקרא אצלנו ״מבצע שקל הראשון״.

ואצלנו בבית (כמו בכל בית?) יש כמובן גם את סרגלי המילימטרים הפשוטים העשויים מתכת. הקצר – 30 ס״מ כדי למדוד דברים קצרים ולחתוך קווים ישרים עם סכין יפני (או יפנית?). הבינוניים – 40, 50 ו-60 סנטימטר לחיתוך דברים יותר גדולים (פוסטרים, שלטי יום הולדת וכיו״ב) והכי חשוב – סרגל מתכת של 100 ס״מ, שרוב המספרים שלו נמחקו עם השנים, אבל הוא משמש להוצאת פריטים קטנים (צעצועי פלסטיק של "ביצות הפתעה", ניירות חשובים, אביזרי משרד וכו׳) שהחתולה נוהגת לדחוף מתחת לספה בלילה, ולא מוצאים אותם עד היום (או שמוצאים, כשפעם בכמה חודשים מחליטים לעשות סדר). לצערי לא מצאתי, לצורך הצילומים, את הסרגל הזה. אולי החתולה דחפה גם אותו מתחת לספה. צריך, כנראה, להביא סרגל חדש כדי להוציא את זה הישן.

ויש כמובן את כל סרגלי העקומות והשבלונות ששימשו פעם, לפני שהמחשב שינה את הכל, לצורך שרטוט איורים וציורים עם קווים עקלקלים, שלא לומר עקומים. חבר שלי מהשריון, ביקר אותי פעם, כשהייתי סטודנט בבצלאל, ותפס אותי בדירת הסטודנטים משרטט עם סרגל כזה, הוא שאל אותי: ״בשביל זה הלכת ללמוד ארבע שנים? כדי לשרטט קווים עקומים?״. אמרתי לו אז ״כן!״, וגם היום אני חושב שיש צורך בכל סוגי הקווים בעולם, ישרים וגם עקומים ועקלקלים.
אבל כשרה״מ אומר על העו״ד-של-הצוללות (לכאורה) שהוא ישר כמו סרגל, חייבים לשאול אותו לאיזה סרגל הוא התכוון? לזה מהעץ? מהפלסטיק? מהציצרו? או לסרגל העקומות המופיע כאן אחרון?

(ולא אמרתי כלום על ״יש לנו תיש ולו זנב קטן״ שכולם מכים אותו – "במקל, בסרגל, מה שבא ליד". את הפתרון לתעלומה זו תוכלו למצוא כאן, באתר "סיפורו של שיר" של ד"ר איתי פלאות).

__________
לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
 קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.