רבותי ההיסטריה חוזרת ||| איפה? בחיפו בבית המשטרה. חיפה, חיפה עיר עם עתיד!

בימים כאלה, כשהבית בוער, מתבקשת מידת הסולידריות והאחווה הבין-אזורית, הבין-עירונית והבין-לאומית. זה צריך להתאים לכל אזרח ותושב: יהודי או ערבי, דתי או חילוני, פליט או תייר, גדול או קטן. אפשר היה, לו רק הייתה זו ״רוח המפקד״, להניח לרגע את כל המחלוקות ואת ה״הסחה-הסטה-הסתה-הצתה״ ולהגיד: ״כולנו חיפאים!״. בואו נתגבר ביחד על האש.

זה כמובן לא יקרה, כשבראש הגדוד צועד אצבעוני המפחד.
במדינת הגמדים רעש מהומה / הצבא לבוש מדים יוצא למלחמה
ובראש הגדוד צועד אצבעוני המפקד / הוא חבוש כובע פלדה ובידו סיכה חדה
לה לה לה לה…
אחריו הפרשים רכובים על פרעושים / ממלאים חלל אוויר בשריקות ובקול שיר
המתופף מכה בעוז על חצי קליפת אגוז / וישיר מה טוב ומה צאת יחדיו למלחמה.
לה לה לה לה…
עם חשיכה העפיפון, טס ממש כאווירון / הוא מאיר לכל ננס את הדרך בפנס.
במדינת הגמדים תם עם ערב קול שאון / הצבא פושט מדים וכולם שוכבים לישון
לה לה לה לה… (מילים: אלה אמיתן; לחן: יצחק לוי)

קיימים חמישה ביצועים נוספים לשיר זה. הביצוע הכי נפוץ הוא של ב. נתניהו, זמר לא מוכר בעל קול בריטון ועיניים חשדניות. אבל אני מעדיף לשמוע את הביצוע הקלאסי של אריק איינשטיין עם האנימציה היפה של הניינטיז.

עכשיו זו שעתם היפה של ה״סופרטנקר 2״ ושל ״הראשון לזהות 2״. ואלי גם של ה״סופר-פוטין 1״. רבותי ההיסטריה חוזרת.

באתר ״שיחה מקומית״ אפשר לקרוא את המסר הזה בצורה מסודרת ומנומקת: ״עוד לא כיבו את השריפות אבל בתקשורת כבר הכריזו מי אשם בהן״ (יעל מרום) וגם אצל חגי מטר.

שיר נוסף שמתאים לבוקר הזה, אחרי האש הגדולה:
מה קרה, מה קרה / נשברה הקערה
איפה? בחיפו / בבית המשטרה.
אוטו דרך על נמלה / אל תספרו לממשלה
אז מה בעצם (איזו עצם) / מה בעצם קרה?
(מילים: לאה נאור, לחן: יוסי הורביץ)

ובגלל תקינות פוליטית, לא אזכיר כאן את המילים של הפזמון על ״זאת מרחוב פנורמה״ (שכתב חיים חפר  ללחן עממי מקסיקני). אבל כן אזכיר את מקורותי וקשריי החיפאים: את הסבא עם הדפוס ברחוב סוקולוב, את הסבתא ש״קנתה בשוק רוטל חלבה בשילינג״, את אבא שבא מהריאלי לבנימינה ולגדרה ונחביר, ואת האחיינים שחיים שם גם היום (לכולם שלום). וגם את סבא-וסבתא מנווה שאנן, מהצד השני של המשפחה, ואת כל החיפאים הטובים האחרים. כמו שאמרו כבר לפניי – חיפה, חיפה עיר עם עתיד!

את הגלויה הזו, שהייתה חלק מסט גלויות של ערי ישראל, ציירתי לפני שלושים שנה. היום כמו תמיד היא נראית לי אקטואלית, עם הכרמל והעיר התחתית, עם ״הביצים של גוראל״ וכיפת הזהב, ועם נושאת המטוסים של הצי השישי (הוספתי את מטוס הריסוס הצהוב הלקוח מפוסטר אחר, דרומי יותר). ובעיקר עם הקריות: מקרית ביאליק ועד קרית גת (הנה מדווחים לנו כרגע על שריפה גם שם). ישראל היא חיפה וחיפה היא ישראל. אם יש עיר שסימלה את הדו-קיום – עם ״אבא חושי״ ו״גן האם״ וה״כרמלית״ על ששת תחנותיה, עם ״הגנים הבהאים״ ו״ההר הירוק תמיד״ – זוהי חיפה!

בבוקר הזה, כשמכל הרשתות, שומעים את משק כנפי ההיסטריה – כולנו חיפאים, ליבנו עם לוחמי האש, ואנחנו מאחלים לתושבי העיר שבת שלום, שבת שלא תהיה שחורה מדי, שהגשם ישטוף את כל ההצתות וגם את ההסתות.
״אנשי הגשם ממתינים לך בפינה / נאמנים כצל, סבלניים כזמן
וכל יום שעובר, כל חודש, כל שנה / לוקחים אותך לעבר מפתנם״.
(מילים: רחל שפירא, לחן: נחצ'ה היימן)

__________

לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
 קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.