הכל התחיל מהפוסט המתגעגע והמתרפק על שירי חוה אלברשטיין. שם נחשפתי שוב לביצוע המקסים של חוה לשירו של דן אלמגור (מנגינה: ז׳ורז׳ ברסאנס) ״ויויו גם״. חוה שרה שם, וגם בגרסה נוספת המוצגת כאן, את השיר בנוסח שהכרתי, ״עם שפץ הקטן וזַם – ויויו גם״.
למטה מוצגת גרסה נוספת עליה חתום דן אלמגור, וגם היא מדברת על זַם. בצילום נראים ירדנה ארזי וגידי גוב, אבל אני לא בטוח שזה הביצוע שלהם. השיר המקורי הוא מ-1958, בן כמעט 60 שנה. הוא מהשירים הראשונים-ראשונים שזכורים לי כילד מלהקת הנח״ל, יחד עם ״שנים-עשרה טון״ (יחיאל מוהר וסשה ארגוב) ו״תותחים במקום גרביים״ (חפר/וילנסקי) ששרה להקת הנח״ל הישנה ההיא על הדשא הגדול אצלנו, כשהיינו ילדים. השיר על התותחים צרוב בזכרוני עם הקטע ״ובמקום זוג תחתונים – שני זחלים, או שריונים / ומקום – עצור! המתן! / המכנסיים לא ניתן!״, וזמרי הלהקה המיתולוגית ההיא הפילו אותנו לרצפה (כלומר לדשא) עם הומור הילדים ה״שובבני״ הזה.
היום העליתי פוסט פייסבוק בלתי מחייב על כל החבורה מהשיר של דן אלמגור, ולקחתי, כמובן מאליו את המילים מאתר שירונט שנראה לי הסמכות הקובעת בענייני מילים לשירים. ושם כתוב כך (בדיוק כפי שזכרתי):
יחד עם גיגי ה"לץ"
ועם צפצא "בול עץ"
ועם שוקילה "ג'ורה".
יחד עם צוציק "ינשוף"
ועם חיליק "פרצוף",
ועם שמיל "עמוד בצד!"
יחד עם צבינג'י "ס'תכל"
ועם ג'ינג'י "מקל"
ועם זלמן "בלורה"
וכמובן –
גם עם שפץ הקטן,
וזַם
ויויו גם.
עם ״צפצא בול-עץ״ ו״צוציק ינשוף״ ובעיקר עם ״שוקילה ג׳ורה״ לא היו לי שום בעיות. הם נשארו בדיוק כמו שהיו בכיתה, בהיאחזות ו״מול הנכדים של הדֶשָא״ (חרוז ל״נתרגֵשָה״), אבל מה קורה עם זַם? אני בפירוש זכרתי אותו בדיוק כזה – זַם, וככה גם שרה חוה אלברשטיין בביצוע מ-1979. אבל כשפותחים את היוטיוב העניינים מתחילים להסתבך. בגירסה אחת להקת הנחל שרה: ״וכמובן עם שפץ הקטן וגַם – ויויו גם״ (חרוז קצת מאולץ).
בגירסה נוספת שמצאתי ביוטיוב הלהקה שרה על רקע הטקסט בכתב ידו וחתימתו דן אלמגור, ושם כתוב בפירוש ״וכמובן עם שפץ הקטן ואַם (בפתח) ויו יו גם. אבל הלהקה שרה, למרבה הבלבול, וגַם!
אותו דבר גַם בגרסה הזאת עם כמה כוכבות עבר ידועות:
ויש גם גרסה שלא העליתי על דעתי שהיא קיימת, עם ירדנה ארזי ועופרה חזה (היריבות המיתולוגיות כביכול) ועוד זמרים נוספים, ששרים בפירוש את הגרסה ״וכמובן עם שפץ הקטן ואָם – ויויו גם״
ולסיום גרסה ממש מודרנית, עם רמה מסינגר, קרן הדר ומירי מסיקה – וכאן שוב זַם הוא גיבור השלישייה המסיימת. מבולבלים? גם אנחנו.
באתר המחקרי קצת יותר מהבלוג שלי, ״עונג שבת״ של דוד אסף, מובאות מילות השיר מספרו של דן אלמגור (וגם גלגוליו הרבים האחרים של תרגום השיר) וכך זה מופיע שם בדף מספרו של הפזמונאי:
בקיצור – גַם או אָם או זַם – ו״יויו גם״ נשאר אחד הפזמונים החביבים והסימפטיים ביותר הזכורים מימיה הראשונים של המדינה החביבה והסימפטית שהייתה כאן פעם.
אחח, אין כמו הגעגועים והנוסטלגיה לימים ההם, כשהיינו צעירים ובטוחים בדרכנו. בתקופה של ״שפץ הקטן״ וזַם ואַם וגַם. ויויו גם. (והתאפקתי ולא אמרתי כלום על שפיץ הקטן של היום).
__________
לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.
קווים ונקודות 
למה שלא תשאל את דן אלמגור עצמו? אני בטוחה שאפשר לשלוח לו מייל.
רעיון טוב, אבל לא נעים לי לנדנד לו. אולי פעם מישהו יתקל בפוסט הזה ויביא את הסיפור על זם/גם/אם. אז אשמח לעדכן ולשתף.
במקור זה זם
השם של אחד ממקימי קיבוץ מעוז חיים
שהיה איתם בציזבטרון
פורסם על כך פוסט בפייסבוק והנכדה של זם הגיבה וסיפרה
יגאל שלום, והנה פתרון התעלומה. שמי אלינער אלמגור, אני הבת של דן וקראנו היום את הפוסט שלך. בשיר המקורי דן כתב אם, על שם ילד שגר ברחוב שלו, מרח ש. בן ציון ברחובות, מספר בתים ממנו. שם הילד הוא אברהם מלמד, ו
הוא לא ידע להגות את שמו וקרא לעצמו אם, ומשם כינוי החיבה.
תודה רבה אלינער, על העידכון (ממקור ראשון!) לפוסט הישן הזה (מלפני 6 שנים!).