״מן הים הכללי וטיפה משלי״ ||| הפתגמים והמכתמים של חנניה רייכמן והממים של הדור הזה

%d7%a4%d7%aa%d7%92%d7%9e%d7%99%d7%9d-%d7%a1%d7%a4%d7%a8בעליית הגג היו מונחים, בצורה אופקית, שני ספרים בכריכה אדמדמה עם אותיות של זהב: ״פתגמים ומכתמים״ ו״בדיחות בחרוזים״. את שניהם, ועוד ספרים נהדרים רבים אחרים, כתב חנניה רייכמן. מזמן לא יצא לי לעיין בהם, אבל חלק לא קטן מהמכתמים צרובים בזיכרוני עוד מימי הנעורים. היה אצלנו בחור שהיה מצטט לנו כל יום פתגם או מכתם חדש: ״לא צרה אם האורח לפעמים לבוא שוכח / אך צרה היא בהחלט / אם שוכח הוא לצאת״ (למיזנטרופים). או ״בין אמר לבין עשה / ת״ק פרסה על ת״ק פרסה״ (למפקפקים דוברי עברית תלמודית) ועוד ועוד, פתגם לכל עת.
על פי ויקיפדיה: ״את עיקר פרסומו קנה רייכמן בזכות תרגום אוצר המשָלים הקלאסי של משלי קרילוב. כתיבתו התאפיינה בהומור קליל וסרקסטי, ובחתירה לשלמות במשקל, בחריזה ובחידודי הלשון. בתרגומיו השתדל רייכמן, לדבריו, להשתמש בשפה פשוטה, ונזהר משימוש במילים נדירות, אך נזהר גם מלנקוט שפת דיבור נמוכה או, כדבריו, "סלנג לועזי למחצה המשעשע נפש צעירינו כתחליף ללשון עממית".

%d7%94%d7%95%d7%a6%d7%90%d7%aa-%d7%a9%d7%a8%d7%91%d7%a8%d7%a7  %d7%9b%d7%9c-%d7%94%d7%96%d7%9b%d7%95%d7%99%d7%95%d7%aa-1955

חנניה רייכמן היה כראה יהודי מבדח. אפשר לומר גם עליו ש״מילים-מילים הוא בדה ממוחו הקודח״. בעצם הוא לא ברא מילים, כמו אליעזר בן יהודה עליו נכתב השיר הידוע, אלא ידע לצרף אותם ולחרוז אותם בצורה ממש ממש מבדחת. כל כך מבדחת שהייתי מציע לכל מחוללי הממים של ימינו – שלא תמיד מצליחים להעלות חיוך של ממש, למרות הטכנולוגיה המתוחכמת – פשוט לקחת מעת לעת כמה ציטוטים מהספר הנפלא הזה ולהעלות אותם למחולל. ניתן בוודאי למצוא עותק אצל אספני הספרים הישנים. בדף של איתמר תוכלו למצוא עוד הרבה פרטים מעניינים על רייכמן, שם הוא מכונה גם ״החרזן הלאומי״. ואם תצליחו ״לחולל״ ״ממים״ שכאלה, הם ודאי יזכו להמוני לייקים. מושג שעוד לא הומצא בתקופה בה פעל החרזן חנניה.

%d7%a4%d7%aa%d7%92%d7%9e%d7%99%d7%9d-%d7%95%d7%9e%d7%9b%d7%aa%d7%9e%d7%99%d7%9d   %d7%a8%d7%95%d7%93%d7%9f-%d7%95%d7%9e%d7%9c%d7%95%d7%9e%d7%93

הנה ״חוללתי״ כמה דוגמאות, ובנוסף הבאתי, בצילומי אייפון (גם הסריקה בסקנר כבר עבר זמנה) עוד כמה דוגמאות אקראיות המעידות על האוצר המובטח למי שיגיע אל הספר. האיורים היפים הם של יוסי שטרן, מאייר מוביל בישראל של שנות החמישים.

%d7%9e%d7%99-%d7%99%d7%96%d7%a8%d7%a2  %d7%9e%d7%95%d7%97%d7%95%d7%aa-%d7%97%d7%9e%d7%95%d7%9e%d7%99%d7%9d

%d7%94%d7%90%d7%95%d7%a8%d7%97

%d7%9c%d7%90-%d7%a6%d7%a8%d7%94

לצערי, מחולל הממים המודרני לא מכבד ניקוד, כך שנצטרך לוותר על חלק מהאותנטיות. הדוגמא שלמטה, זו עם ״הטפשות״, מוכיחה את האוניברסליות של הפתגמים (ואולי גם של הממים יורשיהם), כי הרי כל אחד (כולל אותי) חושב שהפתגם מפנה את החץ כלפי האחרים. אף אחד לא חושב שבעצם, בסופו של דבר כולנו טפשים, בדרך זו או אחרת.

%d7%9c%d7%95-%d7%94%d7%98%d7%a4%d7%a9%d7%95%d7%aa  %d7%a0%d7%a6%d7%97%d7%95%d7%9f-%d7%a7%d7%95%d7%a8%d7%91%d7%9f

בויקיפדיה, שמנסה כנראה לדבר אל דור הסלפי, לא מתרשמים כמוני מנצחיותם של פתגמי רייכמן וכותבים ככה: ״לשונו ה"פשוטה" לא עמדה במבחן הזמן. העברית התפתחה בקצב מואץ ביובל השנים ויותר שחלפו מאז, והתרחקה מאוד משפתו הגבוהה והנמלצת, אך מבוגרים לא מעטים שהתחנכו על ברכי ספריו ותרגומיו מתרפקים על סגנון כתיבה זה בנוסטלגיה״.

אני שייך, כנראה, ל״מבוגרים הלא מעטים״ של ויקיפדיה ועדיין מתרפק על חרוזיו. נדמה לי שגם חלק מקוראי הבלוג הזה יוכלו להזדהות עם הדברים.
התרפקו בהמוניכם. זמננו עוד לא תם. לא נשלם. והצעירים? זה מה שאמר רייכמן, בצילום מהספר ובתרגום למם עכשווי מעודכן-חלקית:

%d7%a6%d7%a2%d7%99%d7%a8%d7%95%d7%aa  %d7%a6%d7%a2%d7%99%d7%a8%d7%95%d7%aa-%d7%9e%d7%9d

עוד כמה פנינים, ויש עוד המון שלא נכנסו עקב קוצר יריעת האינטרנט (או הסבלנות):

%d7%94%d7%9e%d7%95%d7%a8%d7%94-%d7%95%d7%94%d7%aa%d7%9c%d7%9e%d7%99%d7%93%d7%99%d7%9d   %d7%98%d7%95%d7%95%d7%a1%d7%90%d7%99%d7%a9%d7%94   %d7%90%d7%99%d7%a9-%d7%97%d7%9b%d7%9dמכתמים פמיניסטיים (או שובינסטיים. תלוי בעיניי המתבונן) ו״מתנשאים״ מוקדמים.

עד כאן ״פתגמים ומכתבים״ וגם זמנו של קרילוב המתורגם לרייכמנית ודאי עוד יגיע. עדיין זכור לי הפתגם (או המכתם) הרוסי: ״יא ני פוּשקין ני קרילוֹב, נימאגוּ פיסצטיחוֹב. נא פישוּ טיבייה טרי סלוֹבה: ז׳יווי, אוצ׳יש אי בוּץ זדארוֹבה״ (וסליחה על הרוסית המשובשת).

__________
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
 קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה איורים, ספרים, עם התגים , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

4 תגובות על ״מן הים הכללי וטיפה משלי״ ||| הפתגמים והמכתמים של חנניה רייכמן והממים של הדור הזה

  1. אסתר הגיב:

    בילדותי, אי שם בשנות ה 50-60, חשבתי שהמכתמים האלה מיושנים והיום הם נראים סרי טעם לחלוטין, ולא רק האמרות המיזוגניות. מה השתנה? כלום, השבוע נרצחו 2 נשים בצפון ועוד הזרוע נטויה.

    • igalz הגיב:

      אסתר, נדמה לי שאת מחמירה עם חנניה רייכמן ומתייחסת לחלק קטן ממכתמיו. תוכלי לראות למעלה שאין שם מיזוגניה של ממש. הוא נגע בכל המינים והגילים, בצעירים ובקשישים, בנשים ובגברים, בשליטים ובנשלטים, בחכמים ובטיפשים. נכון שהחרוזים נראים היום אולי קצת ארכאיים – אבל יש בהם, לדעתי, עליזות ויופי.

  2. נ מעבר לדשא הגיב:

    איזה געגוע

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s