האות טית בעברית היא אחת האותיות הפחות מתבלטות באלף בית שלנו. כך קרה שאחרי יותר מארבע שנים של עיסוק זוּטולוגי-טיפוגרפי היא לא באה, כאן בבלוג, לביטוי והבלטה הראויים לה.
על פי טבלת שכיחות האותיות בעברית מויקיפדיה (ראו למטה) היא נמצאת בתחתית הטבלה, רק קצת מעל ג׳ צ׳ ו-ז׳ (לא כולל אותיות סופיות). טבלה זו נעשתה באופן שרירותי על פי שכיחות השימוש בויקיפדיה, בכנסת ובעיתון הארץ – כך שברור שהיא מוטה קצת לכיוונים האנטי-טיתים. להערכה על השימוש הצפוי לה בשנים הבאות עלינו (לטובה או לפחות-טובה) נגיע בסוף הפוסט הלא ארוך מדי.
(משמאל ט׳ של הפונט פרנק-ריהל בגרסה המקורית מספרו של רפאל פרנק)
מיקומה של ה-ט׳ בטבלת שכיחות אותיות האלף-בית העברי (מתוך ויקיפדיה)
אחרי שכתבתי פה בהרחבה על האותיות שין, יוד, ו-פ׳ הגיע זמנה של ה-ט׳.
כאן אעשה עבודה קלה ואביא את קיצור דברי הויקיפדיה על האות התשיעית שלנו:
״ט' היא האות התשיעית באלפבית העברי, ושמה טי"ת (טֵית).
בהתאם לחלוקת אותיות האלפבית העברי לחמשת מוצאי הפה, ט' נמנית עם חמש האותיות הלשוניות: דטלנ"ת. מבחינה פונולוגית היא ייצגה במקור עיצור מכתשי מלועלע, סותם, אטום. – עיצור נחצי כמו טא (ط) הערבית, אולם בפי רוב הדוברים היא מבוטאת כמו ת"ו – או עיצור מכתשי, סותם, אטום.״.
אם משהו כאן קשה להבנה – השארתי את הקישורים ומי שמתקשה בעיצור מכתשי מלועלע, סותם, אטום יכול ללמוד כאן משהו חדש.
ועוד קצת מויקיפדיה: בגימטריה ערכה 9, ובהתאם לכך כיתה ט' היא הכיתה התשיעית בבית הספר. כשהאות ט' מופיעה בראש מספר פירושה 9,000, למשל: ט'תתנ"א הוא 9,851. המספר 155 נכתב באופן חריג בצורה ט"ו, כדי להימנע מכתיבת אותיות המרכיבות את השם המפורש. מסיבה דומה נכתב המספר 16 בצורה ט"ז. בשפה עברית מודרנית שכיחות השימוש באות ט' היא כ־1.08% מכלל אותיות האלף-בית.
בכתב הכנעני והעברי העתיק (כתב פיניקי) היא יוצגה על ידי צורת גלגל, כנראה כחלק מרשימת כלי עבודה בשדה (יוד – יתד, כף – את חפירה, למד – שוט המשמש את העגלון בחרישה).
עד כאן ויקי. מכאן מספר הדגמות שהתחילו בחידת חנוכה המוזרה שפרסמתי בפייסבוק. הסיבה לחידה המוזרה הייתה הגילוי ה״מפתיע״ (אני חושב על צורת האות ט׳ כבר מכיתה ט׳ לפחות) שהצורה הפנימית המוסתרת בתוך האות היא אחת המיוחדות במכלול האותיות העבריות. רוב האותיות שלנו בנויות בסך הכל מכמה מקלות ישרים: ב, ד׳ ה׳ ו׳ ז׳ ח׳ י׳ כ׳ נ׳ ע׳ ר׳ ש׳ ת׳. יוצאות דופן, עם קצת אלכסונים, הן ה-א׳ וה-צ׳. יש אותיות בודדות שחורגות מתחת לשורה (בעצם אחת ועוד 4 אותיות סופיות) – ק׳, ך׳, ן׳, ף׳ ו-ץ׳ ו-ל׳ אחת שמעיזה להתבלט מעל השורה. ויש מעט מאוד אותיות מיוחדות, מקושטות ומתגנדרות. אחת מהן היא ה-פ׳. שכבר עסקתי בה, והשנייה היא ה-ט׳.
תראו איזה חללים פנימיים מגוונים ומעניינים אפשר למצוא בט׳ של הפונטים העבריים הקלאסיים:
הנה תיאור האותיות המלא, למי שהזוּטולוגיה הטיפוגרפית פחות מדברת אליו ומתקשה לראות את צל ההרים ואת קווי המיתאר של האותיות:
הט׳ והפ׳ הן אחיות תאומות לא זהות. לאות ט׳ יש דמיון רב לאות פ׳. בעצם בהרבה מהפונטים הפ׳ נראה כמו ט׳ שהתהפכה על צידה.
למרבה המזל באותיות הישנות הקלאסיות ההבדלים בין האחיות התאומות הרבה יותר גדולים ומאפשרים הבחנה ברורה יותר, וגם יוצרים חללים פנימיים מעניינים. הדגמתי אותם ב״כדי החנוכה״ למעלה.
ה-ט׳ של האות אהרוני היא מיוחדת במינה ונראית כמין מישלב (ליגטורה) של ט׳ ו-ז׳. יתכן שניתן להשתמש בה לציון אירועים החלים בט״ז בחודש כלשהו.
ולסיום – קצת פוליטיקה אקטואלית. שנת 2017 מתרגשת עלינו עוד רגע ואיתה הגיעה שעתה הגדולה של ה-ט׳ (או אולי שעתה הקטנה, תלוי בזווית המסתכל) – דונאלד טראמפ נכנס ברגל בטוחה וזחוחה לבית הלבן ונדמה ששכיחות ה-ט׳ ב״הארץ״, בויקיפדיה, ובוודאי שבכנסת ישראל תכפיל את עצמה, אם לא תשלש. פרשנים לענייני זוּטולוגיה של אותיות צופים עלייה של עד 300 אחוזים בשימוש ב-ט׳. יתכן שאפילו נטניהו יתאים את איות שמו לאופנה החדשה (את צבע השיער הוא כבר משנה בהדרגה).
עד כאן על האות התשיעיט. התחלתי בכד קטן וסיימתי בחשש גדול. נמשיך לעקוב ולחרטט.
(סיכום 2016 יובא בפוסט נפרד. אתם מוזמנים להציע נושאים חשובים שכדאי להתמקד בהם).
__________
לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.
קווים ונקודות 