כל הדברים הטובים נגמרים בסוף. וגם הדברים הרעים. הנה נגמרה גם שנת 2016, וכמיטב המסורת ב״קווים ונקודות״ הגיע הזמן לסיכומים. זו הייתה שנה מוזרה והפכפכה. אמנם המלחמה הדו-שנתית לא קרתה הפעם (באופן מקרי כנראה), אבל דברים משונים אחרים בהחלט קרו. 2016 עמדה בסימן שלטונו האבסולוטי של השליט המקומי. מעשיו גררו גם את ״קווים״ לעיסוק (מופרז?!) ברצף הפרשות והאירועים המוזרים שקצרה היריעה מלחזור עליהם.
בהזדמנות זו גיליתי (כפי שכבר סיפרתי כאן) את ״נפלאות״ הפייסבוק. פיזרתי בלוח המודעות של צוקרברג עשרות פוסטים קטנים במהלך השנה. חלקם זכה גם לרייטינג לא רע. פרשה רדפה פרשה, והכל התחבר לי לתחום העיסוק של הבלוג הזה.
לעיתים היה נדמה שנתניהו מתחרה בספרי ההומורוסקות של קישון (השועל בלול התרנגולות) או בספרי ילדים ישנים (״עלילות פרדיננד פדהצור בקיצור״). כמו ההומורסקות והספרים האלה, זה נראה מצחיק ומשעשע על פני השטח, ומתחת לרעש הבלתי פוסק (״הגנרטור״ המפורסם מהמערכה ראשונה) רחשו כל החששות הישנים. לאן הוא לוקח אותנו, או בלשונו ״לא ימצאו כלום, כי אין כלום״. ובאמת לא היה כלום! חוץ מרחש-בחש אינסופי ותמידי. ואז באו הבחירות המוזרות בארה״ב וגילינו שיש לביבי ממי ללמוד (או ליהפך), ופתאום העולם כולו נראה מופרך ומטופש וזחוח ורברבן יותר מכל האגדות וסיפורי הילדים.
הנה לקט קטנטן משלל הפרשיות וה״אינפוגרפיקות״:
הספר על ״פרדיננד פדהצור בקיצור״ של סידון ואבולעפיה, הקדים את האירועים של השנה החולפת בדור שלם. למרות שלא התייחס למנהיג הספציפי שלנו, הוא משמש לי כהדגמה מצוינת למה שקורה אצלנו, כאן מתחת לאף – ברחוב בלפור, באפריקה, ברוסיה ובכנסת ישראל. הספר המופתי הזה, שטוב היה עושה שר החינוך (או שרת התרבות) אם היה מעניק עותק שלו לכל תלמיד בישראל, מביא את גילגולו של מנהיג אנונימי שזחיחתו ורברבנותו הביא אותו אל הסוף (בצורה עדינה יחסית, יש לומר).
וממש על סיפה של השנה החדשה פרצה הפרשה שהשנה הבאה ודאי תעמוד תחת הצל שלה. וכנראה ששוב עמודי ״מדף הילדים״ והזוטולוגיה של הטיפוגרפיה והקרטו-גרפיקה יצטרכו לעסוק גם בה. ואולי לא.
אפשר הרי לבחור להתעלם, אפשר הרי לנסות לדבוק באופטימיות השפויה של חוה אלברשטיין עם המילים של לאה נאור (שגם אותה הזכרתי כאן לא מזמן):
אם עולה השמש ובכל בוקר חדשה היא / אם הפרחים סתם מחייכים אל העולם
אם מתגלגל הגל מצחוק עד השמים / אז למה גם אנחנו לא נצחק עם כולם?
אם יש עוד קרקסים וליצנים ולא בספר / אם צחוק הילדים נשמע צלול ולא רחוק
צוחק השוק, הים, הפעמון של בית הספר / אז למה גם אנחנו לא נלמד לצחוק?
כדאי, כדאי ללמוד מן הפרחים / לא לקמץ בחיוכים / והעולם, תראו, יהיה פתאום כה טוב
כדאי לחלום ולקוות, נסו רק פעם / כדאי לצחוק, כדאי לחיות, כדאי לאהוב
כדאי גם לחייך, מותר לכעוס / אך בזהירות לא להרוס / אפשר לרקום חלום נפלא ביום סגריר
הכל יהיה עוד טוב יותר ודאי, אבל בינתיים / אפשר לבכות ללא סיבה, אפשר גם לשיר
זה מה שמסרו לי ממנהלת ה״קווים״ ו״הנקודות״. וזה מה שנשתדל לעשות (לפי המילים של יורם טהרלב)
בואנה, בואנה הבנות (וגם הבנים) / בשמחה וגם בעצב
כך נרקוד לפי הקצב / אם נרצה או לא נרצה
אז תזמורת מוסיקה! / במחול נצא.
ואסיים בסקר דעת קהל מעודכן, שכבר עשיתי בתחילת ימי הבלוג. בואו להצביע. מי שמצביע – משפיע (ואני מבטיח להבטיח לנסות להתחשב בתוצאות):
__________
לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.
קווים ונקודות 
תודה על שנת הפוסטים הקודמת, וברכות וציפיה לשנה הבאה עלינו לטובה (לטובה, במובן הפוסטים הטובים של ק"ונ). כיוון שלא תיתכן בחירה מרובה, הצבעתי בחירה יחידה: "כל הנושאים"… 🙂 בהצלחה, הפי ניו ייר.