בדרך שלוֹ ||| פול אנקה לא ישיר לטראמפ ״איי׳מ ג׳אסט איי לוֹנלי בוֹי״

לפני כמה ימים שמענו באכזבה מסוימת שהזמר האגדי והבלתי-שנוי במחלוקת פול אנקה מתכוון לשיר בטקס הכתרתו של דונלד טראמפ, הנשיא השנוי במחלוקת (בלשון המעטה). בידיעה ההיא סופר שפול אנקה, אליל הזמר של נעורינו עומד לשיר שם את השיר המיתולוגי "My Way" שכתב לפרנק סינטרה (הזמר האגדי בפני עצמו).

על השיר הנודע כתבו בויקיפדיה: ״מילות השיר בגרסה האנגלית נכתבו בהשראת פגישה שהתקיימה בין פול אנקה לפרנק סינטרה בפלורידה. לא מעט תהו כיצד אנקה, שהיה באותה עת בן 27 בלבד, הצליח להוציא מעצמו מילות סיכום מרשימות כאלה, ההולמות יותר אדם על ערש דווי מאשר אדם צעיר שכל החיים עוד לפניו. אולם, כפי שהוא עצמו סיפר שנים רבות לאחר מכן, השיר נכתב עבור סינטרה אשר באותה פגישה סיפר לו ש׳נמאס לו׳ ושבכוונתו לפרוש מעולם המוזיקה (דבר שלא קרה בסופו של דבר)".

הביצוע המיוחד שיופיע כאן, ראשון בלקט ״פול אנקה שלי״, הוא כמובן השיר הקלאסי "My Way" ששר פול אנקה על רקע קולו של סינטרה. אחר כך נעבור לקלאסיקה של הסיקסטיז.

כל המיתולוגיוּת והאגדיוּת של "My Way" היו אמורות לרמז על דרכו של הנשיא האמריקאי החדש, שהדבר האחרון שאפשר להגיד עליו זה שהוא ״אגדי״. מאמיניו ומעריציו של הנשיא הנכנס חושבים ודאי שדונלד טראמפ עוד יוכיח לכם את יכולותיו האדירות. לי (ולעוד כמה מיליארדי תושבי כדור הארץ מודאגים) זה קצת פחות נראה, וכאות מחאה חשבתי להחרים את הופעתו הבאה של פול אנקה ביד אליהו.

בסוף נמסר שהזמר ביטל (כביכול, מסיבות של בעיות בלוחות הזמנים) את הופעתו בטקס. לכן אנחנו ממהרים לבטל את ההתחשבנות איתו. הרי פול אנקה הוא אליל הזמר הראשון של נעורינו! מי מהדור שלנו לא זוכר את כל השירים הענקיים שהוא הביא לנו מ״דיאנה״ המפורסמת שכתב ושר בגיל 17 ועד ״היום הארוך ביותר״ מהסרט המלחמתי המפורסם בשם הזה (שם הוא גם שיחק בתפקיד קטן).

בגיל 17 הוציא פול אנקה את השיר "דיאנה" על שמרטפית שהייתה לו כשהיה צעיר יותר. השיר נכנס ל-20 הראשונים במצעד השנתי באותה שנה, מה שהפך אותו לאחד מהאמנים המצליחים באותה תקופה, בעיקר בקרב בני ובנות נוער (זה אנחנו). האלבומים "Put Your Head on My Shoulder" ו"Lonely Boy" היו להצלחה עצומה, והפכו את אנקה לזמר המצליח ביותר באותן שנים (ויקיפדיה).
מי מאיתנו לא הרגיש בימים ההם קצת Lonely Boy, ומי לא רצה להכיר את דיאנה (ואולי גם את קרול של ניל סדקה) ולהגיד לה Put Your Head on My Shoulder, למרות שלא בדיוק ידענו אנגלית.

החברוּת המוזרה (שהייתה או לא הייתה) עם הנשיא כתום-השיער וזהוב-הפנטהאוז נסלחת (אולי) כששומעים את הלהיטים הענקיים מהסיקסטיז. רובם הגדול נמצאים בתקליט ה״ויניל״ הראשון שהיה לי: "Big Big Big Fifteen". ביקשתי שיקנו לי את "Big Fifteen" המפורסם, אבל הוא כבר לא היה זמין. אחר-כך רכשנו את ה-״Big 21״ וכך גדלנו והתבגרנו עם שיריו של פול אנקה במשך עשרות שנים:
"Crazy Love"  | "I Love You, Baby" | "Adam and Eve" | "My Home Town" | "Puppy Love"
"Tonight My Love, Tonight" | "Dance On Little Girl" | "Cinderella" | "Loveland"
ועוד עשרות שירים שעשו לנו את ימי הסיקסטיז מעוררי הגעגועים.

    לקט מאוסף תקליטי ה״ויניל״ שלנו, עוד לפני שהפכו ל״רטרו״ בסטימצקי.

כל כך הרבה להיטים היו לפול אנקה, שממשיך להופיע גם היום כפרפומר בלתי נלאה (כן, גם בישראל) ומוכיח שגם אחרי גיל 70 עוד אפשר למחזר את שירי העבר ולשחזר, עבור הדור שהכיר את שיריו בסיקסטיז, את הימים המתוקים-מרירים ההם. הנה הוא (שזוף בצורה קיצונית) שר יחד עם הקהל, ממש כמו שראינו אותו ביד אליהו עוד להיט ענק:

ונסיים, כמו כל ההתחלות, עם ״אדם וחוה״ – עוד אחד משירי האהבה שלא נס ליחם.

__________
לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס.