סיפור לט״ו בשבט ||| הברוש הבודד בדרך אל הכפר

%d7%95%d7%9f-%d7%92%d7%95%d7%9a-%d7%91%d7%a8%d7%95%d7%a9מדי פעם, בין כל פרשיות ״העלים הורודים״, נעים להיזכר שיש בעולמנו גם מראות הרבה יותר יפים ומלבבים. ט״ו בשבט הנה מגיע וזה הזמן לספר בשבחם של העצים. מי שעוקב אחרי הבלוג בשנים האחרונות כבר ודאי קרא כאן כמה סיפורים על עצים. כשבאנו לכאן, לנקודה הזאת, לא היו כאן כמעט עצים (אני כותב ״באנו״ אבל מכיוון שהייתי בן פחות משנה יהיה מדויק יותר להגיד ״הובאתי לכאן״). במשך השנים, עם כל טקסי הנטיעות ובעזרת מפעלותיה של קק״ל, הדרום הצהוב הפך לירוק כהה.
היום אני רוצה להציג עץ אחד מסוים. זהו ברוש גדול ששורשיו באדמת הנגב וראשו בעננים. כמעט בכל יום שישי בבוקר אנחנו עוברים לידו בדרך לטיול (״ההליכה״) לבתרונות או ל״תמרור״. ומדי פעם הוא רומז לי שכדאי לצלם אותו.
יש משהו מיוחד בעץ הזה. הוא נטוע בקצה השדה ליד חורשת האקליפטוסים שנקראת אצלנו ״חורשת שולה״. החורשה הזו שימשה בית קברות זמני לחללי צה״ל בשלוש מלחמות ישראל הגדולות ומוצבת לידה אנדרטה המספרת את סיפורה העצוב. ליד עץ הברוש הבודד עוברת דרך כורכר שנוסעות בה משאיות עם יבולי השדות, רכבים צבאיים, ובעיקר רוכבי אופניים. לא קל לזהות את הרוכבים האלה, הם מדוושים חבושי קסדות ולבושים בבגדי רכיבה צבעוניים, ממרכז האופניים הפופולארי ״לה מדווש״ אל מסלולי הרכיבה היפים העוברים בחורשות הירוקות ובוואדיות מלאי הצמחיה והפרחים שמסביב לכפר.
(בתמונה מ-1955 המוצגת כאן למטה ניתן לראות את מקומו המשוער של ״הברוש הבודד״. וגם את ״חורשת שולה״, את פחון החשמליה והנגריה, וכל השטח הגדול שבינתיים התמלא בעצים רבים).

%d7%9e%d7%a7%d7%95%d7%9d-%d7%94%d7%91%d7%a8%d7%95%d7%a9-%d7%94%d7%91%d7%95%d7%93%d7%93

עץ הברוש שבו רציתי להתמקד היום נשאר אותו עץ בכל התמונות, אבל הרקע שלו משתנה בהתאם לחילופי העונות ולשעת הצילום. יש בעץ הזה משהו קצת ואן-גוֹכי, ותמיד כשאני עובר לידו מתנגן לי בראש השיר היפה של רבקה זוהר שכתב יורם טהרלב: ״הדרך אל הכפר״. לא אכביר כאן עוד הרבה מילים. אתן לצילומים, שאספתי מתקופה של שנה ויותר, לספר את הסיפור.

%d7%94%d7%a2%d7%a5

%d7%94%d7%a2%d7%a5-%d7%94%d7%91%d7%95%d7%93%d7%93-1

%d7%94%d7%a2%d7%a5-%d7%94%d7%91%d7%95%d7%93%d7%93-2חדי עין (ובעלי מסך נקי) יכולים לראות בתמונה למעלה, מימין לצמרת העץ, את הירח שעדיין היה איתנו בתשע בבוקר יום שישי אחד וגם גולש אווירי משמאל לצמרת

%d7%94%d7%a2%d7%a5-%d7%94%d7%91%d7%95%d7%93%d7%93-4

%d7%94%d7%a2%d7%a5-%d7%94%d7%91%d7%95%d7%93%d7%93-7״אל הדרך הקסומה של ילדותי / אני שבה בחסות הערפל
ונוגעת בכולם בפניהם ובקולם / כמו נוגעת בארץ ישראל״. (״הדרך אל הכפר״. יורם טהרלב)

%d7%94%d7%a2%d7%a5-%d7%94%d7%91%d7%95%d7%93%d7%93-6צילום אחד משעת השקיעה. גם לצללית הברוש יש יופי משלה

%d7%94%d7%a2%d7%a5-%d7%94%d7%91%d7%95%d7%93%d7%93-8

ולסיום, תמונה מהשבת האחרונה, השבת הראשונה של פסטיבל ״דרום אדום״. צילום חלקי של המוני בית ישראל שנהרו בכמויות אל מרבדי הכלניות (החלקיים בינתיים) של הנגב המערבי.
בואו בהמוניכם – השבת המרבדים עוד הרבה יותר ירוקים… ואדומים.
חג ט״ו בשבט שמח לכל העצים, לרוכבים ולנוסעים במרחבי ״דרום אדום״.

%d7%94%d7%a2%d7%a5-%d7%94%d7%91%d7%95%d7%93%d7%93-5

__________
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
 קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה בשדה ובניר, סיפורי הכפר, עם התגים , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

9 תגובות על סיפור לט״ו בשבט ||| הברוש הבודד בדרך אל הכפר

  1. פנדה הגיב:

    ון-גוכי בהחלט. התמונות נהדרות, הקרדיט גם לעץ 🙂
    התמונה מתשע בבוקר הזכירה לי, משום מה, את "ירח" מ"כוכבים בחוץ" של אלתרמן – הירח כמעט על כידון הברוש, השמים בלי ציפור (אבל עם גולש אווירי).

  2. אסתר הגיב:

    חג אילנות שמח לכול וגם לברוש הבודד. מישהו קרא יותר מדי אלתרמן?

  3. יהודה וגמן הגיב:

    יופי. דיוושתי השבוע בבארי. היה נפלא !!

  4. סיפורו של עץ בודד נוסף –
    http://www.edu-negev.gov.il/dov/
    אלישע

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s