דברים של לא כלום ||| מסע בעקבות השלטים הריקים בארצנו

שלטים הם המצאה של האדם המודרני. להומו סאפינס הראשון, שהיה סבא-של-סבא-של סבא שלנו וגר גם כאן בארץ הנהדרת שלנו, לא היה צורך בשום שֶלֶט. כשהיה צריך לנדוד, בעקבות הידלדלות מקורות המחיה או בשל סיבות אחרות, הוא פשוט התחיל לנדוד לכיוון שנראה לו נכון. אחרי המהפכה החקלאית, כשהמציאות נהייתה יותר מורכבת, האדם המודרני (שזה אנחנו) המציא את השלטים. מאז אי אפשר ללכת לשום מקום בלי שלטים.
כמובן שאין לי ענין לגזול לתעשיית השילוט את פרנסתה. מרכיב נכבד בבלוג הזה מוקדש לשלטים למיניהם: שלטי דרכים, שילוט עירוני, שלטים במרחב הכפרי ובמשרד, וסתם שלטים מיוחדים או מקושקשים, שנמצאים כיום בכל מקום.

בימינו יש מגמה של מחיקת שלטים ושל שלטים חסרי משמעות, וגם של כאלה שלא מפנים לשום מקום. יותר ויותר שלטים לא אומרים היום כלום. חלקם דהו עם הזמן, אחרים נלקחו לתיקון ונשארו רק מסגרות השלטים שממסגרות את השמיים או קטעי נוף מקריים. ויש כאלה שאף פעם לא הייתה סיבה להציב אותם, חוץ מהנטייה האנושית לדבוק במוסכמות ובנוהלים ישנים.

  

היום, בתקופת הוויז והמפות של גוגל, כשהכל כתוב בסמארטפון, יש כאלה שחושבים שבעצם אין כבר סיבה להציב שלטים חדשים. בשבועות האחרונים צילמתי כמה וכמה שלטים כאלה מהסביבה הקרובה אליי. ודאי יש עוד רבים אחרים גם בסביבה שלכם.
בפייסבוק של הבלוג הצגתי כמה פתרונות גרפיים, שמתכתבים לא רק עם השינוי הטכנולוגי, אלא גם עם המגמה של מנהיגים מסוימים לא להגיד כלום (כי אין כלום!).
אבל את המסגרות הרי חייבים להמשיך לקיים מסביב לכל הכלום הזה. למה? אל תשאלו אותי, כי לא יהיה כלום, ואין לי כלום לחדש. ליקטתי כאן כמה מהדוגמאות בתקווה להחזיר לכלוּם את מקומו הטבעי. יתכן שאפשר היה להציב מעל הארץ שלט אחד גדול של כלום, והוא כבר יפנה כל אחד לאן שירצה.

אז מה אמרתי כאן בעצם? כלום, או לא כלום, אבל לפחות הבאתי דוגמאות מעניינות (של כלום) ושרתי שירים של לא-כלום.

__________
לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
 קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.