ה״בייבי בוּמרס״ של ישראל ||| אנחנו הילדים של חורף שנת ארבעים ושמונה

כשלהקת חינוך מיוחד שרה ביום העצמאות 1994 את השיר ״הילדים של חורף שנת שבעים ושלוש״, אני באופן אישי הזדהיתי עם רוב המילים. שמואל הספרי כתב בזמנו מילים שעוררו הזדהות מצד אחד, וגם ביקורת לא מעטה (על הנימה ה״תבוסתנית״ וה״תלונתית״: ״הבטחתם יונה, עלה של זית״, ״הבטחתם לקיים הבטחות״). המילים של השיר דיברו אלי, לא בגלל ההבטחה שההורים לא קיימו, אלא יותר בהקשר של החיבור בין הדורות, והתיאור העצוב של התקווה לשלום, המתבדה בכל דור מחדש: ״ופניכם בתצלום הישן מוכיחות שדיברתם מכל הלב / כשהבטחתם לעשות בשבילנו הכל להפוך אויב לאוהב״. בשנים האחרונות נדמה שיש מין הסכמה והשלמה שהמצב הנוכחי יימשך לעד. ״שואלים אותי האם לעד נחיה על חרבנו. כן.״ אמר רה״מ (המכהן, המחהן) ב-2015 ואישר ש״בעת הזו צריך לשלוט על כל השטח בטווח הנראה לעין״.
וכך שרה הלהקה ב-1994:
אֲנַחְנוּ הַיְּלָדִים שֶׁל חֹרֶף שְׁנַת שִׁבְעִים וְשָׁלוֹשׁ,
חֲלַמְתֶּם אוֹתָנוּ לָרִאשׁוֹנָה עִם שַׁחַר, בְּתֹם הַקְּרָבוֹת.
הֲיִיתֶם גְּבָרִים עֲיֵפִים שֶׁהוֹדוּ לְמָזָלָם הַטּוֹב,
הֲיִיתֶן נָשִׁים צְעִירוֹת מֻדְאָגוֹת וּרְצִיתֶן כָּל כָּך לֶאֱהֹב.
וּכְשֶׁהֲרִיתֶם אוֹתָנוּ בְּאַהֲבָה בְּחֹרֶף שִׁבְעִים וְשָׁלוֹשׁ
רְצִיתֶם לְמַלֵּא בְּגוּפְכֶם אֶת מָה שֶׁחִסְּרָה הַמִּלְחָמָה.
(הבית הראשון בשירמילים: שמואל הספרי; לחן: אורי וידיסלבסקי)

אנחנו, דור הילדים שנולד בשנים הראשונות של המדינה – ה״בייבי בוּמרס״ של ישראל, היינו גם אלה שלקחו חלק במלחמת 73: במוצבים בגולן ובסיני, בטנקים על גדות התעלה ומעבר לה – בים, ביבשה ובאוויר. והיינו גם אלה שהביאו לעולם את ״הילדים של חורף שנת שבעים ושלוש״ (וגם את הילדים שנולדו קצת אחרי זה). אני לא זוכר אם הבטחנו להם יונה, אבל ודאי שחינכנו אותם שהיונה היא סמל השלום. וקיווינו שהשלום בוא יבוא, בעזרת היונה או בלעדיה.

ילדי תש״ח בראשית ההתיישבות בנגב המערבי

עשרים ואחת שנים לפני ״הילדים של 73״, התקיים פסטיבל הזמר והפזמון במסגרת חגיגות חצי היובל למדינה, ביום העצמאות 1973. זה היה כמה חודשים לפני שפרצה המלחמה הנוראה ההיא, ועדנה לב שרה שם את השיר שזכה במקום הראשון ״את ואני נולדנו בתש״ח״. אני נולדתי ב-1948, באותו זמן התנהל ״מבצע אסף״ באיזור הנגב המערבי, במהלך מלחמת העצמאות (לא זכיתי להיוולד ממש בתש״ח, אלא בתחילת תש״ט), ולמרות זאת הרגשתי שמילות השיר מדברות גם עלי:
את ואני נולדנו בתש"ח / יפתה מאוד כסותך מאז – הביטי בך
שאי סביב עיניים וראי כולם פה עמך / נקבצו לחוג, באו לך.
היום הזה – לפני כ"ה שנים / נשתל אילן בינות קוצים וברקנים
עכשיו הביטי צמרתו בעננים / ועמו אילנות לרוב מוריקים
ישראל – דרך כל ימי / ארצי – מצאתי בך ציורי חיי
ישראל – דרך עלומי / אלך לי בנתיבך כל ימי,
שירי אשיר לך
(מילים: מוטי גלעדי; לחן: יגאל בשן)
למי שמעונין להתעמק – יש גם ביצוע יותר רך ופחות דרמטי של יגאל בשן

היום הייתי רוצה להגיד לילדי הדור השלישי: אנחנו אמנם נולדנו בתש״ח (או בתש״ט) ולא הצלחנו עדיין להביא את היונה, אבל אל תתיאשו: היא עוד תגיע מתישהו. אני לא יודע בדיוק איזה שירים לימדו אותם בבית הספר לקראת יום העצמאות ה-69, למרות ששמחתי לשמוע שהם יודעים לשיר את ״לך לך למדבר, הדרכים יובילו״, שיר שקדם לשני השירים שהזכרתי בכמה שנים טובות. הייתי רוצה שלא יתלוננו שהבטחנו להם יונה ולא קיימנו, אבל שיאמינו שאחרי החושך עוד יבוא שחר של יום חדש, והיונה עוד תחזור עם עלה של זית. ושיאמינו שהיא בהישג ידינו (ואולי גם יעשו משהו בשביל להחיש את בואה).

יונה עם עלה של זית / צאי מן התמונה,
השיבי את האמונה / שהשלום יבוא בעקבותייך
(מילים ולחן: תלמה אליגון רוז).
השיר האחרון בפוסט הזה, בביצוע להקת פיקוד דרום זכה במקום ראשון בפסטיבל הזמר של 1987 שהיה משולב בפסטיבל ערד. שם גם הוא הושמע לראשונההסולנית בשיר היא חיה סמיר, בת למשפחה מוסלמית שגדלה כיהודיה והיתה הערביה הראשונה בלהקה צבאית.

מאז חלפו כבר שלושים שנה! והיונה עדיין מתמהמהת. אולי הגיע הזמן לא לסמוך על היונה, ולא לחכות שהשלום יבוא בעזרתה, אלא לנסות לעשות משהו קצת יותר מעשי?

__________
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
 קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה ישראל, מוזיקה, מלחמה ושלום, עם התגים , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על ה״בייבי בוּמרס״ של ישראל ||| אנחנו הילדים של חורף שנת ארבעים ושמונה

  1. יהודה וגמן הגיב:

    אבל השגנו שלום עם מצרים וירדן וסוריה כבר לא קיימת. אז על מה התלונה בעניין ההבטחה לשלום שלא מומשה ?

    • igalz הגיב:

      נדמה לי שכל עוד נשארו אויבים – לא נשלמה מלאכת השלום ויהיו, כנראה עוד מלחמות (שחלקן יקראו ״מבצעים״).

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s