דואר עברי ||| הבולים שבאלבום: סיפור על ארץ קטנה שהייתה כאן פעם

חג שמח.
החלטתי להתעלם מכל הרעשים שמסביב. במקום הביקורת והפרודיות על הטקסים ועל הנאומים, פשוט לפרסם לכבוד יום העצמאות ו״לתפארת מדינת ישראל״ את אוסף בולי ישראל הילדותי שלי.
אני מסתכל באוסף הילדותי-חובבני הזה והזיכרונות הנוסטלגיים עולים מעצמם. אני בטוח שילדי דור המדינה – לא רק חובבי הבוּלאוּת שביניהם – יכולים למצוא כאן, כל אחד לפי טעמו, זיכרונות משלהם.
מוצגים כאן כל העמודים מאלבום הילדות שלי שעמוד אחד ממנו פרסמתי ערב החג בפייסבוק.

התחלתי את האוסף עם בולי ״דאר עברי״ (בעיצובו של הותיק במעצבים אוטה וליש) – הבולים הראשונים של המדינה! אלה הודפסו עוד לפני שהמדינה נקראה ״ישראל״ בכלל. [בסוגריים אספר שגם בולים קדומים יותר מתקופת המנדט, בולים של א״י (פלשתינה) יש לי באיזו מגירה, אבל הם לא שייכים לאלבום הישראלי הזה והם שווים פוסט מיוחד].
גם במקרה של בולי ״דאר עברי״ וגם בולי ״פלשתינה (א״י)״ לא היו לי, כמובן, את הבולים ה״יותר שווים״, כי צריך לזכור שהייתי בסך הכל ילד קטן שקיבל את הבולים העודפים בשביל האלבום הילדותי שלו.

מעצבי הבולים האלה – אוטה וליש, צבי נרקיס, ג. המורי, האחים שמירמרים קרולי ואחרים, הם כולם אמנים ידועי שם, שעיצבו, בשירות המדינה, גם את כרזות יום העצמאות (שנעלמו בשנים האחרונות עם פיתוחו של משרד התרבות והספורט). הם עיצבו גם שטרות ועוד מוצרים לאומיים של המדינה התמימה שישראל הייתה בראשית דרכה.
יש באוסף המוצג כאן את כל סמלי המדינה הצעירה בשנותיה הראשונות: חגיגות העצמאות, מועדים לשמחה, איינשטיין ורוטשילד, מגן-דוד-אדום, הרצל, הרמב״ם וחיים וייצמן, צנחנים ואריות, יד מרדכי ויחיעם, יונים ורקפות, סיפורי גבורה ומורשת וסיפורים מהתנ״ך, שבעת המינים (רק ארבעה מהם הצלחתי להשיג בזמנו) ושנים-עשר המזלות (כולל גרסאות עם עדכוני מחיר).
והכל לתפארת מדינת ישראל, עוד לפני שה״תפארת״ הפכה למשהו קצת שנוי במחלוקת.
בקיצור, כל טוּב הארץ הזאת מודפס על גבי פיסות נייר צבעוניות שנאספו באהבה ובתחושת הזדהות מלאה על ידי ילד אחד מבני דור 48. והילד הזה הוא אני.

  

  

  

ומי שרוצה (למשל אני) להעמיק יותר וללמוד על כל אחת מסדרות הבולים (סריוֹת כפי שאמרנו אז) – מוזמן להיכנס לאתר ״התאחדות בולאי ישראל״. שם כל הבולים מסודרים בשלשות ורביעיות, לפי שנים, נושאים ומעצבים. ואפשר אפילו לראות את מעטפות היום הראשון, שאני כילד לא זכיתי לצרף לאוסף.

חג שמח להמוני בית ישראל, חובבי הבולים הלאומיים והזכרונות הטובים, וגם למדליקי המנגלים בפארקים הלאומיים. לתפארת מדינת ישראל.

__________
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
 קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.

פוסט זה פורסם בקטגוריה היסטוריה, ישראל, עם התגים , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

4 תגובות על דואר עברי ||| הבולים שבאלבום: סיפור על ארץ קטנה שהייתה כאן פעם

  1. רג'ול ורדי הגיב:

    גם אם זה "אלבום ילדותי", ואין באוסף בולים "יותר שווים" – כבודם במקומם מונח ואף מתנוסס. דברים כאלו הם הכי שווים – מריחה מהם התמימות האמיתית, מהזמן שגם המדינה היתה ילדה וכל גרגיר חול היה "יותר שווה" מכל בנין זכוכית דה-קונסטרוקטיביסטי בעיקר מפחיד.

    • igalz הגיב:

      בדיוק ככה. אני מסתכל על הבולים האלה ונהנה מהתמימות הזאת. של מעצבי הבולים של פעם, וגם של הילדים האספנים שהיינו.

  2. סמדר הגיב:

    וואו, איזה דז'ה וו עשית לי. נזכרתי בטקס הבולים ההוא, שעשה עלי הרבה רושם בילדות: משרים את פיסות המעטפות עם הבולים בקערת מים, וכשהבולים מתקלפים מהנייר שמים אותם לייבוש הפוכים על נייר עיתון. אחר כך משחילים כל בול במקומו הנכון מאחורי פס הצלופן השקוף באלבום הבולים שלך, הממויין לתפארת מדינת ישראל. איזה אוסף מרשים, ואיך הוא נשמר ככה!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.