אחרי החגיגה בוואדי ||| מה נשאר מאש השמחות בבוקר שלמחרת

ביום חמישי האחרון נערכה בכפר, כמו בכל שנה, מסיבת הבר-מצווה הכיתתית. מסורת יפה זו, לא נחגגת אצלנו ברוח ישראל-סבא בדיוק (אבל כן ברוחם של סבאים-מקומיים). על פי מסורת זו, בגמר המסיבות המשפחתיות הולכים כולם לוואדי, יושבים על אבנים או כסאות פלסטיק של כתר, וצופים במחזה ספקטקולארי שרק אצלנו (ואולי בעוד כמה כפרים אפריקאיים) יודעים עדיין להפיק.

כתבתי על כך פוסט מפורט ומאיר עיניים (תרתי משמע) כבר בראשית ימי הבלוג. את מפגן האש בבר-מצווה של יום חמישי האחרון (של כיתת ״נופר״, אם תהיתם של מי) לא הלכתי לראות (התמונה למעלה היא מחגיגה קודמת). למרות שאומרים לי (כמו בכל שנה) שהפעם החגיגה הייתה הכי גדולה, הכי מושקעת, עם הכי הרבה כתובות והכי הרבה מתקנים. בקיצור הכי-הכי-הכי!!!

פונט אש שעוצב בחגיגות קודמות (מתוך הפוסט הישן)

אבל אני כבר קצת מנומנם (בעיקר בערבים), לכן קמנו בבוקר, כשאיש עדיין לא הגיע לאמפי שבוואדי, ומה אומר לכם? נגלה לעינינו מחזה מרגש של בוקר שישי-שאחרי: כל כתובות האש כבר היו כבויות אמנם, אבל הקונסטרוקציות של העמודים, חוטי הברזל והתיל ושאריות שקי היוטה הבוערים, על רקע ענני הקיץ (״עמוד ענן״?) היו מראה יפהפה בפני עצמו. ברקע נפרש בכל יופיו מה שנקרא אצלנו ״ואדי פילים״, או ואדי מטרות או ואדי חביות (תלוי לאיזה שכבת גיל אתה שייך), כמה מהלפידים עדיין העלו עשן בביקורנו המאוחר בחגיגה, וכאזרח ותיק וקפדן טבלתי אותם בחבית המים שהוצבה במקום.

לא אוסיף עוד פרשנויות על ״היופי שאחרי״. נכון שרק מי שראה את ״הערב שלפני״, עם כל הזיקוקים ועוצמת הלהבות (והתלהבות הנעורים) יכול להבין את היופי הזה במלוא משמעתו, אבל לדעתי גם כמי שלא היה בחגיגה עצמה – יכול למצוא הרבה יופי בשרידיה (כולל ערימת כסאות הפלסטיק שנערמה על ידי ״תורני החיסול״ בצורה מסודרת והיא כבר מוכנה לחגיגה הבאה בעוד יומיים, כמקובל אצלנו).
ניתן לתמונות לדבר.

  

  

  

מסמלי החגיגות: תרנגול כפרי, סופרמן ו״מלאכים בשמי בארי״.

  


סמלים כפריים: ״הבית המקומי״ ו״מגדל המים״ המיתולוגי – במקום החנוכיה שנפלה בנר חמישי של חג חנוכה האחרון, הציבו את מנורת שבעת הקנים מסמל המדינה.

כאן מסתיימות החגיגות. עכשיו – תורם של תורני החיסול.
ולהתראות בחגיגות האש הבאות.

__________
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
 קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה חגים ומועדים, סיפורי הכפר, עם התגים , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

4 תגובות על אחרי החגיגה בוואדי ||| מה נשאר מאש השמחות בבוקר שלמחרת

  1. רג'ול ורדי הגיב:

    אני לא בטוח בקשר לתלויים האלה שמה ליד סופרמן

  2. יהודה וגמן הגיב:

    יופי !!!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s