״יום בלי ביבי״ ||| אפשר להתרגל, זה לא כל כך קשה. תנסו בבית.

מאז שנדבקתי בחידק הבּיבּיוֹמטוֹזיס הבנתי שיש לי בעיה. כלומר לא רק לי, למעשה לכל עמישראל. אבל כדרכן של מגפות קשות, מנסים להדחיק אותן. מהדורות החדשות ודפי הפייסבוק מפמפמים שוב ושוב: ״ביבי״, ״נתניהו״, ״הרה״מ״, ״המכהן״, ״ביטן״, ״רגב״, ״צוללות״, ״חמגשיות״, ״סיגרים״, ״1000, 2000, 3000 – בוא תצטרף לחגיגה״. והצטרפתי. ככה זה עם מגפות. יותר ויותר התמלא ההרדיסק שלי בגרפיקות ואינפוגרפיקות וקרטוגרפיקות שהנושא המרכזי בהן הוא ביבי.

וזאת היתה טעות. רופאים וחברים רבים אמרו לי: ״עזוב אותך מביבי, העולם גדול. החיים מעניינים גם בלי ההצפה האינסופית של הבּיבּיוֹמניה. תכתוב על ציפורים, על אותיות, על כלניות או על ספרי ילדים״.
אבל זה לא פשוט. כל מתמכר יגיד לך את זה. ברגע שנתפסת ברשת שלו אתה שבוי-של-ביבי – ״שבּיבּי״.

היו לי גם כמה תירוצים ויכול להיות שהם אפילו נכונים:
״א. זה הוא התחיל״. אני לא שמעתי עליו עד 1980. ולא היה איכפת לי איפה הוא גר ומה הוא מעשן. הוא השתלט לי (ולנו) על המרחב והחלטותיו, או אי-החלטותיו (וגם סגנונו) כבר גרמו לא מעט צרות גם באיזור שלנו בנגב המערבי (שנהיה ״עוטף עזה״) ובעמישראל כולו וגם בארץ ישראל השלמה (או הפחות שלמה).
ב. חשבתי שכדאי להתגייס. כמו שגויסתי, בשלהי תקופת המילואים שלי בשיריון, להיות הגרפיקאי של קשנ״ר, ניסיתי להצטרף לחטיבת (אולי אוגדת?) הגרפיקה והאינפוגרפיקה שמנסה להדוף את הדיבוק שהשתלט על חיינו (באורח דמוקרטי חשוב לציין).
ג. חשבתי שהמחנה המותקף (הציוני או הבדיוני) צריך להשיב מלחמה. אחרת ביטן ועוזריו, שכבר תפסו לנו 320 מעלות משטח הראיה, ישתלט על כל 360 המעלות ו-365 הימים שלנו.

וזה מה שביבי וכל הפינקלשטיינים (ז״ל) רצו – ״דברו עליי, טובות או רעות. העיקר שתדברו״. ואנחנו, כלומר אני, דיברנו ועוד איך. מתוך 614 הפוסטים שפרסמתי בבלוג אולי 20 אחוז התייחסו לביבי ועלילותיו. ובפייסבוק המצב עוד הרבה יותר חמור.

אז החלטתי לנסות תהליך גמילה. אתמול היה יום ראשון בלי ביבי (כלומר אצלי בבלוג ובפייסבוק. בתקשורת הוא עוד צולם, עם רעייתו, בעלייה למטוס ובנאום פייסבוקי בארגנטינה). אבל זה כבר ממש לא עניין אותי (הלוואי).

תשאלו איך ההרגשה? נהדרת. כמו אחרי יום כיף או טיול בשדות. זה כמובן לא מבטיח שאפסיק לעסוק בביביומניה וספיחיה. אחרי הכל ״אדם צריך ללכת אחרי מצפונו״ כמו שלימדו אותי פעם בקשר להצבעה בבחירות.
נסיתי יום אחד וזה הצליח (יוב״ב), ננסה בהמשך שבוע (שב״ב) וחודש (חוב״ב) וכשנגיע לשנה – נדע שהמשימה הושלמה.

ואולי אפשר לקבוע את המועדים האלה גם בלוח השנה העברי. כמו שיש ערה״ש, חוהמ״ס, חוהמ״פ, סופ״ש ויועמ״ש – יהיה לנו יוב״ב, שב״ב וחוב״ב.

תוספת 2021: עכשיו כשהמדינה נפרדה מביבי, שבשנים האחרונות מכונה גם ״הנאשם״ (עד שייגמר המשפט הבלתי נגמר) הגיע באמת זמנם של יוב״ב, שב״ב וחוב״ב. אבל כולם יודעים שלא קל להיפטר מהרגלים רעים וגם הנאשם לא מסייע ומופיע מדי יום – בים, ביבשה ובאוויר. כולם יודעים (או מקווים) שעוד רגע זה ייגמר ונוכל ללכת לים או ליבשה ולאוויר בלי לפגוש את הפמיליה שליוותה אותנו רבע מאה ואולי יותר.

חג יוב״ב שמח לכל הקוראים. נסו את זה בבית.

__________
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.

פוסט זה פורסם בקטגוריה אינפוגרפיקה, ישראל, פוליטיקה, עם התגים , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על ״יום בלי ביבי״ ||| אפשר להתרגל, זה לא כל כך קשה. תנסו בבית.

  1. יעלי הגיב:

    אשמח מאד אם נצליח לארגן לעצמנו תבנב"ב (תקופה בלתי נמנית- ההגדרה הרשמית בצבא של תקופה בכלא, כאן במובן תקופה ללא ספירה בלי ביבי), אבל כמו שאמרת לעיל, נתחיל בקטן.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.