אני חוזר למחברת הילדות הראשונה שלי ולכתב היד שפעם כתבתי ("עיצבתי") עבור פרוספקט ישן של הגרלת מגן דוד אדום שהודפס אצלנו בדפוס.
בימים ההם, לפני שהמקינטוש עלה לארץ, עוד לא היו כמעט גופנים של כתב יד. חוץ מהפונט "רהט" שעיצבו הגרפיקאים רוטשילד וליפמן (מסטודיו רולי) ועוד פונט שנקרא, כך נדמה לי טושפ "כתב יד".
היום לכל חברה גדולה המשווקת גופנים עבריים יש לפחות עשרה פונטים כאלה. אולי תשאלו :"מה נזכרת פתאום בכתב יד ,רגע לפני שהאותיות כולן מוחלפות באמוג'י?״. ובכן, הסיבה שנזכרתי בכתב היד הנשכח, (שעשיתי ממנו פונט מאולתר ובלתי מעובד) היא האותיות הסופיות. וליתר דיוק הפא הסופית - ף והצדי הסופית - ץ.
אלה האותיות שכתבתי ברפידוגרף בפרוספקט הישן של מד״א וזכו לשבחיו של אחד מגדולי הטיפוגרפיים הישראלים – הנרי פרידלנדר:
וכך נראות אותיות הכתב העברי כפי שהן נלמדות היום בבתי ספר:
אופן כתיבת האותיות שמלמדים אותו בכיתה א׳ ודאי משתנה עם הגיל ועם ההתבגרות. האדם הסביר מגבש את כתב ידו לקראת צאתו לעולם המבוגרים. יש אולי עוד כמה תנודות באופן וסגנון הכתיבה, הנובעות ממצבי רוח ומשברים, אבל צורת הכתיבה (מאיזה צד מתחילים את הש׳ ואיך כותבים ף ו-ץ) נשארת בדרך כלל יציבה עם סיום ההתבגרות. (בסוגריים אציין שהיום, ב״דור האמוג׳י״ והסמארטפון, כתב היד עצמו מאבד את חשיבותו וסביר שבעוד פחות מיובל שנים יעלם לגמרי).
אחרי שהעליתי לבלוג את המחברת הראשונה שלי והצצתי לרגע לדף עם שני הצדי הסופיים בכתב ידי הילדותי המאומץ, נזכרתי איך הייתי צריך לסלסל את הגבעול של ה-ץ ולנסות להכניס אותו לתוך המקלעת. רואים בדוגמא את המאמצים האדירים של הילד בן השבע. יש בגירסה הזאת של ה-ץ׳ דמיון גדול למחבטי המזרונים ששימשו באותה תקופה בכל בית להרבצה במזרוני הקש והוצאת האבק הרב שהצטבר בהם.
פא סופית בגירסת ה-3 והמפתח סול וצדי סופית בגירסת ״מחבט המזרונים״ ובגירסה החדשה הפתוחה.
איזו ף ו-ץ מעדיפים במשרד החינוך כיום?
האם אדם יכול להחליף את הצורה בה הוא כותב אות מסוימת באמצע חייו? מסתבר שכן. בפרוספקט מגן דוד אדום שעיצבתי בשנות ה-80 צורות ה-ף וה-ץ שונות לגמרי מהאופן בו לימדתי את עצמי לצייר בגיל מאוחר יחסית. את ה-ף עם הצורה דמוית הספרה 3 בצד ימין החלפתי בצורה המקובלת הרבה יותר – דמוית מפתח סול. ואת ה-ץ הסופי דמוי מחבט המזרונים החלפתי ב-ץ פתוחה, בלתי מתאמצת ואופטימית.
מה זה אומר עליי, יגידו הגרפולוגים. אבל גם המקצוע החשוב שלהם ודאי יעלם בעוד שנים בודדות כשכל האנשים ידעו לבחור את הלב הנכון ממגירת האמוג׳ים הוירטואלית, ולצרף זר פרחים ואצבעות של תקווה. המין האנושי מאבד את ייחודו ואולי בעתיד תמצא חבורה של סופרי סת״ם (או סתם סופרים) שנלך אליהם כשנרצה לכתוב שנה טובה בכתב ידנו. אבל אף אחד במילא לא יבין למה התכוונו.
__________
לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.
קווים ונקודות 