זעקי ארץ אהובה ||| סיפור על מפה אילמת שמגרדת קצת בצוואר

אני חובב מפות ידוע, ובעיקר מפות של ארץ ישראל מולדתנו (ראו דף ה״קרטו-גרפיקה״ שהיה מראשוני הנושאים שכתבתי עליהם כאן בבלוג). העיסוק שלי במפת ישראל הוא אובססיבי כמעט כמו ההתעסקות חסרת הטעם במר כלוּם, הרהמכה״ן (הזמני) של ישראל.

הבוקר, לגמרי במקרה ותוך כדי חיפושים מעמיקים בגוגל-תמונות, נחשפתי לעולם שלם של קרטו-גרפיקה ישראלית שלא הייתי ממש מודע אליו. זהו עולמם של תליוני המפות. כפי שראיתי בגוגל זהו נושא השווה מחקר אוניברסיטאי מקיף במחלקה לעיצוב המוצר וביחידה לקרטוגרפיקה צווארית.

התגלה לי שיש מאות סוגים של תליוני ארץ ישראל – מזהב ומכסף, מזכוכית ומקרמיקה, ליד ולצוואר – וחובבי ציון הישראלים, כולם אזרחים נאמנים (נשים וגברים), נוהגים לתלות אותם על הצוואר כדי לסמל את אהבתם הרבה לארצם.
לא צריך לזלזל בפטריוטיות חביבה כזו ואפשר בהחלט להבין אותה. אבל ממש כמו האהבה לדגל ישראל, שחוטאת פעמים רבות בעיוות צורתו, כך גם במפה התליונית אין הקפדה על ייצוג נכון של הנושא.
ב״מחקר״ הקצרצר שערכתי גיליתי שיש דבר אחד המשותף לרוב התליונים – כולם משובשים ומציגים מפה מעוותת. פעם הארץ שמנה מדי ופעם ארוכה מדי, פעם היא כוללת את ים המלח והכנרת ופעם היא נטולת אגמים, פעם היא עם מגן דוד ופעם עם סימן של לב.

בכמה תליונים מופיעות סיסמאות ציוניות ואפילו סימונים של כמה ערים, שלמיקום שלהם יש קשר די רחוק למציאות. הנה שלוש דוגמאות מייצגות:

 

ברבים מהתליונים (חוץ מכמה חריגים משונים שהותאמו כנראה לסמולנים חובבי תכשיטים) יש סיפוח מלא של רצועת עזה. אני כבר לא מדבר על הגולן שסופח ב-1981 בהחלטה רשמית של הכנסת (ללא אישור של אומות העולם).
כידוע, לכל מי שטורח להחשיך את הרצועה ולהתייחס אליה כסרח עודף טורדני – עזה הוחזרה לרשות הפלסטינית ב-2005 אחרי החלטה רשמית של הכנסת. פליאה גדולה בעיניי אם כל עונדי תליוני ארץ-ישראל-השלמה המוזהבים והמוכספים (כולל ״הזמר הלאומי״ איל גולן המופיע גם הוא בגוגל כדוגמן תליונים) רוצים להשתתף במבצע הליברמני של השתלטות חוזרת על הרצועה. או שפשוט זה יותר נוח, ופחות מגרד בצוואר, בחזה וביד, שעזה תישאר חלק בלתי נפרד מארץ ישראל (לפחות בתליוני הצוואר).

את התשובות לחידה המטרידה יש לחפש אצל יצרני התליונים ויצרני האשליות בממשלת ישראל.
זעקי, ארץ אהובה.

__________
לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
 קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.