מחר חוגגים ל״כפר״ יומולדת 71. הוא כבר לא צעיר, אבל במושגים היסטוריים (ופרה-היסטוריים) גם לא כל-כך זקן. אני כותב כאן כבר יותר מחמש שנים, בין יתר ההגיגים והזוּטוֹת את ״סיפורי הכפר״. היום הייתי רוצה להתרכז בזווית ההיסטורית הרחוקה יותר, וגם זו הרחוקה הרבה יותר.
הויכוחים על התיישבות בארץ-ישראל על חלקיה השונים הם עכשיו מאוד לוהטים (ומפלגים, כפי שאנחנו בעמישראל ידענו בכל הדורות), אבל הרבה מהמתלהטים והמתלהמים (וגם אני, למרבה הבושה) לא ממש צוללים, אפילו לא לויקיפדיה, על מנת להכיר את ההיסטוריה המלאה של ההתיישבות של העמים השונים בארץ-ישראל.
כולם – היהודים והערבים, התורכים והאנגלים – טענו לבעלות על הארץ וגם על סיפור ההיסטוריה שלה. בני שבטים קדומים שהתנחלו כאן מוגדרים כיהודים או ישראלים, וכרגיל הויכוחים השטחיים מתלהטים מעל פני השטח ואפילו מתחת לו – בפייסבוק ובטוויטר, שהם (כידוע) הכלים המובילים לויכוחים ודיונים אינטיליגנטיים ובעלי ערך.
אני רוצה לחזור אחורה, הרבה אחורה. האוסף הארכיאלוגי של הכפר שחידשתי את ההתעניינות בו בזמן האחרון (ופעם כבר כתבתי עליו) מסמל ומציג את הסוגיה, אם גם בצורה קצת אקלקטית ומזדמנת. מהחרסים, המטבעות, אבני הצור והכלים האחרים המוצגים שם אפשר ללמוד שכמו כמעט בכל כברת קרקע על כדור הארץ, אף אחד לא יכול לטעון לבעלות ״היסטורית״ על הקרקע. זה אולי נשמע חתרני וקנטרני, אבל גם כשכל החוקרים, ההיסטוריונים והארכיאלוגיים והנביאים המשיחיים (בלי לנקוב בשמות) ממשיכים לטעון בלהט, כל אחד בזמנו, ש״אנחנו היינו כאן קודם״ – תמיד יכול להימצא מישהו שיטען שהוא היה כאן עוד לפנינו.
נכון שהאנגלים באו אחרי התורכים (העות׳מאנים) והציונים באו באמצע ביניהם, והערבים ישבו על חלק מהאדמות עוד קודם. אבל לפני זה הייתה ממלכת דוד, ואברהם הגיע מחורן עוד לפניו. ולפניהם היו כאן החתי והאמורי והגרגשי, ומי לא. ולפניהם, הרבה לפניהם, לפני מיליון וחצי שנים! היה כאן האדם הקדמון (הומו ארקטוס, כנראה) שאת שרידי כליו אפשר למצוא (ובאמת מצאנו) גם היום. והיו גם הפילים!
וזה הסיפור החשוב של היום: הפילים הקדמונים. אני מצלם ומעלה לפייסבוק כמעט כל יום צילומים ממראות הליכת הבוקר בהם מככב, בין יתר המראות – ואדי פילים. היום החלטתי לתת גם המחשה ויזואלית-פרה-היסטורית.
בדיוק במקום הזה, הקרוב מרחק של מאתיים רגל (או תרי״ג אמות) משער הכפר, משתרע ואדי פילים. הסיפור הישן מספר על כך שהילדים הראשונים של הכפר (שזה אנחנו כנראה) ראו את התלוליות של הוואדי הזה והן נדמו להם כמו פילים (אותם זכו לראות אולי רק בספרי הילדים הראשונים דוגמת עליקמא הקטן). ומאז הוא נקרא ואדי פילים.
פיל ובני אדם קדמונים (מתוך הספר The Epic of Man בהוצאת Life) ולוח ההתיישבות בארץ ישראל (ויקיפדיה)
ב-1975 נמצא באיזור חט (שן) של פיל והסיפור הזה מצית את הדמיון: בעצם הוא אומר שהרבה לפני כל ויכוחי ה״ישראלים יהודים ציונים״ וה״ערבים פלסטינאיים מוסלמים״ הסתובבו ממש כאן, לא מזמן (מה זה 70,000 שנה בתולדות היקום?) פילים אמיתיים! עם שיניים אמיתיות! ובכן הפוסט הזה בא להצדיע לפילים האלה. הייתי גם אומר לפילים, אם צאצאיהם היו חוזרים ומבקשים את אדמתם: ״צרפונו אליכם״, גם אנחנו בני המקום ולכל אחד אפשר לסדר כאן חלקת אדמה. בואו חזרה לוואדי פילים, דרכנו – דרככם. כל היונקים (ואולי גם הזוחלים) אחים שלנו. מקומכם איתנו, אבל בכניסה לחדר אוכל תהיו זהירים, בבקשה אל תתנהגו כפיל בחנות חרסינה (או במרכולית). יש לנו כמה צלחות די שבירות. היזהרו בבקשה.
ואגב, ביררתי בשבילכם בויקיפדיה: בתלמוד בבלי מופיע "הרואה פיל בחלום פלאות נעשו לו" (ברכות נו). נו, באמת אפשר להתחיל לחלום.
וחג סוכות שמח שיהיה ליהודי, לערבי, לאדם הקדמון ולאדם ״הנבון״ (וגם לפילים).
שיר לחג סוכות (וריאציה)
__________
לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.
קווים ונקודות 