נוסעים היום במכונית הישנה (היא לא כל כך ישנה, אבל בשביל הדימוי) בתוך הלילה (טוב, בואו נודה, זה היה בבוקר) ופתאום מתנגן ברדיו ״רוח סתיו״ השיר הישן, היפה והנוסטלגי של אריק איינשטיין. אחרי שהסתיים השיר, המגישים ה״קשישים״ (כמוני כמעט) מוסיפים את האסוציאציות שלהם: רזי ברקאי מפנה את תשומת לב המאזינים (כלומר המאזין) שהכותב הוא יחיאל מוהר, אביו של עלי מוהר, אותו הוא חושב שכולם מכירים וזוכרים (הלוואי). ורינה מצליח מוסיפה פיסת מידע אישי ״יוחנן זראי – הוא כבר מזמן לא בארץ, וגם לא בין החיים, אבל איך הוא ידע…״. ואז הם עברו לאייטם הבא.
לכל מי שזוכר, ואני בטוח שיש לא מעט כאלה – הנה פיסת סתיו היסטורית. צירפתי את המילים וסימנתי בכחול מילים או מושגים שאולי תרצו שרזי או רינה (ואולי גם אני) יסבירו לכם למה התכוון המשורר.
הביצוע שבחרתי מיוטיוב הוא הכי ישן שמצאתי (של אריק עם להקת הנח״ל והאקורדיון):
הייתי מעלה הצעה להארכת הסתיו על חשבון חמישים אחוז מהקיץ (בכפוף להסכמות עם כל המיגזרים), אבל אני בטוח שהיא לא תעבור.
סתיו שמח, מועדים לשמחה וסוף חוהמ״ס סתווי לכולם. סעו לאט.
__________
לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.
קווים ונקודות 
אינשאללה שמישהו יאריך את הסתיו…
(ח)גית, תודה על התגובה המעודדת.
להזכירך, על פי תקנות משרד החינוך-מחדש אסור להשתמש במילים ערביות בתגובות. מותר לעשות שימוש במילים גזעניות. סתיו שמח.