״הניצחון של כולנו״ ||| 44 שנים ללילה הארוך ביותר בעולם

״הכל מקרי״ או ״אין מקריות בחיים״ – שני ביטויים (או סלוגנים) שעלו בדעתי הבוקר כשהסתכלתי על התאריך, והם מתקשרים להצעות ללוגו ״70 לצה״ל״ עם הסלוגן הבעייתי ״הניצחון של כולנו״ שהתפרסם באתר צה״ל והצגתי אמש בפייסבוק.

בהתחלה רציתי רק להציג כאן את שלוש ההצעות שעומדות לבחירת הציבור באתר צה״ל (״לא כולל רובוטים״), ולעשות מהם חוּכא ואיטלוּלא בעזרת ניתוח זוּטוֹלוֹגי. זה מה שאני עושה הרבה פעמים והעיסוק הזה מכונה אצלי ״זוּטולגיה״. זה מין ביטוי ש״המצאתי״ שמתאר התעסקות בפרטים גרפיים טפלים (לכאורה), וממנו נרמזות לפעמים גם תובנות קצת פחות קטנוניות (ולפעמים זו ״נוֹקדנוּת-נטו״).

אבל הבוקר, כשהצצתי בתאריך (19.10), הבזיקה לי תובנה אחרת לגמרי. לפני ארבע שנים כשמלאו למלחמת יום כיפור ארבעים שנה בדיוק, כתבתי פוסט שיצא מהלב – הפִּיוֹנים של חורף שנת שבעים ושלוש, ולמרות שהוא כלל המחשות גרפיות של תיאור שרשרת הפיקוד במלחמה ההיא – מהנשיא ניקסון דרך רה״מ (גולדה מאיר) ועד המח״ט (נתק׳ה), המ״מ (אני) ונהג הטנק (מימון) – הוא נכתב בעיקר כדי להסביר לעצמי למה מאז אני מתעקש לרדוף את השלום. בין היתר כתבתי בפוסט הישן ההוא: ״...ואמנם למרות האבידות והבילבול וערפל הקרב, בסופו של דבר כיתרנו את הארמיה השלישית ולכאורה עשינו את שלנו״.
ועוד כתבתי: ״…המסקנה העיקרית מכל זה, שצריך להכין את הצבא לכל התסריטים האפשריים, אבל גם, לא פחות חשוב, כשאנחנו בוחרים מנהיגים, שרים וראשי-ממשלה, אי אפשר להסתמך רק על תשדירי בחירות ונאומים, מהוקצעים או מגומגמים (וגם לא על פוסטים בפייסבוק). צריך תמיד לתהות האם הם מייחסים חשיבות ראשונה במעלה להשגת הסדר?״

בארבע השנים שעברו מאז פרסום הפוסט הזה ו-44 שנים (בדיוק!) מאז אירוע ״הצליחה״ ההיא, לא השתנה הרבה בנושא, ובעצם השתנה המון. הכהונה הבלתי נגמרת של ״רה״מ המכהן״ והחברים הנכבדים שמימין לו, הפכה את עצם השימוש במילה ״שלום״ למסוכנת, בזויה ו״סמולנית״, על גבול ה״בגידה״. מצד שני יש היום מין עיסוק אובססיבי בסמלים משונים או מגוחכים כמו אלה של חגיגות ה-50 לכיבוש/איחוד ירושלים, או ה״מכרז״ הפתוח לסמל ״חגיגות 70 למדינה״, או השמלות המלכותיות שחוגגות את הניצחון מול כל העולם. ועכשיו נוספו להם גם ההצעות, העומדות לבחירת הציבור, של סמל ״70 שנה לצה״ל״.

אין טעם להתחיל לנתח את ההצעות האלה. הן גם לא הבעיה המרכזית שמטרידה כל כך. הסלוגן ״הניצחון של כולנו״ הוא הבעיה כאן.
מי שלא חושב ככה, זו כמובן זכותו. אבל כמי שהשתתף באופן די פעיל באחד ה״ניצחונות״ האלה, ועוד כמה ״ניצחונות״ קטנים וכמה ״תוצאות תיקו״, תרשו לי לחשוב שזה סלוגן מגוחך, ששייך לתקופת ה״פייק-ניוז״ הנוכחית. בדרך כלל, יאמרו מבינים בנפש האדם, מי שמדגיש כל כך את ניצחונו משדר איזשהו פיקפוק וחשש: ״אולי לא ממש ניצחנו? ואם כן – האם הניצחון הוא הדבר העיקרי?״

הלילה, בדיוק לפני 44 שנים, היה ליל הצליחה של החטיבה (והגדוד והפלוגה שלנו), וכמו שכתבתי בפוסט הישן – זו הייתה באמת ״מלחמה״, לא ״מבצע״ ולא ״פעולה נועזת״ ולא ״תקרית ירי״. כל מי שהשתתף בה – והיו רבבות ואולי מאות אלפים כאלה (ואלפים מתוכם, כולל עשרות שהכרתי לא זכו להגיע ל״מסדר הסיום״) – יודע עד כמה נוראה יכולה להיות מלחמה. כל אחד מאלה הסיק מסקנות אחרות, אבל כבר לפני הרבה שנים התברר שיותר ממחצית הציבור לא יודע בכלל על מה מדובר:
״יותר ממחצית תושבי מדינת ישראל היום, כארבעה מיליון נפש, לא היו כאן במלחמת יום הכיפורים. בעבורם מלחמת יום הכיפורים אינה יותר מסיפור היסטורי, משהו כמו מלחמת החשמונאים או מרד בר-כוכבא" (כתב איתן הבר, לפני 9 שנים, ציטוט מהבלוג ״הצלחה״ של ד"ר תרצה הכטר).

לכן זה לא מפליא שהחתירה המתמדת והעקשנית לשלום היא נחלת העבר. מי שיודע משהו על מהותה של ״מלחמה כוללת״, כמו משתתפי המלחמה הגדולה ההיא – צריך להבין שהחיפושים אחרי שלום או ״הסדרה״ או ״הסכם״, או איך שתקראו לזה, קודמים לרדיפה אחרי ״ניצחון״. זה לא משחק כדורגל או כדורסל, ואם היו שואלים אותי, הייתי מוחק מההצעות של סמל ״70 לצה״ל״ את הסלוגן הילדותי ״הניצחון של כולנו״ ומחליף אותו במשהו עם קצת יותר תקווה (אולי לא מקרי שההמנון הלאומי נקרא ״התקווה״).

הצעה מעניינת יכולה להיות לאמץ את סיסמת ״הנוער העובד והלומד״ (למרות ״סמולניותו״ המסוימת) – ״לעבודה, להגנה ולשלום״.
מה דעתכם? תוכלו להצביע בתגובות (בתנאי ש״אינכם רובוט״) ככתוב באתר צבא הגנה לישראל.

__________
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
 קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.

פוסט זה פורסם בקטגוריה היסטוריה, ישראל, מיתוג, מלחמה ושלום, עם התגים , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

6 תגובות על ״הניצחון של כולנו״ ||| 44 שנים ללילה הארוך ביותר בעולם

  1. תרצה הכטר הגיב:

    אהבתי את המשפט: כשאנחנו בוחרים מנהיגים, שרים וראשי-ממשלה, אי אפשר להסתמך רק על תשדירי בחירות ונאומים, מהוקצעים או מגומגמים (וגם לא על פוסטים בפייסבוק). צריך תמיד לתהות האם הם מייחסים חשיבות ראשונה במעלה להשגת הסדר?״

    • igalz הגיב:

      תודה, תרצה. אלה מילים שכתבתי בפוסט הישן, כשמלאו 40 שנה למלחמת יו״כ. מסתבר שהמילים נכונות שבעתיים גם היום. ותודה גם על המחקרים המעניינים שאת תמציתם פירסמת בבלוג שלך.

  2. [ V ] אני לא רובוט
    די עגום לראות שגם צה"ל הופך למכונת ריאליטי מפוקפקת ("שימו לב, הקווים נסגרים!").
    את ההתייחסות הגרפית הזוטולוגית אני משאיר למומחי העיצוב. בקצרה: לא נפלתי מהכסא.
    הסלוגן "הניצחון של כולנו" הוא עוד צעד קטן בדרך לממלכת היהודה הפאשיסטית.
    בהצלחה לכולנו.

  3. ערן אבני Eran Avni הגיב:

    מזעזע, אם זה לא היה עצוב זה בטח היה עוד יותר עצוב , זה עוד אחד מהדברים הכאילו קטנים שמשנים את התודעה לתמיד. מעניין מה בסוף ינתק אותנו מהמקלדת. בשיטת הסלמי, פרוסה פרוסה עד שאולי כבר מאוחר.

    • igalz הגיב:

      ערן, תודה על התגובה. אף פעם לא מאוחר!
      זו בדיוק הסיבה שאני חוזר, שוב ושוב על אותו נושא (בין שאר העיסוקים הטפלים והתפלים).

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.