המשוררות באות! ||| המשך המעקב על סדרת השטרות החדשים והצעה מהפכנית!!

השבוע נודע שבקרוב מאוד נזכה לאחוז ולמשש את השטרות החדשים בעריכים שעוד לא חולקו של 20 ו-100 ש״ח.
כשפורסמה סדרת השטרות הנוכחית, המתמקדת הפעם במשוררים ולא במנהיגים (קראתי שמשפחתו של מנחם בגין התנגדה להנצחתו על שטר) היה נדמה לרגע שיהיה שקט מסוים והעם ה״חמוץ״, שאז עוד לא ידע שהוא כזה, יירגע לרגע.
למרות שמדובר בכסף, וכסף הוא לא בדיוק נושא שמביא לרוגע ושלווה, כידוע.

לפני יותר משלוש שנים כתבתי פוסט בנושא, שהתמקד בדמיון ובהבדלים של שני השפמים המופיעים על השטרות הירוקים – הישן של 20 ש״ח עם משה שרת, והחדש של 50 ש״ח עם שאול טשרניחובסקי. כתבתי שהבלבול האפשרי בין השטרות הנושאים ערך שונה, הוא לא בגלל הדמות על השטר ולא בגלל הצבע – אלא בגלל הדמיון בשפמים. 

הוועדה שבחרה את דמויות המשוררים על השטרות החדשים, ואת חלוקת הצבעים והעריכים, התרשלה שוב (כרגיל אצלנו)  והסעירה את השכונה הגועשת ממילא. נכון שהסדרה הנוכחית מקפידה על חלוקה מגדרית שווה: שני משוררים ושתי משוררות. אלא שלמרות כל הניסיון ולמרות הקרבות ה״תרבותיים״ המוכרים המתרחשים כאן בכל נושא, אף אחד מהארבע/ה (המופיעים כאן בסדר עולה לפי העריכים, לא חס וחלילה לפי חשיבותם/ן): רחל המשוררת, שאול טשרניחובסקי, לאה גולדברג ונתן אלתרמן – איננו ״ספרדי״. (למרות זאת אפשר לשבח את בנק ישראל על המידע הרב המונגש לציבור בקשר לשטרות החדשים, עיצובם והאמצעים הביטחוניים נגד זיוף המוטבעים בהם).

כמובן שזה פתח שוב את הפצעים הישנים, וכפי שכתבתי לפני שלוש שנים וחצי (הרבה לפני המצאת ה״חמוצים״) העם הזה תמיד ימצא סיבה לקטר ולהחמיץ פנים. נתנו להם כבר שני זאבים (הרצל וז׳בוטינסקי), והביאו להם (כלומר לנו) את כל המויש׳ס: הרמב״ם (רבי משה בן מימון) ומשה מונטיפיורי, ואפילו את משה שרת – ולא נחה דעתם (כלומר דעתנו).
ועכשיו הסיפור הזה עם המשוררות: ״למה הבנות תמיד בסוף?״ ו״למה הן בעריכים הנמוכים יותר?״ ו״למה אין מזרחיות?״. אין סוף לטעויות ולתלונות (המוצדקות!).

בקיצור, הקופירייטר של מופעי הסטאנדאפ של הרהמכ״ן צדק: אנחנו ״עם של חמוצים״.
אולי מה שהכי מתאים לעם כזה הוא סדרה חדשה של שטרות חמוצים (וכבושים!):
כרוב סגול (₪20) – בסגול
מלפפונים מלוחים (₪50) – בירוק
פלפלים קלויים (₪100) – בכתום
וזיתים דפוקים (₪200) – השטר הכי שווה, לזכר ״ארץ זית שמן ודבש״, בכחול הלאומי (ואולי בהזדמנות גם יחליטו כבר מה הוא הכחול הזה).
ברור שגם אם ההצעה הזו תתקבל, יקומו מומחים למשמעויות ההיסטוריות של  הצבעים וישאלו: ״ומה עם הטורקיז, והאפור והחום? ו״ירושלים של זהב״ ו״העיר הלבנה״? 

לעם חמוץ – מגיעים שטרות חמוצים (או כבושים). אולי יש לכם עודף מלאה גולדברג? 

__________
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
 קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.

פוסט זה פורסם בקטגוריה ישראל, עיצוב גרפי, שעשועים, עם התגים , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על המשוררות באות! ||| המשך המעקב על סדרת השטרות החדשים והצעה מהפכנית!!

  1. סמדר הגיב:

    תלונות לא מוצדקות בכלל, לא חייבים לדחוף פוליטיקה של זהויות לכל דבר…
    אני דווקא מתפעלת מזה שבחרו דמויות של משוררות/ים. מרשים אותי שעל שטר כסף ארצי שעובר לסוחר מופיעות המילים הפואטיות "הוי כנרת שלי, ההיית או חלמתי חלום?" עכשיו שמתי לב שגם הציורים הם מתוך שירי המשוררות: ברקע של רחל מצויר "דקל סתור שיער כתינוק שובב", ההוא מהשיר "כנרת", ובצד השני מצויר שדה חרוש, שנראה כמו "כאן על פי אדמה, לא בעבים מעל". אצל לאה גולדברג מצוטטת השורה "ימים לבנים, ארוכים, כמו בקיץ קרני החמה" וברקע צוירו האיילות מ"מה עושות האיילות בלילות", כשמאחור יש את השקד פורח מ"בארץ אהבתי"!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.