בואו נא לראות. מהר! ||| פרפר נחמד! פרח ורוד!! אמא הדוגרת!! טלה קטן!!! פרה אדומה!!!! אוטו שלנו!!!!!! טרקטור בא!!!!!!! כלבי הנאמן!!!!!!!!

לא צריך הרבה סיבות כדי לחזור אל ספר הילדים הקלאסי ״בוא אלי פרפר נחמד״. הטריגר הפעם היה פרסום על המחברת פניה ברגשטיין שפורסם בבלוג ״הספרנים״ של הספריה הלאומית.
משוררת הילדים הנפלאה, חברת קיבוץ גבת, הלכה לעולמה בת 42 בלבד, והשאירה לנו כמה מהטובים בספרי הילדים בעברית. ״בוא אלי פרפר נחמד״ הוא אולי המפורסם שבהם (ויש גם ספרי ילדים רבים אחרים, למשל זה).
יש לי קשר עמוק לספר על הפרפר הנחמד, ושמורים אצלנו בבית לפחות חמש מהדורות שלו (כולל אחת באייפד שכתבתי עליה כבר לפני חמש שנים). כבר מזמן סרקתי את כל שירי הספר (סך הכל שמונה שירים, עם האיורים הקלאסיים של אילזה דאוס שגם היא כבר הוזכרה בבלוג).

בהתחלה חשבתי לנסות לעשות איזה פוטומונטז׳ שיחבר את כל האיורים לציור אחד גדול, שיתאר את יופיים של זיכרונות הילדות של דור שלם (או שלושה דורות). אבל בסוף החלטתי לא להתחכם יותר מדי, ופשוט להניח כאן את דפי הספר, אפילו ללא טיפול בפילטרים שיכולים להחיות את הצבעים ולהלבין את הדפים שהצהיבו עם השנים. (המהדורה הראשונה הודפסה ב-1945 והראשונה שבידי היא מ-1975)

בשל אהבתי לספר, לחרוזיו ולאיוריו, במשך חמש שנות הבלוג(+) התייחסתי לרבים מהדפים בהקשרים קצת פחות תמימים מהכוונה המקורית. למשל כאן וכאן וכאן. פעם גם קישרתי לביקורות שרואות את הגדרות המופיעות ברוב האיורים כרמז לתרבות האיסורים והאזהרות שעולם המבוגרים כופה על הילדים (או לפחות כפה פעם, כשלמבוגרים עוד הייתה מילה).

כמו אחרים שצמחו וגדלו בין ״הפרח הורוד״ ו״הפרפר הנחמד״ ל״טלה הקטן״ ו״הפרה האדומה״, בין ״הטרקטור הרועש״ ל״אוטו הירוק של תנובה״, ובין ״אמא הדוגרת״ ל״כלבי הנאמן״ – גם אני חושב שהביקורת על ריבוי הגדרות והאיסורים נובעת מחוסר היכרות מספקת עם עולם הילדים בכפרים (בעיקר בקיבוצים, אבל גם במושבים ובמושבות). נדמה לי שאילזה קנטור, הציירת מקיבוץ חפציבה, ציירה פשוט את מה שראתה ב״חצר״. כמו למשל ב״בואו נא לראות מהר, טרקטור בא אל החצר״ – הגדר היא גדר הקיבוץ והשער הוא שער הכפר, לפני שהם הפכו למערכות אלקטרוניות עם התראות מבוקרות בביתן מרוחק. פעם גדר הייתה סתם גדר. ואפילו הגדר של ״הפרה האדומה״ היא בדיוק מהסוג שהיה מקובל (ואולי עדיין מקובל) ברוב הרפתות.

בגירסת האייפד ניסו (בהצלחה מסוימת) גם להנפיש קצת את הגיבורים הילדותיים (האפרוחים, הפרה הטרקטור והאוטו), אבל גם בדפים הסטטיים הספר הזה הוא תמצית התמימות הילדית-הכפרית שבהרבה מקומות לא נעלמה לגמרי. לא פלא שהספר ממשיך להימכר גם ב-2017, כאילו לא חלפו 72 שנים מאז ראה אור לראשונה, וכאילו כל עולם המושגים הארצישראלי לא התהפך מאז.

כמעט כל אחד מהשירים והאיורים מזכיר לי (ולבני שלושה דורות לפחות) מקומות וחוויות כפריות שלא יישכחו. תודה לסופרת ולמאיירת ולהוצאת הקיבוץ המאוחד שממשיכה להפיץ את בשורת התמימות גם לילדים הדיגיטליים של ימינו (₪40 בלבד באתר למהדורה-המי-יודע-איזו).
את הקטע האחרון בספר: ״זה כלבנו השומר, לנו לילה טוב אומר״, אני זוכר ממש באופן אישי, ואפילו יכול להצביע בדיוק על המקום שהוא קרה אצלנו. היום, למרבה המזל אין כבר ״לינה משותפת״ וסיפור כזה כבר לא יכול לקרות. אבל הכלבים ממשיכים לנבוח גם היום. והשיירה ממשיכה לעבור.

קריאה נעימה ולילה טוב (עם גדרות ואם אפשר אז בלעדיהן).

__________
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
 קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.

פוסט זה פורסם בקטגוריה בשדה ובניר, סיפורי הכפר, ספרי ילדים, עם התגים , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.