סביר שלקוראי הבלוג כבר נמאס מהקיבעון (פיקסציה) שלי בנושא דגל ישראל. אבל מה אפשר לעשות ששוב ושוב (ושוב) אפשר לראות מחזות קשים לצפייה, גם באירוע כל-כך משמח כמו אמש בניצחון נבחרת הנשים של ישראל בכדורסל על פורטוגל (בשנייה האחרונה מסל שלוש של טל לב!!!).
איך קורה שכשאני מסתכל על התמונות היפות כל כך של האוהדים (ובעיקר האוהדות) המניפים/ות את דגלי ישראל (בהיכל קבוצת שלמה, אם זה מעניין אתכם איפה זה קרה), מה שאני רואה זה חמישה דגלים ששלושה מתוכם (60%) נראים שגויים (לכאורה). ואני כבר לא מדבר על הדגלים המרוחקים יותר שקשה קצת לבדוק אותם.
קהל מריע עם דגלים ״בעייתיים״ אמש בניצחון נבחרת הנשים על פורטוגל 56:59. דגל מספר 1 – הרווחים במגן-דוד נראים גדולים מדי (כלומר המגן-דוד דק מדי). דגלים 3 ו-4 – רווחים קטנים מדי (לכאורה).
והפנו את תשומת לבי לכך שדגל מס׳ 1 הוא מהגירסה של בנק הפועלים עם המגן-דוד המסובב.
כבר הבאתי כאן, בבלוג הזוּטוֹלוֹגי שלי, פעמים רבות את מבנה המגן-דוד של דגל ישראל כפי שאושר על ידי מועצת המדינה הזמנית שלנו. הראיתי גם את ציור המשולשים המעניין המראה כיצד יש לתכנן את עובי קווי המגן דוד ביחס לחללים שלו.
כצופה-של-פעם במשחקי כדורסל, אני יודע שהתכנון נראה פשוט לפני המשחק, אבל כשמתחילים לשחק העניינים הולכים ומסתבכים. וגם למה לא לשמוח על ניצחון כל כך מתוק שהושג בשנייה האחרונה? אבל אני הרי נוֹקדן חסר פרופורציות שלא יודע להסתפק בסלי ניצחון של הרגע האחרון.
ולכן, אומר זאת שוב ושוב: ככה לא בונים דגל! תכנסו כבר איזו ועדה שתכתיב לכל יצרני הדגלים – מסין, מ״היכל קבוצת שלמה״ ומכל ההיכלים האחרים, איך צריך להיראות דגל ישראל. הרי פיתחתי כבר את הדגלומטר לאכיפת חוק הדגל, ואפילו עיצבתי את כריכת ״ספר המותג של דגל ישראל״. כל מה שנשאר זה לעלות למגרש ולעבוד לפי הספר.
נקווה שבמשחק הגומלין עם פורטוגל העניינים יסתדרו. לפורטוגלים (ולפורטוגליות) הרי יש דגל מסובך פי אלף: ״מלבן ביחס של 2:3 בצבעים ירוק ואדום, המחולק אנכית לחלק ירוק בצד התורן (2/5 מאורך הדגל) ואדום בצד השני (3/5). במרכז קו החלוקה נמצא סמל המורכב מאצטרולב כדורי ובתוכו מגן פורטוגלי מסורתי״. (ויקיפדיה).
לנו אין שום אצטרולב! בסך הכל מגן דוד כחול. אז עם דגל כל כך קל ופשוט כמו שלנו, לא תהיה שום בעיה לנצח את פורטוגל גם בליסבון.
״אל-אל-ישראל״ (בחסות תנובה, בנק הפועלים וקבוצת שלמה).
(התמונות מאתר ynet; צילום: ראובן שוורץ).
__________
לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.
קווים ונקודות 
קוראיך הנאמנים כבר יודעים בעל-פה לצייר את הדגל עם המשולשים ולבחור את הכחול הנכון – למדנו ואתה סתם כועס – הפרטצ'יה הנוהגת אצלנו היא לא איזו גחמה רגעית – היא דרך חיים. מה לך כי נזעקת?
אני ממש לא כועס. כלפי חוץ אני אולי נראה זועם, אבל בתוך תוכי אני מתפקע מצחוק. אבל כבר ציינתי כמה פעמים שזו דרכו של הזוֹטוֹלוֹג למצוא עניין בחיים. בנושא הקפדה על הדגל – צפויות התפתחויות (ולא אפרט).
לא נראה לי בכלל אסון. למה לא לתת לווריאציות לגיטימיות? זו אבולוציה שיכולה אולי להיות ברוכה. כמו שפה. משהו אולי יותר מוצלח יום אחד יתגלה. ההקפדה על עניינים כאלה נראית לי בלתי נחוצה כשמדובר על הנפות עממיות, שהנופך האישי שאפשר להכניס בהן הוא שחשוב. כשמדובר על רה"מ, ובעיקר בזמן שהוא מכהן ו/או חבר קרוב של מישהו ו/או סתם פרנואיד על גבול הפסיכופתיות, אז זה חשוב – אז כדאי שיהיה משהו קבוע ועפ"י סכמה מוגדרת וסגורה. והעיקר (במלעיל כמובן) שהוא יתאים את העניבה שלו או כל חלק אחר בגוף שלו שיהיה בקומפוזיציה מושלמת ו/או בצבעוניות מתואמת עם הקווים של הדגל או יותר טוב – עם הרקע.
כשמדובר על דגלי הילדים ו״הקהל הרחב״ – זה אולי לא נורא ומשובב נפש. אבל ראה דוגמא מצורפת עם וריאציות של דגל ישראל, מפגישותיו של הרה״מ המכהן עם גדולי עולם. אפשר לראות את כל הדגלים השגויים (כולל בסין, שם מייצרים אותם כנראה). נכון שלפי כללי הטקס, המארח אחראי על הדגלים, אבל אם שר החוץ (מי זה, דרך אגב?) היה טורח לשלוח דוגמאות תקינות, אולי הייתה נמנעת הבושה. ותפקיד הזוּטוֹלוֹג הוא לחזור ולהתריע: ״ככה לא נראה הדגל!״
הוא שאמרתי: כשמדובר על רה"מ וגו' (נו, שיגמור כבר, אוף) – אז אתה לגמרי צודק. אבל אלה במשחק – שילכו על זה כמה שיותר. זה חלק מהשמחה.