הבזנ״טים היו כאן לפנינו ||| ממלכת הבזנטים והעמודים החלודים

אנחנו הולכים בוואדיות של הנגב המערבי כבר הרבה שנים. העונות מתחלפות, המבצעים באים והולכים, הנופים הופכים מחום-אפרפר לירוק-מגוון, ואחר-כך לדרום-אדום ואפילו לצהוב-חרציות וחוזר חלילה, ורק הבזנ״טים תמיד נשארים. הבזנטים היו כאן לפנינו (אולי קצת אחרי זמנם של הביזנטים).

מאז ומתמיד, מהיום שהביאו אותנו לעולם ואחר כך לאיזור הזה, היו כאן גם בזנ״טים. אותם עמודי ברזל חלודים, חלקם כפופים או מעוקמים, על חלקם שרידי גדר תיל או שרידי שלטים וחבלים. חלקם לא זכאים לכינוי היוקרתי ״בזנ״טים״ והם בעצם עמודים דמויי צינורות (אולי הם יותר מרנ״טים שהם מה שקראנו בטירונות מטולי רקטות נגד טנקים – ״בזוקה״ בעברית-צבאית של פעם).

בהיסטוריה רוויות המלחמות של ארצנו ושל האיזור שלנו, הבזנ״טים האלה מסמלים גדרות, גבולות, אולי שדות מוקשים או גידור לשטחי מרעה. זה כבר לא חשוב אם הם מימי הביזנטים (כנראה שלא) או התורכים (לא סביר), או הבריטים, או הפלמ״ח או הנח״ל. בשביל ילידי המקום ומטיילי המקום – כולל אלה שבאים רק באירועים התיירותיים של סוף החורף – הם חלק בלתי נפרד מהנוף. כמונו.
מי שרוצה יכול למצוא יופי, או לפחות עניין, בכל אוביקט. גם בעמודים החלודים האלה. ואחרים אולי יראו בהם מפגע המקלקל את הנוף, ויחשבו שבלעדיהם (ואולי גם בלי השכנים שנשקפים מעבר לגדר המערכת ובזנ״טיה) הכל היה נשאר כאן פסטורלי לגמרי.

 

לקראת השבת בחרתי כאן עשר תמונות שצילמתי בהליכת הבוקר אתמול. לכאורה, אין בהן שום יופי מיוחד. ודאי לא יופי צבעוני-אינסטגרמי של דרום-אדום, צהוב-כתום או סגול-ורוד. אבל היופי, כמה בנאלי להגיד את זה, הוא בעיני המתבונן (והמצלם). בשבילי, שהלכתי במשעולים האלה משחר ילדותי – אין כמו הנופים האלה. כולל הבזנ״טים.

(ואי אפשר לדבר על בזנ״ט בלי לקרוא אצל רוביק רוזנטל משהו שלא בדיוק שייך לצילומים המוצגים כאן, אבל מעניין לקרוא:
״בדגש על חיובי בזנט: מילים הנמצאות אמנם במילון הכללי, אבל בצבא משתמשים בהן בדרך שונה או במשמעות שונה. המילים האלה מאפיינות בדרך כלל מפקדים בדרגות שונות. מפקדים בכירים וחצי-בכירים אוהבים מאוד להשתמש במונחים הנשמעים אקדמיים כמו 'בהינתן', 'בדגש על', 'פעם ש…', 'ברמת ה…' ו'לצורך העניין'. הרצאת מפקד מסתיימת במילות סיכום קבועות בנוסח 'יש?' שהוא קיצור של 'יש שאלות', 'ברור?', 'ידוע' ועוד. בצבא לא זזים או מתקדמים אלא 'נעים', לא מחכים אלא 'ממתינים', לא פועלים או עושים אלא 'מבצעים'. מילת האישור הלקוחה משפת הקשר היא 'חיובי' או 'חיובי בזנט', דחייה היא 'שלילי' או 'שלילי בהול'. המפסיק לעשות 'חוֹדֵל', המכוון למטרה 'מכווין', ומה שאוּחד הוא 'אָחוד'. וכל זה נעשה בשפת הבֵית: בַשוטף, בַמצטבר, בַכללי, בַמיידי ובַמעשי״).

הוא שאמרנו: חדל ברברת בקשר ונועו לוואדי עם הבזנ״טים. ושתהיה שבת שלום.

__________
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
 קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.

פוסט זה פורסם בקטגוריה בשדה ובניר, היסטוריה, תמונות, עם התגים , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.