כ״ט בנובמבר 1947 ||| היום לפני 70 שנה: שתי נשיקות (x2) שהוחמצו

זהו זה. הגיע סוף-סוף התאריך שכולנו חיכינו לו. כ״ט בנובמבר 2017. היום מלאו 70 שנה להחלטה ההיסטורית על הקמת המדינה היהודית בארץ ישראל. בתוך כל החגיגות העליזות הייתי רוצה להדגיש כמה נקודות שאנחנו נוטים לשכוח בקשר לשמחה ולחגיגות. (הערת שוליים: הברכה בראש הפוסט ״עוצבה״ ברוח תדמית ישראל החדשה, ב״סגנון משרד החוץ״ ועל בסיס השנה טובה שעדיין מופיעה באתר, כולל הט׳ ההפוכה המפורסמת).

נתחיל מהמפות. כשמסתכלים על הצעת החלוקה היום קשה להתלהב. למרות שבזמנו (כידוע לכל?) קיבלנו גם את המפה המשונה הזו. במבט לאחור יש משהו כמעט משעשע, או לפחות מעורר תמיהה, איך הסכמנו למין ארץ כזאת שמחולקת לשלושה אזורים: הגליל המזרחי, רצועת חיפה-תל-אביב ואיזור הנגב והערבה, עד אילת, אבל בלי אשדוד, אשקלון, באר שבע ואיזור ניצנה. ובירושלים הסכמנו להקמת איזור בינלאומי בחסות האו״ם(!?).
כמובן שאפשר להסתכל על המפה גם במבט הנגטיבי שלה (או אולי הפוזיטיבי, תלוי בהשקפה) – כלומר לראות את שלושת החלקים המרכיבים את המדינה הערבית-הפלסטינאית.
אם מסתכלים על המפה ההיסטורית במבט אופטימי נראה כאילו שלושת החלקים של ישראל על פי תוכנית החלוקה מתנשקים בשתי נקודות: האחת באיזור עפולה, והשנייה באיזור צומת קסטינה.
כזכור לכם הערבים לא קיבלו את ההצעה מלאת הרצון הטוב והנשיקות, והתוצאה היא מה שאנחנו רואים היום. אין שום נשיקות, וגם כשיש איזה מפגש – כל הצדדים חמוצים זה לזה, כפי שניסח בצורה כל כך אופיינית מלך החמוצים של ישראל.

 

התקשורת (למרות שאז עוד לא הומצאה המילה הזאת) חגגה אז בכותרות ענק, אבל בן גוריון מספר בסרטון המוצג כאן שלא התמלא שמחה (או בלשונו: ״השמחה לא הייתה במעוני״), למרות שראה את המוני החוגגים בירושלים ותל אביב. הוא ידע כבר אז מה עוד צפוי לנו.

ביום חגיגי כזה לא נהוג להתייחס לאלה שלא היו חברות שלנו בכ״ט ההוא. אבל כאן לא עושים דווקא מה שנהוג. אז רק שתדעו – אלה המדינות שהצביעו נגדנו: איראן, אפגניסטן, הודו, טורקיה, יוון, לבנון, מצרים, סוריה, עיראק, ערב הסעודית, פקיסטן, קובה ותימן. ואלה נמנעו (צדקניות שכאלה): ארגנטינה, אתיופיה, הממלכה המאוחדת (בריטניה!), הונדורס, יוגוסלביה, מקסיקו, הרפובליקה הסינית, צ'ילה, אל סלוודור וקולומביה. תאילנד (אז "סיאם") נעדרה, כרגיל. ואת אלה שהצביעו בעדנו נזכור תמיד לטובה.

והיום, בחגיגות השבעים להחלטה ההיסטורית, נותר רק לברך – ברוח המקובלת היום בכל בתי הספר ובתי האב/האם בישראל – את ישראל (ופלסטין!):
שיהיה לך (לכן) יומולדת יפה עם הרבה ממתקים, שתקבלו הרבה מתנות ושכל משאלותיכן יתגשמו. אתן מדינות חמודות מאוד. הלוואי שתדעו כבר להסתדר ביניכן (ושלא תפריעו במנוחה*).

כ״ט שמח ישראל (ופלסטין)!

________
* בדיחה מקומית ישנה שאולי יש מי שזוכר את מקורה

__________
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
 קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.

פוסט זה פורסם בקטגוריה היסטוריה, ישראל, מלחמה ושלום, מפות, עם התגים , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.