בתפקיד המטאטא ||| איך שיחקנו במסכת החג הסוציאליסטית של אלתרמן

יהודה המכבי

נדמה לי שכולם מכירים את הצגת הילדים לחנוכה שכתב אלתרמן לפני למעלה משמונים שנה.

״׳זה היה בחנוכה׳ או: ״נס גדול היה פה״ (את הטקסט המלא תוכלו לקרוא כאן) היא יצירה ספרותית מאת המשורר נתן אלתרמן שראתה אור במוסף ׳דבר לילדים׳ בחנוכה 1933. במקורה, נועדה היצירה להיות מסכת לחג.
הרקע למשחק מתרחש כמשתמע בכיתה בבית הילדים או בבית ספר בקיבוץ, בו נהוגה לינה משותפת. החפצים הדוממים שבכיתה – כלי מטבח, כלי ניקוי, עציצים וכדומה, מוצאים עצמם באווירה מפחידה ולאחר ריב מילולי מחליטים על קיום ׳משחק חנוכה׳״.

״בשלב זה מתברר כי משמעות המשחק תהיה מכבים נגד יוונים. המטאטא לוקח על עצמו את תפקיד מנהל המשחק ומתתיהו החשמונאי ומחלק את התפקידים לשאר הנוכחים בחדר. לתפקיד יהודה המכבי הוא בוחר את הפרימוס, העציצים ללוחמיו, והמשפך לתפקיד "בכיין". מאידך, חלוקת התפקידים לצד שמנגד נתקלת בקשיים, אך לבסוף מתגייסים הכיסאות לתפקיד היוונים והקומקומים לתפקיד הפילים, בעוד שהכלבלב נבחר בניגוד לרצונו לתפקיד אנטיוכוס״.

הבכיין

״אולם היצירה בנויה בצורה פארודית – ה׳גיבורים׳ כלל אינם גיבורים, התנהגותם מגוחכת, וגם ה׳ניצחון׳ מושג ללא כל פעולה מצדם וכנגד כל הגיון. מדובר במסכת שהיא פרודיה הן על תרבות המָסַכות, והן על גבורה ומלחמות. היצירה עמוסה בפרדוקסים ואוקסימורונים: מחנה הטובים, הם ׳בני האור׳, מצוי בחשיכה ובפחד. את יהודה המכבי מייצג הפרימוס – בעל השם היווני המובהק (פרימוס=ראשון), המטאטא נעלב מכך שהוא מכונה ׳כלים כבודים׳ (והרי המטאטא מכבד את הרצפה) וכשהוא מטיח בשעון את המשפט המפורסם ׳שתוק טיפש אמרת שטות / בעצמך אתה סמרטוט׳ הרי שהוא בבירור פוסל במומו״. (עד כאן מתוך ויקיפדיה)

פיל מלחמה

וכך כתבה על ההצגה המבקרת יעל דר (ההדגשות שלי):
״כשראתה אור לראשונה במוסף ׳דבר לילדים׳ (עוד לפני ש׳דבר לילדים׳ החל לראות אור כשבועון), בחנוכה של 1933, נועדה היצירה להיות ׳מסכת׳ – אותה תופעה קולקטיבית-טקסית, שהתרבות היישובית הסוציאליסטית הביאה אותה לכדי שלמות, כמעט בכל התכנסות ציבורית. בתרבות הילד בתקופת היישוב, שהיתה מגויסת בנחישות למפעל הציוני, היה למסכת מעמד מרכזי מאוד, בשל אופיה הקולקטיבי והפוטנציאל החינוכי-אינדוקטרינרי העצום שלה, שפעל את פעולתו הן על הקהל (ילדי הגן) והן על השחקנים והקריינים שעל הבמה, ילדים גם הם.
בשנות ה-30, כשראתה אור, היתה מסכת החג הזאת של אלתרמן אחרת מהמקובל ואפילו מתריסה. גיבוריו של ׳זה היה בחנוכה׳ הם כלי הבית, שמעלים בליל חנוכה חשוך ומפחיד מסכת חג משעשעת משל עצמם, שגבורה, הוד והדר הם ממנה והלאה. בכך שימשה המסכת אנטיתזה פארודית למסכתות ההרואיות שנהוג היה להעלות בגנים ובבתי הספר באותה העת, שפיארו את יהודה המכבי, את החופש והדרור הלאומי ואת ניצחון המעטים על הרבים. נס פך השמן, שנחגג בגולה ובקרב הקהילה הדתית, קיבל תפקיד משני ביותר באתוס החג הציוני-סוציאליסטי ההגמוני.

מתתיהו (איור דני קרמן, ״זה היה בחנוכה״; הוצאת הקיבוץ המאוחד)

עכשיו כבר מותר לגלות: אני הייתי המטאטא ״הציוני-סוציאליסטי-הגמוני״, ואז עוד לא ידעתי על זה כלום. ודאי שלא שיערתי אז ש״היצירה עמוסה בפרדוקסים ואוקסימורונים״.
כמובן שהעדפתי לשחק בתפקיד הפרימוס שגילם את יהודה המכבי, אבל אולי בשל מבנה הגוף הצנום, בחרו בי המורים והבמאים להיות המטאטא בתפקיד מתתיהו. אני זוכר עד היום כמה נעלבתי מתיאור המטאטא: ״מטאטא בלה מזוקן / כבר פחד לפחוד אפילו…״
לא אהבתי להיות מתתיהו (או ״מטאטאיהו״). אמנם זה נחשב כבוד גדול להיות אבי השושלת החשמונאית, אבל הצמר־גפן שהדביקו לי לסנטר והמקל הארוך שנתנו לי, לא הנעימו לי את התפקיד שייעדו לי והמשחק שלי היה קצת מאופק. ואני לא זוכר ש״פסלתי במומי״ כשאמרתי לשעון, במילים שאלתרמן שם בפי: "שתוק טיפש אמרת שטות / בעצמך אתה סמרטוט".

כמו שכתבה יעל דר, זה היה חלק מ״המגויסות למפעל הציוני״, וה״פוטנציאל־החינוכי-אינדוקטרינרי״ לא השאיר לי ברירה. לפחות שמחתי שלא נתנו לי לשחק קומקום כאחד הפילים היווניים, ומזל גדול שלא נבחרתי להיות הכלבלב המסכן שגילם את אנטיוכוס הרשע שכולם חבטו בו (כולל המטאטא שהייתי אני).

כלי הבית לבדם – רעדו כולם ביחד, קצת מקור וקצת מפחד…

ואפשר לראות כאן בתמונה ש:
זה היה בחנוכה / הילדים שכבו לישון
הכתה היתה ריקה / רק הבהב עוד נר ראשון.
שקט, חושך, אין אדם / כלי הבית לבדם –
רעדו כולם ביחד / קצת מקור וקצת מפחד…

____
התמונות מצריף הנוסטלגיה שלנו. צילום: ניר אילן ז״ל ויהל בטיטו (חוץ מהמטאטא: איור דני קרמן)

__________
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
 קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.

 

פוסט זה פורסם בקטגוריה חגים ומועדים, ספרי ילדים, קיבוץ, עם התגים , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.