״אוף, אמא משעמם לי!״ ||| פוסט לא משעמם במיוחד על נפלאות השעמום

היה לי משעמם השבוע (סתאאאם), אז החלטתי לקרוא את המאמר (הבכלל־לא־משעמם) של נטע אלכסנדר בהארץ: ״תולדות השעמום בעידן התבונה״ או ״מתי ואיך התחיל המין האנושי להשתעמם״. זה מאמר ארוך, מעניין ומלא בדוגמאות וציטוטים של חוקרים ומומחי־שעמום בעלי ידע רב בנושא. (משום מה עיטרו את המאמר, בגירסה האינטרנטית שלו, בצילום של ידיים סורגות. תמיהה: מי קבע שסריגה היא פעולה משעממת?).

בחרתי לצטט ממנו שלושה קטעים קצרים. הנה הקטע הראשון:
״לפי מילון אוקספורד, המילה 'שעמום' קיימת מהמאה ה־18, אבל עד המאה ה־19 המילים 'משעמם' ו'מעניין' לא ממש היו בשימוש. ב־1853 צ'רלס דיקנס היה מהסופרים הראשונים שהשתמשו במילה 'משעמם' (boring) בספרו 'בית קדרות'. בעקבות המהפכה התעשייתית השעמום תפס מקום מרכזי יותר בשיח התרבותי, הכלכלי והפסיכולוגי. השילוב בין תהליכי חילון וקיצור יום העבודה היה מכריע: במקום להתפלל או לעסוק בפעילויות טקסיות ודתיות, לבני אדם בעולם המערבי היה יותר זמן פנוי שצריך למלא".

כמומחה זוּטר לשעמום ומי שעסק בנושא לא מעט, לא העליתי על דעתי שדברי הימים של השעמום כל כך קצרים. משום מה היה נדמה לי שכבר בימי התנ״ך היו אנשים משועממים. על פי סיפורי המעשיות שסיפרו לנו קשה היה להאמין שהמילים ״שעמוּם״ או ״השתעמם״ לא מופיעות בתנ״ך (אתם יכולים לבדוק בקישור) בשום צורה.
ואני חשבתי שפסוקים כמו:
״וַיִּשְׁתַּעֲמֵם יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט״
או: וַיֹּאמְרוּ, אֶל-מֹשֶׁה, הֲמִבְּלִי אֵין-שִׁעֲמוּם בְּמִצְרַיִם, לְקַחְתָּנוּ לְהִשְׁתַּעֲמֵם בַּמִּדְבָּר – בהחלט היו חלק מעלילות ספר התנ״ך.

והנה עוד ציטוט מעניין מהכתבה בהארץ:
״התהייה אם לשעמום יש תפקיד אבולוציוני או הישרדותי הובילה את תוהי לחקור אם מדובר בתכונה ייחודית לבני אדם. או במילים אחרות, האם גם בעלי חיים נוטים להשתעמם? לטענתו, "בעלי חיים חולקים את העולם הרגשי של בני אדם, ושעמום הוא חלק ממנו — בדיוק כפי שכעס, אושר, גועל, צער או כאב הם חלק ממנו. בעלי כלבים וחתולים מזהים שינויים בהתנהגות כאשר חיות המחמד שלהם משתעממות וסובלות מהיעדר גירוי חיצוני. בהתבסס על שיחות עם וטרינרים וחוקרים הגעתי למסקנה שבעלי חיים משתעממים, ואפשר להבחין בכך בעיקר כאשר הם נמצאים בתנאי שבי ובכלובים קטנים יחסית ללא גירויים מספקים".

בנושא הזה אני חייב לחלוק על החוקרים המלומדים. על פי תצפיות מעמיקות בחתולת הבית ״המכהנת״, אומר זאת כך: מעולם לא ראיתי אותה משועממת. או שהיא ישנה (90% מהזמן), או שהיא רודפת בחוץ אחרי ציפורים וזוחלים שונים, או שהיא צופה בטלוויזיה ומתייחסת למוצג שם בביקורתיות מסוימת.

והציטוט השלישי הוא המענין ביותר:
״…צריך ללמוד לחיות עם התובנה שלא בכל רגע או בכל יום אפשר לספק לילדים רצף בלתי מתמשך של גירויים אינטלקטואליים. למעשה, אני מתגעגעת לפעמים לתרבות ההזנחה של הדור הקודם: התחושה שילדים צריכים לדעת להעסיק את עצמם וההורים לא חייבים לבדר אותם בכל רגע נתון. ככה אני וחברַי גדלנו – וככה למדנו להפוך למבוגרים שלא מפחדים לבלות זמן עם עצמם".

בנושא הזה עסקתי בכמה מהפוסטים הראשונים (כשעוד עסקתי בנושאים החשובים באמת, ולא בשעמום הנוכחי של ״מר כלוּם״). למשל הסיפור על ״ילדי הקש״, ״ילדי הטבע״ וחבורת ״מר פלא בזק״.

בקיצור – הלוואי ויתחיל להיות כאן משעמם סוף סוף.

__________
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
 קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.

 

פוסט זה פורסם בקטגוריה היסטוריה, עם התגים , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על ״אוף, אמא משעמם לי!״ ||| פוסט לא משעמם במיוחד על נפלאות השעמום

  1. נועה פלד הגיב:

    לא זוכרת שהשתעממתי דקה. או שאולי אצלי גם השעמום הוא מאד מעניין

  2. פינגבאק: יתרונות השעמום « זוגיות מקוונת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.